במוצאי שבת קודש פרשת נח ליל ז' מרחשוון תשפ"ז, נציין שלוש שנים להסתלקותו לגנזי מרומים של האי גברא רבה חסידא קדישא פרישא הגאון האדיר הצדיק המופלא רבי שלמה אסולין זצוק"ל, שנלב"ע בהיותו בן נ"ח שנים אחרי שנות יסורים קשים ומרים, לסדר 'ונ"ח מצא ח"ן'.

פועל ישועות

מקום מנוחתו של הרב זצ"ל בבית העלמין החדש בעיר אלעד, פקע שמיה כמקום פועל ישועות, רבים מעמך ישראל באים לשפוך את צקון ליבם במקום מנוחתו לאביהם שבשמים, וזוכים שהרב זצ"ל עומד להם לזכות, וזאת כפי שהבטיח בצוואתו שכתב לכלל ישראל כחצי שנה קודם פטירתו, וכך כותב באה"ד:

"ועתה יש לי להודיע לכל ידידי ואהובי נשמות ישראל היקרים לי מאוד, שהיות וסבלתי הרבה בחיי הן בידוע והן מה שלא ידוע, ולא מצאתי שום נוחם בצערי, אמרתי לרשום שורות אלו. אין אתי יודע מה יהיה עמי לאחר פטירתי אבל רצוני חזק להיות משען ומשענה לכל הסובלים ייסורים בין ברוחניות ובין בגשמיות, ואפילו למי שיחשוב שהוא הרשע הכי גדול.

לכן מתוך מחשבה רק להועיל ולא לצער כלל, אם אפשר שכל מי שירגיש צער הן בגשמיות הן ברוחניות, ימחול נא להיכנס לחדר בבית לבד, ולהדליק עבור נשמתי ולומר: אני מדליק נר זה לעילוי נשמת פלוני בן פלוני (ר' שלמה בן שמחה), ויפרש את בקשתו ויוכל לשפוך את ליבו על יד הנר ככל מה שירצה הן באריכות הן בקצרה, ואפילו אם יחשוב שהוא רשע ופושע גדול, יש בליבי מקום לכל מי שחושב שהוא רשע ופושע לשמוע דבריו באריכות. ולא יחוס על טרחתי אלא יחוס על עצמו. ואם יהיה אפשרות בידי להועיל ארצה מאוד להועיל ואם לא אוכל להועיל אקווה לעטוף אותו באהבה וחיבה ולתת לו בלב תנחומים ותקווה טובה. ואם גם זה לא אוכל, מקסימום הפסיד נר קטן ולא טרח הרבה.

כל זה כתבתי בישוב הדעת ומתוך הרבה מחשבה והתלבטויות עד שהעזתי לכתוב דברים אלו, ואקווה להיות לעזר לכל הסובלים ברוחניות וגשמיות. ממני הנפרד מכם באהבה עצומה רק בגוף וקשור עם כל נשמות ישראל בלי יוצא מן הכלל באהבת עולם. שלמה אסולין".

סיפור מופלא נביא כאן על כח התפילה מעומק הלב בציון הרב זצ"ל. את הסיפור הזה שמענו מבעל המעשה, שהגיע שנה שעברה לציונו של הצדיק רבי שלמה זיע"א, בליל ההילולא – ז' חשון תשפ"ו, וסיפר במקום את סיפורו.

הוא ראש ישיבה ורב, יש לו שני ישיבות וכמה כוללים עם מאות אברכים, ועוד פעילות רבה בעיר אשדוד. בכל חודש הוא מחלק משכורות ותמיכות ושאר הוצאות של המוסדות בסך מאות אלפי ש"ח! הסכום העצום הזה מגיע מתרומות של יהודים רבים שיש להם חלק בהחזקת התורה וזיכוי הרבים.

חודש אחד הוא מוצא את עצמו בסוף חודש כשהקופה ריקה, בעוד מספר ימים הוא צריך לחלק משכורות וחסר לו חצי מליון ש"ח! הוא ניסה להשיג את הסכום או לפחות חלק ממנו, ולא עלה בידו.

לילה לפני חלוקת המשכורות הוא החליט לנסוע לבית העלמין באלעד, לציונו הקדוש של הצדיק הרחום רבי שלמה אסולין זיע"א, הוא לא רצה להסתפק בהדלקת נר בחדר בביתו, הוא רצה לשפוך את ליבו בציון הצדיק, לעורר רחמי שמים ובעזרת ה' לחזור עם ישועה.

ממחשבה למעשה הוא קם ונסע לאלעד, באותה שעת לילה מאוחרת הציון היה ריק והוא הרגיש חופשי לדבר ולפרוק את המתח הרב שהיה לו, הלב נפתח ואיתו גם שער הדמעות, ותפילה רותחת יצאה מליבו שבזכות רבי שלמה תבוא לו הישועה, והוא יוכל לשלם כבר מחר משכורות לכל אותם מאות אברכים השוקדים על התורה מבוקר עד ערב. כשהוא סיים את תפילתו הייתה לו הרגשת הקלה גדולה, והוא חזר לביתו.

למחרת בבוקר נכנס למשרדו יהודי אמיד איש עסקים גדול עם חבילת שטרות גדולה, וסיפר שהייתה לו עסקה גדולה והוא החליט לתת תרומה לישיבה. אותו איש עסקים לא היה מהתורמים הקבועים לישיבה ובכל זאת משהו באותו בוקר דחף אותו לבוא. לאחר מספר דקות הגיע יהודי נוסף, קבלן גדול, והניח על השולחן תרומה ענקית. {באותו זמן שהרב סיפר את סיפורו בבית העלמין היהודי ההוא היה איתו, והרב טפח על שכמו ואמר לו: זה היה אתה. אתה זוכר? למה החלטת פתאום לבוא? והקבלן ההוא ענה: אין לי מושג למה, אבל קמתי בבוקר עם מחשבה שאני חייב לבוא אליך ולתת תרומה לישיבה, אז באתי. מדהים!}.

לא עברו מספר דקות ואיש עסקים נוסף הגיע לישיבה כשבידו תרומה מכובדת. ואחר כך עוד אחד. וכך תוך זמן קצר נערם על שולחנו חצי מליון ש"ח!!!

