שאלה:
כשאומרים 'עולו אושפיזין' (וכן ה'לשם יחוד'), האם צריכים לעמוד מחוץ לסוכה, או אפשר להכנס בפנים ולומר כן בעומדו בפתח מבפנים.
תשובה:
יכנס לסוכה וכשעומד בפתח בתוך הסוכה מבפנים יאמר כל ה'לשם יחוד' ו'עולו אושפיזין' כנהוג, אבל אם יעמוד בחוץ ומתעכב מליכנס לסוכה באמירה הנ"ל, הנה הוא מפסיד בידים בכל רגע ורגע מצות עשה (ולדעת כמה פוסקים אף מבטל מצות עשה).
מקורות:
אמנם כן רבים נוהגים לעמוד מבחוץ ולומר כל הנוסח טרם הכנסם לסוכה, ועושים כן ע"פ הכתוב במחזורים והוא ע"פ מ"ש בבן איש חי (ש"ר פ' האזינו אות ז), וגם בספרו לשון חכמים (ח"א סי' כח), אבל באמת נראה דאין כוונתו אלא שלא יכנס 'ויתיישב' בסוכה לפני שמזמין את האושפיזין, אבל לא שלא יכנס כלל אפי' בפתח ויפסיד בכל רגע מצות עשה מה"ת. וכן הראני רב אחאי חסיד'א ופרישא נר"ו לשון הזוהר הקדוש (פ' אמור דף קג ע"ב) אשר שם הוא המקור לכל ענין הזמנת האושפיזין בלילות החג, ושם נאמר בזה"ל, ואמר רבי אבא כתיב (ויקרא כג מב) 'בסכות תשבו שבעת ימים', ולבתר (שם שם) 'ישבו בסכות', בקדמיתא 'תשבו' ולבתר 'ישבו', אלא קדמאה לאושפיזי, תניינא לבני עלמא, קדמאה לאושפיזי – כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי, וקאים על פתחא דסוכה מלגאו, ואמר נזמן לאושפיזין מסדר פתורא, וקאים על רגלוהי ומברך ואומר, 'בסכות תשבו שבעת ימים, תיבו אושפיזין עלאין תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו', ארים ידוי וחדי ואמר, 'זכאה חולקנא זכאה חולקהון דישראל דכתיב (דברים לב ט), 'כי חלק ה' עמו' וגו' והוה יתיב, עכ"ל.
הרי מפורש במקור מקומו טהור שרב המנונא סבא – אשר ממנו נובע מנהג יקר זה – כשעמד על פתח הסוכה מבפנים היה אומר כן ואח"כ היה יושב, וכדברינו הנ"ל דלא נאמר ענין העמידה בפתח אלא שלא יתיישב לפני שמזמין האושפיזין עילאין קדישין, אך ודאי דהאמירה צריכה להיות מבפנים. וכן מבואר בספר יסוד ושורש העבודה (שער יא פי"ג) וז"ל, ונשמע קולו בבואו אל הסוכה מן הפתח ולפנים, להזמין אושפיזין עילאין קדישין, עכ"ל. [וע"ע בספר אור שבעת הימים (פ"ג אות ד) שעמד ע"ד הבא"ח הנ"ל מדברי הזוה"ק הנ"ל. וכפי מה שהערתי אפשר דגם כוונת הבא"ח כן].
ובפרט יש להקפיד בזה לפי מש"כ בספר יסוד ושורש העבודה (שער יא פי"ב) וז"ל, מחוייב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאוד, ולהמשיל הדבר הזה, אם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדבורים של צרכי השתיה, ויהי ככלותו לדבר מיד חייב לשוב לסוכה, כי אם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מ"ע של 'בסוכות תשבו', כפי שמבואר בלשון אבודרהם וכו', ועל כל רגע ורגע ששהה בביתו חוץ לסוכה על לא דבר הכרחי כנ"ל, עובר על מ"ע מן התורה, זולת הלמוד כשהיא בעיון רב ועצום, והתפלה, התירו רז"ל חוץ לסוכה כמו שהובא בטור ובשו"ע (או"ח סי' תרלט ס"ד). ועל זה ידוה לב כל הדווים, לבקרים תפקדנו לרגעים תבחננו, שכמה רגעים בחג מטייל אדם בביתו חוץ לסוכה על לא דבר הכרחי כלל ועובר בכל רגע מ"ע כנ"ל, אוי לאותו בושה אוי לאותו חרפה אם אומרים לו אחר פטירתו מעוה"ז בוא חשבון מכמה מאות ואלפים מ"ע מן התורה של בסוכות תשבו שעבר בימי החג על כל רגע ורגע ששהה חוצה לה מבלי הכרח, והשהיות מצטרפות לחשבון גדול כנ"ל, וכמו שכששוהה חוצה לה עובר בכל רגע על מ"ע מן התורה כנ"ל, כן הדבר הזה מדה טובה מרובה שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו, עכ"ל. והביאו הכה"ח (או"ח סי' תרלט ס"ק יב).
והגם כי לדינא יש לדון בדבריו וכמ"ש בשו"ת אור לציון (ח"ד פרק כט הערה א) דמש"כ היסוש"ה דעל כל רגע ורגע ששוהה מחוץ לסוכה עובר בעשה, אינו נראה כן להלכה, דאין חיוב לשהות כל רגע בסוכה, ע"ש. (ובמק"א כתבתי עוד). מ"מ כו"ע מודו דבכל רגע ורגע שיושב בסוכה מקיים מ"ע מה"ת, וכ"כ באור לציון שם, וסיים דלפיכך אין כדאי לצאת ממנה ללא צורך. באופן דזה פשוט לכו"ע דאם הוא עומד בחוץ מוכן ומזומן ליכנס, ומתעכב שם ללא צורך, הוא מפסיד בכל רגע ורגע מצוה מן התורה, ולדעת חלק מהפוסקים אפי' מבטל מצות עשה.
