שאלה:
אנשים המשתמשים ב'טבעות' או 'קוישיקלאך' העשוים מעלי לולב ארוגים לנוי ולפאר, האם שפיר דמי או דילמא צריך לקשור הלולב ושאר מינים דוקא בקשר ע"ג קשר.
תשובה:
מצוה לקשור את הלולב עם מיניו דוקא בקשר ע"ג קשר (מעיו"ט אבל ביו"ט יעשה עניבה), ולא טוב להשתמש בטבעות או בקוישיקלאך, זולת אם קושר את הלולב ומיניו מלמטה בקשר גמור.
מקורות:
בסוכה (יא: לג.) ובמנחות (כז.) נחלקו תנאים אם לולב צריך אגד, דעת ר' יהודה דאגד מעכב, ואילו רבנן סברי דאינו מעכב אבל מצוה לאגדו משום 'זה אלי ואנוהו'.
וכך נפסק בשו"ע (סי' תרנא ס"א). ויעוי' בסוכה (לג:) בהותר אגדו ביו"ט וכו', ופירש"י שם (ד"ה ופליג עליה) דשמעינן מהתם דבעינן בלולב קשר גמור אפי' לרבנן, ע"ש. וכן מפורש במרדכי (סי' תשמח) בשם היראים דצריך שיאגדנו ב' קשרים זה על זה, אגד הנאסר בשבת ויו"ט, וכדמוכח מהא דהותר אוגדו וכו'. והביאו הב"י ופסק כן בשו"ע שם וז"ל, ומצוה לאגדם בקשר גמור דהיינו ב' קשרים זה ע"ג זה משום נוי, עכ"ל. [והיינו מעיו"ט דאילו ביו"ט אסור לקשור וכמבואר בסוכה (לג:) ושו"ע (סי' תרנא ס"א)].
אמנם הרמ"א בהג"ה הביא שנהגו לכרוך סביב הג' מינים ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך, וכתב המג"א (סק"ג) דאפי' בחול נוהגין כן וכמ"ש בד"מ (סק"א) ע"פ דברי ראבי"ה שהביא המרדכי הנ"ל. וכ"כ בערוה"ש (סעי' ז) דאין עושין קשר ע"ג קשר והטעם משום דכך נאה יותר, ולכן עתה נהגו לעשות טבעות נאות מעלי הלולב עצמן ותוחבין אותן הג' מינים לתוך הטבעות ומייפין המלאכה בקליעה נאה בג' חללים וכל מין ומין נתחב בחללו וזהו נוי להמצוה וכן נוהגין, ע"כ.
אבל יעוי' בהגר"א (סק"ו) שהשיג על הרמ"א דלא לזה נתכוין הראבי"ה, ע"ש. גם המשנ"ב (ס"ק יא) תמה על כך ומסיק להחמיר דיקשור כדת וכדין, ע"ש. וכן בבכורי יעקב (סק"ז) השיג על המג"א וכתב דיש ליזהר לקשור בב' קשרים זה על זה, ולא כמנהג רוב העולם שלא נזהרים בזה. [ובשו"ת בית דוד (סו"ס תנד) כתב דהרמ"א מיירי ביו"ט, ונעלם ממנו דברי המג"א המיוסדים ע"פ הד"מ, וי"ל. ועי' בכור"י הנ"ל].
המבואר מזה דיש לדקדק לקשור את הלולב יחד עם ההדס והערבה בקשר של קיימא קשר ע"ג קשר ולא להסתפק בטבעות בעלמא שאינן אלא כרוכות סביב הג' מינים וגם לא קוישיקלאך.