הוא סיים את דבריו ואמר: אתם מבינים מי זה רבי שלמה??? אתם מבינים איפה אתם נמצאים עכשיו??? תפתחו את הלב, תפתחו את הפה, אל תתביישו, תדעו שהוא באמת שומע ורוצה לעזור לכם.

צדיק מופלא ונעלם

בחייו של הרב, לא נתפרסם כבעל מופת ופועל ישועות, אז איך זכה שהכל נוהרים לאחר פטירתו למקום מנוחתו?

התשובה היא, כמאמר המשנה במסכת אבות 'כל הברוח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו'. הבורח מן הכבוד – בעולם הזה, הכבוד רודף אחריו – לעולם הבא, לאחר הפטירה.

הרב זצ"ל ברח מן הכבוד במשך ימי חייו, היה הולך עם כובע רגיל, חליפה קצרה, בקיץ היה הולך עם סנדלים בפשטות גמורה, מהלך בצידי דרכים, {באחד מן הימים שאל אותו בנו, מדוע אתה הולך עם סנדלים, זה לא מתאים לך?, אמר לו, שחם לו ברגליים. המשיך להפציר בו הבן שזה לא סיבה מספקת, אמר לו הרב זצ"ל, 'וכי קל בעיניך, אם על ידי זה אני מרוויח שפחות מעריכים אותו כאן'?, וד"ל}. 

כל דרכו היתה להסתיר את עצמו, וכפי שכתב בספרו (מעין גנים שמות ח"ב, עמ' קפא') בזה"ל: 

'באמת שלימות האדם הוא שבפנימיותו תהיה הרבה יותר גדולה ממה שנראה מבחוץ, בבחינת מגלה טפח ומכסה אלפים, והיינו שיעבוד את השי"ת בהסתר ובהצנע, עד שמה שיתגלה לחוץ אצל בני אדם, יהיה כאין ואפס לעומת מה שעובד את השי"ת בסתר'.

נאה דרש, ונאה קיים.

הוא גילה טפח וכיסה אלפיים, ומה שנגלה לנו לחוץ, היה כאין וכאפס לעומת מה שהוא באמת.

וכך כותב עוד בספרו (מעין גנים שמות ח"ב עמ' קנט') שכך צריך להיות דרכו של התלמיד חכם:

'שאין לתלמיד חכם להראות לאחרים את כל תורתו שלמד, אם אין בזה צורך, כי עצם לימוד התורה צריך להיות בצנעה, וכמו שאמרו בסוכה (מ"ט ב') על הפסוק חמוקי ירכיך, 'למה נמשלו דברי תורה כירך, לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר'. וגם אם שואלים אותו האם למד מסכת פלונית, ואין מטרה בזה כדי ללמוד ממנו או לשאול שאלה אלא רק לדעת אם למד, אומרים חז"ל (ב"מ כ"ג ב') שמותר לתלמיד חכם לשנות ולומר לא למדתי מחמת מידת ענוה.

וכך היה דרכם של תלמידי חכמים אמיתיים שאע"פ שהיו מוכרים כתלמידי חכמים, אבל אף פעם לא ידעו עליהם עד כמה הם תלמידי חכמים, כי הם העלימו את ידיעותיהם בתורה כאשר לא היה בזה צורך, ובפרט בחכמת הנסתר שהעלימו מאנשים את ידיעתם בחכמה זו הסתרה גדולה'.

נאה דרש, ונאה קיים.

נשמה שנתת בי טהורה היא

כבר מנערותו היה ניכר עליו ששומר על נשמתו שתישאר טהורה וקדושה ונקייה זכה וברה, שלא יתפס בה שום רבב, היה מקפיד ללכת למקווה מגיל בר מצווה, כל יום, היה שומר את עיניו להפליא, היה אפשר לעבור לידו, ואינו שם על לב כלל שעוברים לידו, וכפי שמעידים בני המשפחה, קרוביו וידידיו.

על טוהר נשמתו נלמד מהמעשה הבא, כפי שסיפר אחד מבני המשפחה שליט"א:

בכ"ד אלול תשפ"ג אמרתי לו שהיום הייארצייט של רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל. אז אמר לי, אני זוכר טוב מאוד את הזמן שהיה חולה לפני פטירתו, "הסתובב רמקול להתפלל עליו, וכמה בכיתי, כמה בכיתי שהקב"ה ישאיר אותו. כבר עליתי לישון ובכיתי המון זמן במיטה". אחר כך עשיתי חשבון באיזה גיל זה היה ראיתי שהשנה (תשפ"ד) היה 47 שנה לפטירתו, כלומר היה אז בגיל 10…

בזכות ששמר על נשמתו הטהורה מקטנות, אזי ממילא כל שאיפתו היתה לצמוח ולגדול בתורה, ואת זה נלמד מהמעשה הבא, כפי שסיפר הרב זצ"ל באחד מן השיעורים (קול הלשון, פרשת נצבים תשפ"ב, דקה 23:30 והלאה), כך:

כשהייתי בערך בגיל אחד עשרה, שאלתי את מרן הסטייפלער, מה הדרך לגדול בתורה. 

אז הוא אמר לי תאכל בזמן שצריך לאכול, תישן בזמן שצריך לישון, תתפלל מתי שצריך להתפלל, כל הזמן שנשאר תלמד תורה. 

זהו שאיפתו של ילד טרם בר מצווה, לדעת את המסלול ואת הדרך איך צועדים לעבר פסגת שלמות האדם, לגדול בתורה.

ואכן כך היה דרכו, אכל מתי שהיה צריך לאכול, ישן מתי שהיה צריך לישון, התפלל בזמן שמתפללים, כל שאר הזמן לא פסיק פומיה מגירסא. התעניין רק בתורה הקדושה, כל חלק בתורה סיקרנה אותו. וכך צמח וגדל בתורה.

איך להינצל מהרהורי תורה במקומות המטונפין

סיפור מופלא על רום שקיעותו בלימוד, כבר מגיל צעיר, נלמד מהמעשה הבא:

לאחר פטירתו של הרב זצ"ל, מצאו בני המשפחה שליט"א, מכתב שבו כתב רבנו זצ"ל בגיל כ"ח את כל השאלות שהיה שואל בעל פה את מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ואת התשובות שהיה עונה לו, ואחד השאלות ששאל הוא, איך אפשר להינצל מהרהורי דברי תורה במקומות המטונפין, וז"ל המכתב:

שאלתי, עיצה להינצל מהרהורי תורה במקומות המטונפין. ואמר לי על אתר, הגמ' במגילה שיבחה אמורא שלא הרהר, וגדולי התנאים לא ניצלו מזה (עיין זבחים קג' ב'), ואמר שזה קשה מאוד, וחייך, ועשה בידו תנועה כאומר שזה דבר קשה.

והרי זה מפליא, שבגיל כה צעיר, לא הצליח להינצל ממחשבות של תורה במקומות המטונפין. 

מלמדנו רבנו, שכל הזמן, כל מחשבתו, היתה אך ורק בתורה.

אשרי מי שראה פניו בהקיץ

באחד המקומות בספריו הרבים, הגדיר רבנו זצ"ל את מטרת האדם בחיי העולם הזה בכמה שורות, וכך כותב (מעין גנים בראשית ח"ב עמ' קנ'):

'וזה לימוד לכל אחד מישראל, שצריך גם לעסוק עם אחרים ולזכותם ולהאיר להם בגשמיות וברוחניות, וגם לעסוק עם עצמו לעלות ולהתעלות בתורה ויראת שמים, וגם לשמור על עצמו מפני עבירות, ולגעור בים התאוה שלא יתפרץ ויזיק אותו'.

נאים הדברים למי שאמרם.

גם עסק עם אחרים לזכותם להאיר להם בגשמיות וברוחניות. גם עסק עם עצמו לעלות ולהתעלות בתורה וירא"ש. גם שמר על נשמתו, והתעלה בקדושה ובטהרה לדרגות גבוהות.

הרב זצ"ל עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה והגיע לפסגות רוחניות גבוהות עד מאד, וכפי שממחיש לנו המעשה נורא הוד, שסיפר אחיו הרה"ג ר' יעקב שליט"א (עצרת יום השנה הראשון) על אודות גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, שהיה להרב זצ"ל, וכך מספר:

ר' שלמה מאוד רצה קשר עם אליהו הנביא. כשהוא היה בערך בן שלושים, יום אחד אמרתי לו: תגיד לי, אתה בטוח שגם בדור הזה אנשים נפגשים עם אליהו הנביא? אנשים שאני יכול לנגוע בהם, והם בקשר עם אליהו הנביא? 

הוא הסתבך, אז הוא התחיל להגיד לי: יש, יש, אני אומר לך שיש כאן בדור שלנו אנשים כאלה. 

היה נראה לו שהוא יצא מזה בקלות. אמרתי לו: לא, לא. לא נראה לי שבדור הזה יש כאלה בני עליה. דור כזה ירוד, לא נראה לי שאנחנו בעניין הזה. 

הוא אומר לי: זה לא נכון להגיד ככה. גם בדור שלנו יש אנשים שהם בני עליה והם בדרגה הזאת. ואז הוא אמר לי: אתה מכיר את רבי יעקב אדלשטיין? הוא בעצמו סיפר לי שהוא למד את פרק הזהב עם אליהו הנביא. נו, הוא בדור הזה, מה אתה אומר שלא שייך?! 

אמרתי לו: לא הבנתי הוא יושב איתו? הוא גם לוקח גמרא? איך זה עובד? מה הוא עושה איתו? 

הוא אמר לי: אתה מוכן להפסיק עם השאלות האלה, אמרתי לך שיש כאלה דברים גם בדור שלנו. 

הוא ראה שאני לא כל כך מאמין בזה, אז הוא אמר לי: תשמע אני גם פעם רציתי, אבל זה לא הלך לי, לא הלך. והוא סיפר לי שיש איזו סגולה שאם עושים אותה ארבעים יום, מובטח שאליהו הנביא מגיע. וניסיתי פעם לעשות את זה, אבל לא הלך לי. 

עכשיו תבינו, לו יצוייר שאליהו הנביא מגיע אלי, מה אני עושה איתו? אני אגיד לו, אה שלום, אתה אליהו? כן, כן אני אליהו. 

אה מה נשמע אליהו? אה תגיד לי זה אתה שם מ"ענני ה' ענני"? כן, כן. תגיד לי אתה זה שכתוב עליך "תשבי יתרץ קושיות ובעיות"? הוא יגיד לי כן יש לך אולי כמה? כן, רגע אני צריך להיזכר, במסכת ברכות יש בנושא הזה והזה, רק אולי אני יביא דף ועט ו… אני לא יודע, אני לא מוכן לקראת האירוע הזה. והוא הולך ויוזם את זה. 

בקיצור, הוא אומר שהוא עשה את הסגולה, אבל הוא אומר שביום הארבעים, משמיים השכיחו ממנו את זה. הוא קם בלחץ באותו יום, והוא לא הספיק, ונשכח ממנו העניין. הוא הלך לתפילה וכשהוא חזר לבית הוא מאוד היה עסוק והיה לו איזה טלפון וכל העניין נשכח ממנו. 

פתאום דופק מישהו בדלת, הוא פתח לו ואותו אחד היה נראה כמו שמתואר אליהו הנביא, חגור – אזור רחב במותניו, ויש לו שיער ארוך. זה היה נורא מוזר, והוא היה בלחץ, ההוא ביקש צדקה והוא נתן לו צדקה ביד וסגר את הדלת. אחרי שניה הוא קולט, רגע, יום הארבעים זה היום. הוא פותח מהר את הדלת מחפש אותו וכלום, נעלם. 

הוא אומר לי: ראית? כשהשם לא רוצה להראות לך? אז אין, זה לא הולך. 

אמרתי לו: מה לא הולך? אבל ראית אותו. אבל הוא מספר לי את זה בתור, שזה רק לאנשים רציניים, זה לא אני… 

אמרתי לו: רגע, אבל מה תכננת לעשות איתו? והוא אומר לי: מה זאת אומרת? לומר לו שיכנס, שיישב. נו, ומה תעשה איתו? אווו לא חסר.

בענין זה של גילוי אליהו, שמענו את הרב זצ"ל משיח לפי תומו באחד מן השיעורים, ואמר כך:

לפעמים מתחיל הברית מילה, ופתאום האדם מרגיש הרגשה מרוממת. שידע שזה מכח אליהו הנביא שהגיע לברית. 