ובאמת שכבר בשו"ת בית דוד (סי' תנד) דן בזה להדיא וכתב דלאו אריך למעבד הכי במקומנו דנראה דדוקא קשירה בעינן, אף שבזה (קוישיקלאך) נמי מיהדק שפיר ואיכא נוי, דדלמא נוי מתקיים בעינן, דהא עניבה לא מהני אע"ג דאיכא נוי משום דיכול להתירו באחת מידיו, כל שכן בית יד זה דאפי' התרה אין צריך אלא נשלף ונשמט, והאריך בזה, ע"ש. ובשו"ת אגורה באהלך (דף יב ע"ג) להג"ר אליקים גאטיניו ז"ל השיג עליו דאכתי לא ראה טענה מספקת לדידן (דקיי"ל כרבנן) דלא צריך אגד אלא לנוי, וכי גזרה היא ב' קשרים, ודאי דהיינו טעמא דבב' איכא נוי ומהדק יפה ולא משלפי לכאן ולכאן משא"כ בעניבה דמתרפה הקשר ע"י משמוש היד וליכא נוי, וא"כ בנדו"ד דנכנסים הג' מינים תוך הארוג הזה ויבא מהודק היטב הדק ויש לו נוי הרבה למה לא יכשר, ע"ש. והביאו במשנ"ב (סי' תרנא סק"ח). [וקשה לי קצת על המשנ"ב דהביא דברי אגורה באהלך דא"צ דוקא קשר, ולקמן השיג על הרמ"א דבעינן קשר, וצ"ע].
אבל יעוי' בכה"ח (ס"ק יא) דהביא דברי הבית דוד ואגורה באהלך הנ"ל, וכתב דמ"מ הנכון לקשרם ביחד ואח"כ לתוחבם בבית יד אם חפץ בבית יד, כדי לצאת לכו"ע, ע"כ. גם מרן החת"ס בחי' לסוכה (לו: ד"ה במינו) כתב וז"ל, אע"ג דהיו מייפים אותו בגמוניות של זהב למעלה מ"מ אין זה ואנוהו אלא מה שהתורה מייפה עלינו ולא מה שאנו ממציאים יפויים והדורים, על כן עיקר ואנוהו לאגדו במינו ממש ולעשותו ב' קשרים זע"ז, ולא כמו שנוהגים לעשות כמין טבעות של עלי לולב יפה ומהודר ומכניסים בו ההדסים הערבות שזה אינו ואנוהו שאמרה תורה, אלא קשר ע"ג קשר או כעלה של ירק, אך אח"כ יכול לייפותו משום חבוב מצוה ביפויים אחרים. כמו שציפו קרני שור של שלמי בכורים בזהב משום חבוב מצוה, הכא נמי אחר שאגדוהו למטה במינו שזהו ואנוהו של תורה חזרו ואגדו בגמוניות של זהב משום חבוב מצוה, עכ"ל.
וכן מהר"א ענתבי ז"ל ראש על אר"ץ רבה בספרו חכמה ומוסר (הל' יו"ט אות רל) כתב וז"ל, מה שנהגו לעשות מהעלין של הלולב כעין בית יד מעשה אורג וקורין לו בלשון ערבי קופי'ה וכו', הרב בי"ד לא נראה בעיניו מנהג זה משום דבעינן קשירה ממש וצריך שיאגדנו ב' קשרים ע"ש. ובאמת שאני ראיתי למהרש"ל (מהר"ש לניאדו) ז"ל ולכל חכמי הדור אשר היו לפני שלא היו נוהגים כן אלא עושים ב' קשרים זה על זה, ולכן הנכון שיעשה ב' קשרים ואח"כ יכניס אותם בתוך הקופי'ה הנז' לשמור על האגד שלא יהיה ניתר ובזה יהיה נכון אליבא דכו"ע, עכ"ל.
גם בספר מועדים וזמנים הנד"מ (ח"ג סי' שנו) ביאר בטוטו"ד דענין האגד אינו נוי מצוה או הידור בעלמא, אלא הגדר הוא שבזה מקיים מצוה מן המובחר כשלוקחם באגודה דהוה לקיחה תמה טפי, והביא שכן שמע מהגאון מבריסק זצ"ל, ולכן בעינן דוקא קשר גמור ודלא כאגורה באהלך, ותמה שם על מנהג העולם שמשתמשים בקוישיקלאך, יעו"ש.
ובספר חזון עובדיה סוכות (עמוד שמג) הביא דברי החת"ס הנ"ל, ושוב הביא שם (עמוד שמו) מה שנחלקו בזה הבית דוד ואגורה באהלך, ומסיק דהעיקר כהבכור"י וחת"ס דיקשור קשר ע"ג קשר דוקא.