רגשותיהם של צדיקים.

כל חדרי התורה פתוחים בפניו

הרב זצ"ל היה בקי בכל חדרי התורה כפשוטו ללא גוזמא, ועם כל זה לא היה באיזה תפקיד, ולא רצה לקבל על עצמו איזה משרה חשובה, במשך חייו היה אברך בכולל פוניבז', ואח"כ החל במסירת שיעורים קבועים לבני תורה ולבעלי בתים בכל מקצועות התורה, שמהם מוקלטים כ- 9000 שיעורים במערכת קול הלשון, והכל בשפה ברורה ובהירה השווה לכל נפש.

מסר שיעורים בתורה, נביאים, כתובים, מדרשים רבים, מכילתא, ספרי, גמרא ופוסקים, רמב"ם, ספרי מוסר, ספרי קבלה – עץ חיים, אוצרות חיים, שער הגילגולים, שער הכוונות, דעת אלוקים (להגרש"ז אולמן), ועוד רבים רבים.

תמידין כסידרן, יום יום, בערבי חגים, צומות ותעניות, ללא הפסק, ללא הפסד.

מלבד מסירת השיעורים, היה להרב זצ"ל קביעות מידי יום, כד' לימודים בספרים שונים, שלא היה מפספס אותם בשום פנים ואופן מכל סיבה שהיא. בביתו ישנם מחברות רבות של דפי חשבון שבהם היה מסמן בכל קוביה סימון שלמד את החוב של אותו יום, בכל יום היה לומד גמרא, תנ"ך, חק לישראל, זוהר, משניות, רמח"ל, חפץ חיים, מוסר, הלכה, י' מדרשים, ועוד ספרים.

הרב זצ"ל הוציא לאור בחייו קונטרסים עה"ת מתוך השיעורים שמסר, ולאחר פטירתו בני המשפחה סידרום והוציאו במהדורה נאה ומתוקנת, בסדרת ספרים 'מעין גנים' עה"ת ח' כרכים מלאים וגדושים בחידושים ומערכות מופלאות ומופשטות, מהלכים מחודשים בדרכי התורה, שמהם היה מעלה פנינים והליכות הלכה למעשה, איך אדם צריך להתנהג ע"פ התורה, שהיא ורק היא חיינו ואורך ימינו. 

כמו"כ הוציא עוד ספרים רבים, כבר מגיל צעיר, שהיה בגיל כו' הוציא את הספר 'שלמי שמחה' חידושים עה"ת ב' כרכים. אח"כ בגיל לג', הוציא עוד ב' כרכים חידושים עה"ת בשם 'שמן למאור'.

כמו"כ הוציא לאור ספר 'שלמי חגיגה', על יא' דפיה הראשנים של מסכת חגיגה, על כל דיבור בגמרא וברש"י, ב' כרכים, 1200 עמודים, {היה אומר שעל התוס' צריך חיבור בנפרד}. חידושים וביאורים באופן מבהיל על כל רעיון.

הארה מן השמים בכתיבת סדרת הספרים 'דקדוקי תורה'

כמו"כ הוציא לאור סדרת ספרים 'דקדוקי תורה', לבאר כל תג ואות גדולה וקטנה שבתורה, ו'אך' ו'רק' שבא למעט, ו'את' ו'גם' ו'כל' שבא לרבות, ספרים שבאם מגלה לנו את רב כוחו בכל פרד"ס התורה.

מעלתם של ספרים אלו, יתבאר לנו ע"פ מש"כ הרב זצ"ל על דברי הגמ' (חגיגה טו' ב') שחז"ל ידעו לספור את התורה באותיותיה. וביאר הרב זצ"ל (מעין גנים פרשת וילך מאמר ב' אות ד') וז"ל: 'וזה דרגה גדולה שכבר למדו הכל, והגיעו למצב שסופרים את האותיות'.

נאה לומר כן על הרב זצ"ל שאחר שלמד את כל התורה נגלה ונסתר ראשנים ואחרונים הלכה ומוסר, כבר הגיע למצב שסופר את אותיות התורה, ודורש תילי תילים של דורשים יקרים מפנינים ומופלאים מפז, על כל תג קוץ ואות שבתורה.

הרב זצ"ל מרמז בסוף ההקדמה לספרו 'קרי וכתיב', שקיבל הארה ועזר מן השמים לכתוב ספרים על ענינים אלו של דקדוקי תורה, וכך כותב:

"עם הוצאת חיבור זה לאור בס"ד, מוצא אני חובה להודיע שלא כוחי ולא שכלי הביאני לחבר חיבור יקר ערך זה, כי אם חסדו יתברך ורוחו הטובה אשר עמדו לימיני לתמכני ולסעדני ולעודדני במלאכה גדולה זו, הם סיעוני להגיע עד הלום. ואני מודה להשי"ת על הזכות שנתן לי בחסדו לברר את חלק התורה הזה". 

ובהקדמה לספרו 'דקדוקי תורה – אותיות ונקודות', כותב זאת יותר במפורש, וכך כותב (הקדמה ריש אות ג'): 

'ועתה שזכינו בחסד ה' להתעוררות מן השמים לחבר חיבור זה, המיוסד על ביאור הטעמים לאותיות גדולות וקטנות, ואותיות שיש עליהם ניקוד, ושאר אותיות מיוחדות', וכו'.

ועוד כותב שם בסיום ההקדמה לספר אותיות ונקודות, וז"ל:

'עם סיום כתיבת חיבור זה, מוצא אני לנכון להודיע, כי לא כוחי ולא שכלי הביאוני לחבר חיבור יקר ערך זה, שהוא חלק בתורה שכמעט אין לו דורשים. מודה אני להשי"ת על רוחו הטובה וחסדו הגדול הגומל לחייבים טובות, אשר תמכו בי ועודדני לגשת אל המלאכה, להתחיל ולסיים. ויהי רצון שרחמי ה' וחסדיו לא יעזבנו לנצח, ולא נבוש ולא נכלם לעולם ועד'.

מבהיל, ומפליא.

חביבותו של הגרח"ק לספרים

רבנו הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל חיבב מאד את סדרת הספרים 'דקדוקי תורה', וכך מספרים בני המשפחה:

כשהוציא הרב זצ"ל את הספר "דקדוקי תורה – את וגם לרבות, אך ורק למעט", הביא אותו אל אחד מנכדיו של מרן שר התורה, הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל – שהיה ידיד קרוב שלו – וביקש שימסור את הספר לסבא, מרן הגרח"ק זצוק"ל. 

הנכד לקח את הספר לבית הרב בבית הכנסת לדרמן, ומסר אותו לידיו. רבי חיים  עלעל בו, ונדלק מיד. הוא פתח את הספר בדרכו מבית המדרש לביתו, והלך עמו פתוח ברחוב, שוקע בין הדפים. כשנכנס לביתו, לא הניחו מידיו – ישב וקרא בו זמן רב, והניחו על שולחנו זמן ממושך.

כעבור ימים מספר, פנה הגרח"ק לנכדו ואמר לו: "תקרא למחבר. תגיד לו שיבוא". כשרבנו זצ"ל בא אליו, קיבל אותו רבי חיים בחביבות נדירה, טפח לו על שכמו, ושיבח את הספר בפניו בהתפעלות גדולה. 

הרב זצ"ל השאיר אחריו ברכה מרובה בכתב יד, תוך כדי השנים האלו, כתב רבנו זצ"ל עוד הרבה ספרים שנשארו בכת"י, שלא זכה להוציאם כי נטרפה השעה. ואלו הן:

חידושים על כל פרשיות התורה. חידושים על כל הנ"ך. חידושים על הש"ס.  חידושים על משניות זרעים וטהרות, י"ג חלקים. חידושים על מסכת 'כלה רבתי', ו' חלקים. ביאור קצר וארוך על 'פתח אליהו', ע"פ הקבלה. הארות וחידושים על ספר 'עץ חיים' למהרח"ו. ביאור על 'המכילתא'. ביאור על 'פרק שירה'. ביאור על 'צוואת רבי אליעזר הגדול'. חידושים על מסכת 'אבות'. הארות על ספר 'חפץ חיים'. קונטרס 'טוב עין', ציונים לכל הרש"י על התורה. תשובות בהלכה. ספר שואל כענין – שו"ת על כל התורה. קונטרס 'מדה כנגד מדה'. קונטרס 'שמירת העינים'. קונטרס 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. חידושים על הרמב"ם. שו"ת מהגר"ח קניבסקי זצ"ל. קונטרס 'מקומות שגרו בהם תנאים ואמוראים'. קונטרס 'שיעורי מידות'. 

וכן מסדרת דקדוקי תורה שהוציא לאור, הרוב נשאר בכת"י שלא הספיקם להוציא לאור, ואלו הן:

הוספות על 'אך למעט', ו'רק למעט'. הוספות על הספר 'אותיות ונקודות'. הוספות על הספר 'קרי וכתיב', ונוסף קונטרס 'הוא והיא'. הוספות לספר 'כפל לשון'. 'חסרות ויתרות'. 'אלה הדברים'. 'רמזי אותיות'. 'אות לטובה'. 'זה הדבר'. 'סמוכין מן התורה'. 'תוספת נון'. 'פתח התיבה'. 'כל לרבות'. קונטרס 'משמעות דורשין'.

מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח

בעזי"ת עומלים בני המשפחה להוציאם לאור, אבל המלאכה מרובה, וצריך לזה המון ממון, וכל המסייע, יזכה מן השמים שזכותו הרב זצ"ל תעמוד לו להתברך בכל מילי דמיטב. וכפי שכתב הרב זצ"ל בספרו מעין גנים (פרשת במדבר סוף מאמר ב'), בזה"ל:

'ובזמנינו קודם ביאת המשיח שהחושך יכסה ארץ, וכל אחד מוכרח זכויות מיוחדות כדי לעבור את התקופה הקשה הזו, אשרי מי שעושה את עצמו בן ותלמיד לאיזה צדיק ללכת בדרכו במסירות ובשלימות, שבודאי זכות אותו צדיק תגן עליו בעוה"ז ובעוה"ב. ובודאי שאותו צדיק גם יסייע לו מן השמים להצלחה רוחנית'.

ע"י שנהיה שותפים בהפצת תורתו, נזכה שימליץ בעדינו ויסייע לנו מן השמים להצלחה בכל הענינים.

נעלה אל ציונו במוצאי שבת פרשת נח, להתפלל על הכלל ועל הפרט, להצלחה ברוחניות ובגשמיות. מעמד התפילה יחל בעזי"ת בשעה 22:00, על ציון הרב זצ"ל, בבית הלעמין בעיר אלעד.

צוואתו המרטיטה של הגאון רבי שלמה אסולין זצוק"ל לכלל ישראל
הגאון רבי שלמה זצ"ל כתב צוואה מבהילה אשר נתפרסמה בתפוצות ישראל, והננו מביאים אותה בשלמותה כאן:

יום חמישי ט"ז אדר התשפ"ג

הנני כותב מתוך ייסורי נפש וגוף ביד משותקת וכתב רועד ולא קריא את הדברים דלהלן.

הגעתי לימים אשר אין לי חפץ בהם, ונבחר מות מחיים. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ד'. אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום. אותי נהג ויולך חושך ולא אור. וכדומה שאני סובל כדוגמת מה שנאמר על איוב בבבא בתרא ט"ז א' שבור את החבית ושמור את יינה.

אין בכח אנוש לתאר כמה ייסורי נפש וגוף אני סובל רק ביום אחד. ואין משקל שיכול לשקול את הייסורים. ועתה שהוכבדו הייסורים יותר יותר עד סכנת חיים, וכל יום הוא משל לייסורים של מחר, אמרתי לרשום שורות אלו לבני ולבנותי ולכל רעי וידידי.

דרך כמה אנשים לכתוב בצוואתם בקשות שיעשו לעילוי נשמתם, ואני לא כן עמדי, כי אם אין די מצער פטירת אביהם וכל צער הלוויה וישיבת שבעה מתוך ייסורי נפש וגוף שצריך להוסיף עליהם צוואות. והצדיקים שבקשו שילמדו לעילוי נשמתם, לא עבורם עשו, אלא למען אנשי דורם שיוכלו להתחבר עליהם ולהיטיב להם.

אבל אדם רגיל תמה אני מה הוא עשה בחייו למה לא למד בעצמו ולעילוי נשמתו את כל ששה סדרי משנה, ואם ירא מן הדין שיעשה תשובה באמת כל יום ולמה ישליך על ילדיו לעשות לעילוי נשמתו עם ציווי.

לכן הנני להודיע לכל זרעי אחרי, שמדין אב שמחל על כבודו כבודו מחול, הנני מוחל מראש על כל דבר כיבוד בין בחייו בין לאחר מותו, וכל מי שירצה לעשות דבר מה לעילוי נשמתי יעשה זאת לעילוי נשמתי בהתנדבות ומתוך הרגשה קלה, ולא יתאמץ כלל, בין בלימוד משנה בין בעליה על הציון והדלקת נר לעילוי נשמת, בין בשנה ראשונה בין לאחר מכן. ומיד לאחר השבעה יחזור כל אחד לחיים הרגילים כמה שיוכל ברוגע ובשלוה מבלי שום הרגשת מחויבות כלל. רק אם מרגיש צורך נפשי לעשות דבר מה לע"נ יעשה והכל ברוגע ובנחת ושלוה.

ועתה יש לי להודיע לכל ידידי ואהובי נשמות ישראל היקרים לי מאוד, שהיות וסבלתי הרבה בחיי הן בידוע והן מה שלא ידוע, ולא מצאתי שום נוחם בצערי, אמרתי לרשום שורות אלו. אין אתי יודע מה יהיה עמי לאחר פטירתי אבל רצוני חזק להיות משען ומשענה לכל הסובלים ייסורים בין ברוחניות ובין בגשמיות, ואפילו למי שיחשוב שהוא הרשע הכי גדול.

לכן מתוך מחשבה רק להועיל ולא לצער כלל, אם אפשר שכל מי שירגיש צער הן בגשמיות הן ברוחניות, ימחול נא להיכנס לחדר בבית לבד, ולהדליק עבור נשמתי ולומר: אני מדליק נר זה לעילוי נשמת פלוני בן פלוני (רבי שלמה בן שמחה), ויפרש את בקשתו ויוכל לשפוך את ליבו על יד הנר ככל מה שירצה הן באריכות הן בקצרה, ואפילו אם יחשוב שהוא רשע ופושע גדול, יש בליבי מקום לכל מי שחושב שהוא רשע ופושע לשמוע דבריו באריכות. ולא יחוס על טרחתי אלא יחוס על עצמו. ואם יהיה אפשרות בידי להועיל ארצה מאוד להועיל ואם לא אוכל להועיל אקווה לעטוף אותו באהבה וחיבה ולתת לו בלב תנחומים ותקווה טובה. ואם גם זה לא אוכל, מקסימום הפסיד נר קטן ולא טרח הרבה.

כל זה כתבתי בישוב הדעת ומתוך הרבה מחשבה והתלבטויות עד שהעזתי לכתוב דברים אלו, ואקווה להיות לעזר לכל הסובלים ברוחניות וגשמיות. ממני הנפרד מכם באהבה עצומה רק בגוף וקשור עם כל נשמות ישראל בלי יוצא מן הכלל באהבת עולם.

שלמה אסולין.

סיפורים והנהגות מכלי ראשון מאת בנו הרב יוסף אסולין שליט"א:

הוא אמר: 'אני לא אהיה כמו הצדיקים האלה שהלכו ושכחו את אלה שסובלים למטה. אני ארד למטה לעזור לאנשים'. זו הייתה ההנהגה שלו, לעזור לכולם."

"חסימת תהליך הגאולה" ותפילת הצדיקים במירון ובטבריה: "אבא ידע מהקדושה שלו. הייתה איזה רגע שנסענו לצפון וישבנו על הציון של רבי שמעון בר יוחאי כמה שעות, ואז נסענו לציון של רבי הושעיה איש טריא. זהו קבר לא כך ידוע. הגענו לשם ועשינו איזה תיקון, ואחרי זה המשכנו לעוד מקומות.
ואבא אמר: 'היה איזה מצב שאספו את כל הצדיקים בשמים ואמרו – נביא את הגאולה. ואני התעקשתי שלא. כי אם יביאו עכשיו את הגאולה, יהיו פה אסונות ושפיכות דמים מלחמות, ודברים נוראיים. אני ביקשתי לדחות את זה, שנדחה ונדחה עד שתבוא הגאולה ברחמים'. וכולם הסכימו.
על ראיית אליהו הנביא בברית: כשהבן היה קטן, שאל את אביו בליל הסדר אם יש אנשים שרואים את אליהו הנביא. אבא ענה שכן, ושניתן לראות אותו גם בברית מילה. הבן ביקש שאביו יגיד לו מתי אליהו הנביא מגיע בברית הבאה. בברית מילה אחת, הבן נדנד לאביו ולבסוף אבא אמר לו: "הנה עכשיו הוא נכנס, אתה תראה, תוך כמה רגעים מתחילים פה ברית". ומיד החלה המולה לקראת הברית, למרות שקודם לכן לא היה נראה שממהרים להתחיל.
על הקשר המיוחד עם הרב מנדל והרב פיש: בצעירותו היה הולך לרב מנדל (רבי אליעזר שלום מנחם מנדל), צדיק מרחוב ראב"ד בבני ברק, והיה יושב עמו שעות, לומד ורושם את דבריו. יום אחד אמר לו הרב מנדל: "אתה תלך, יש צדיק בתל אביב, הרב פיש צדיק נסתר וצריך לגלות אותו אתה תלך ותעשה אצלו מלווה מלכה תארגן אנשים". ואבא ארגן הסעה מישיבת פוניבז', והיו נוסעים לרב פיש במוצאי שבת, למרות שהרב פיש בתחילה צעק "מה אתה בא אליי" אך לאחר שהסביר לו שהרב מנדל שלח אותו, התחילו לעשות אצלו מלווה מלכה כל שבוע.
על ידיעת דברים נסתרים מראש: לגבי ההתנתקות אמר: "הצדיקים כבר שנתיים יודעים מהגזרה הזאת ושנתיים עובדים לבטל אותה… הם עבדו והתפללו וזה אבל לא הצליחו לבטל אותה".
על 'התעוררות מוקדמת' לבואו של בנו: כשהבן הגיע לבקר אותו בבית החולים באחת בלילה לאחר נסיעה מעייפת, אחיו סיפר לו שאבא ישן, אך כשנכנס לחדר ראה את אבא ער לגמרי. "אני עומד בפתח הוא אומר לי 'תקשיב אבא ישן תיכנס בשקט בשקט אבא ישן' טוב אני נכנס ככה… פותח את הדלת של החדר ראשון רואה אותו ערני ככה על המיטה ממש מבסוט… אמרתי לו 'הלו מוישי לפני כמה דקות אמר לי שאתה ישן' אומר לי 'ראיתי אותך בדרך ראיתי אותך מגיע אז התעוררתי אמרתי הנה יוסי מגיע אליי'" [
הבנת אהבה או שנאה ממבט ראשון על פי הקבלה: כשנשאל על תופעות שבהן אדם אוהב או שונא אדם אחר מיד ללא היכרות, הוא הסביר זאת (על בסיס שער הגלגולים והקדמה לד') בכך שמדובר באנשים מאותו שורש נשמה שבאו לתקן את אותה נקודה בעולם, ולכן מתחרים עליה. לו ידעו שהם מאותו שורש, היו אוהבים אחד את השני. אם הם לא על אותה נקודת תיקון, הם מרגישים קרבה ואהבה מיד.
סינון משמיים של תלמידים שאינם ראויים: כשהבן שאל את אביו איך ייתכן ששיעורי הקבלה מתחילים עם כמות גדולה של אנשים, ועם הזמן נשארים רק כעשרה שמסיימים את כל המסלול (תוך ציון העובדה שהיו מקובלים שביקרו את האב על כך שהוא לא "בורר" את התלמידים מראש). האב הסביר שהוא אכן מקבל את כולם, כולל כאלו שאינם ראויים, אך משמיים "מסננים" אותם לאט לאט, עד שנשארים רק אלה שבאמת ראויים להמשיך [52:58].
על תיקון הגויה במחשבה: לאבא היה חלום בו אמרו לו מהשמיים שעליו לעשות "תיקון הגויה". הוא התפלא מאוד ולא הבין מה לו ולגויה. כשבירר את פשר החלום (עם אדם בשם ציון), הוסבר לו שבאחד הבקרים, כשאמר את ברכת "שלא עשני גוי", הרהר במחשבתו "מה רע להיות גוי… אין לו שום מחויבות". על המחשבה הזו בלבד, שפגמה בשמיים כמו עוון של בעילת גויה, נגזר עליו לתקן באמצעות צומות וסיגופים.
על הריצה לטבול במקווה לאחר מגע עם גוי: במוצאי שבת, לאחר אירוע "שבת חתן", אבא איחר להגיע הביתה. כשהגיע, לקח מיד מגבת ורץ. כעבור כ-20 דקות חזר, והסביר שהערבי האחראי על המקום לחץ את ידו, והוא מיהר לטבול במקווה כדי להסיר את הטומאה. אבא הקפיד מאוד על טומאה וטהרה, והיה נוהג לטבול במקווה מדי יום כבר מגיל צעיר.
הקפדותיו על טהרה וקדושה: אבא היה נזהר שלא לגעת במעקה הברזל במדרגות בדרכו למקווה, מכיוון שברזל יכול להעביר טומאה, אפילו שאין בכך איסור הלכתי כיום, כי רצה לשמור על קדושתו כמו בזמן בית המקדש כשהיו נזהרים בטומאת תרומה. בנוסף, הוא העיד על עצמו שלא הביט באף אחת מהאחיות שטיפלו בו בבית החולים, ושמר מאוד על עיניו מראיות אסורות, אפילו עיתונים שאינם כתבי קודש הוא לא קרא. באחת הפעמים קרוב משפחה הוציא פיסת עיתון (מדף הדירות) כשישב מולו, ואבא העיר לו בעדינות: "אתה יודע בבית שלי לא נכנסים עיתונים".
על צדיקים נסתרים: אבא היה מסתיר את עצמו ואת גדלותו. כשהיה בחתונה של הרב גולן מעלמה, שבה נכחו צדיקים רבים (ל"ו צדיקים), אמר: "ראיתי הרבה צדיקים, ומה התפעלתי? שראיתי כאלה שבכלל לא רואים עליהם שום דבר… עד כדי כך הם מוסתרים מעצמם". גם אבא הסתיר את עצמו אפילו מבני משפחתו.
קולות הכבשים והנשמות במצוקה: "הם ירדו למטה והסתובבו שם בשטח בוואדי. אחותי הקטנה פתאום רואה איזה בור כזה, בור עמוק באדמה, והיא שומעת שעולים מבפנים קולות של עיזים או כבשים במצוקה. זה נשמע הזוי, אבל זה מה שהיה – קולות כאלה. היא נבהלה מאוד, ממש נבהלה. היא רצה מהר לאבא ואמרה לו: 'אבא בוא מהר, בוא תראה מה קורה שם'. הוא הגיע לשם ואז הוא אמר לה: 'תתרחקי טיפה'. הוא עמד ומלמל שם משהו – אני לא יודע מה הוא מלמל – והקולות השתתקו. הקולות פשוט חדלו. הם המשיכו להיות שם בשטח, ואחרי 10 דקות הקולות חזרו עוד פעם. ממש קולות כאילו עדר של עיזים צועקים. שוב היא קראה לו: 'אבא, בוא מהר, בוא תראה'. הוא שוב אמר לה להתרחק, ניגש, עוד פעם מלמל מה שמלמל, ואז הם השתתקו לגמרי. ואז הוא אמר לה שזה נשמות והן במצוקה, והן צריכות עזרה. הלכו, הם עלו למעלה לישיבה, ואז אבא חזר למטה לבד ונשאר שם עוד איזה חצי שעה, ורק אחר כך הם יצאו מהאזור."
הנר שלא היה לו דורש – סגולה מהצדיק רבי יאשיהו איש טיריא: "אתם יודעים, אני לא יכול להיות בכל מקום, אז יש מקומות שלא הכרתי אותו, אבל היה מקום שכן הכרתי אותו – רק שמעו עליו, לא ראו אותו. וזה היה קשור לאיזה נר, לסגולה של נר.
היה איזה יום אחד שפגשתי מישהו. יצאתי מהמקווה וראיתי מישהו בחוץ שמחכה לי. הוא אמר לי: "תגיד, זה נכון מה שכתוב בצוואה? אבא שלך באמת כתב את זה?" אמרתי לו שכן. ואז הוא אמר: "מה, הוא כתב שם על הנר?" עניתי שכן, והוא אמר: "בוא תשמע סיפור.
אני מדליק הרבה פעמים נרות, יש לי מלא סיפורים. אבל הנה סיפור שהיה לי. רציתי לארגן הילולה לאיזה צדיק, יש לו שני כוללים של אברכים. רצינו להביא איזה מאה איש, עם תזמורת, סעודה והכל. אבל שום דבר לא הסתדר. לא הצלחתי לארגן כלום – לא מקום, לא אוכל, לא מוזיקה, כלום. ואפילו היו כאלה שניסו להפריע.
לא הלך לי. אז הלכתי והדלקתי נר לכבוד נשמת הרב שלמה בן שמחה וביקשתי ממנו שיעזור לי. התפללתי להשם וביקשתי לארגן הילולה לצדיק, אבל לא ידעתי מי הצדיק. אז הדלקתי את הנר.
וזה לא ייאמן. כמה דקות אחרי שהדלקתי את הנר, התחלתי לקבל מבול של טלפונים. אחד מתקשר אליי ואומר: "שמעתי שאתה רוצה לארגן הילולה. תשמע, יש לי מקום." אחרי כמה דקות מישהו אחר מתקשר ואומר: "אני רוצה לתרום את האוכל." ועוד מישהו מתקשר ואומר: "אני מביא הגברה." שיחות של טלפונים, אחד אחרי השני, סגרו לי את כל הסיפור! זה סיפור טרי שקיבלתי אותו עכשיו.
למה אני מספר לכם את זה? כי כשהוא הדליק את הנר, הוא לא הכיר את הצוואה בעצמה, הוא רק שמע שיש נר. אבל עכשיו שכולכם מכירים את זה, רציתי לפתוח בזה ולקרוא את זה, ובעזרת ה' שיהיה לעילוי נשמתו ושיהיה מזה חיזוק גדול."
הברכה לזיווג מ"האח והרק": "היה איזה בחור חסידי מישיבת באיאן באלעד שהגיע לציון בהילולה, והיה שם הרבה אנשים. כל מי שבא והניח את היד קיבל איזה ברכה והיו דברים נפלאים. אז הוא גם הגיע וביקש ברכה לזיווג. אמרתי לו שהאבא בירך וזה, והוא הלך. אמר לי הבחור: 'אבא שלך, כמה פעמים קרה שאנשים באו אליו ואמרו לו שהם רוצים ברכה לזיווג והוא ענה: 'לך תקנה טבעת'?' אמרתי לו שלא. אז הבחור אמר: 'אתה יודע מה אמר לי? 'לך תקנה טבעת!"
אז הבחור הלך וקנה טבעת, ואחרי שבועיים הוא התארס! ואז הוא אמר לי שהיו עוד כמה סיפורים כאלה. אני לא יודע אם זו סגולה, אבל כנראה שצריך שיגידו את הסגולה הזו כדי שהיא תעבוד."
חידושי התורה והביטול בפני גדולי ישראל: "היה איזה אברך שהגיע לשיעור של קבלה והתחיל להתפלפל בדברי קבלה. הוא כנראה קצת דיבר שטויות. אבא אמר לו להפסיק לדבר שטויות. הוא שאל: 'הרב, אני מדבר שטויות?' ואבא אמר לו: 'כן. אמרתי לך לבוא ללמוד אצלי ולא באת, ואתה הולך ללמוד אצל כל מיני חובבנים, ואתה מדבר שטויות'. ואז אבא אמר משפט שאני נהניתי ממנו: 'בדור הזה אין גדול ממני בקבלה'. אמרתי לו: 'אמרתי לך לבוא ללמוד אצלי ולא באת, הפסדת'.
זה הסיפור. אחרי פורים, אמא שלי אמרה לו: 'אם אתה אומר שאתה הולך למות, אז תכתוב צוואה.' אז הוא ישב לכתוב את הצוואה, והידיים שלו כבר היו כמעט משותקות לגמרי מאיזו מחלה עצבית. הוא כמעט ולא יכול היה להחזיק את העט. והוא ניסה, ובסוף ראה שזה לא הולך, אבל אמא הכריחה אותו. והוא כתב את זה במאמץ רב, וזה יצא כתב ממש קשה. אז עכשיו, לקראת סוף הצוואה הוא כותב כך:
'הנני כותב מתוך ייסורי נפש וגוף ויד משותקת, וכתב רועד ולא קריא…'. הוא מתנצל שהוא סובל כדוגמת מה שנאמר על איוב: 'שבור את החבית ושמור את יינה'. ואז הוא מסביר על בסיס גמרא במסכת בבא בתרא, שהשטן ביקש רשות להציק לאיוב, והשם אמר לו: 'שבור את החבית ושמור את יינה', כלומר תייסר אותו, אבל את הנשמה תשמור – אל תהרוג אותו, אבל תביא אותו עד למצב של מוות ואז תחזיר אותו לחיים."
ההצלה של יהודי טורקיה והסתרת הקדושה: "הייתה רעידת אדמה בטורקיה לפני כמה שנים, נהרגו עשרות אלפים. זה היה דבר מזעזע. היו בורות, קריסות של בניינים. איך אנשים מסתכלים על זה? או כמשהו טבעי, או שמקסימום חושבים שיש פה איזה עניין. אז אבא אמר שיש פה חשבון מדוקדק שהקדוש ברוך הוא עושה בעולם, והוא מעניש את הרשעים ולא מוותר, ומחכה, כמו שנאמר ב'מסילת ישרים'.
ומה הם עשו ליהודים בטורקיה לפני 80 שנה? איך הם התעללו בהם ורצחו בהם, לקחו אותם כבשר תותחים לקרב, ואנסו את הנשים, ולקחו את האוכל. אז הקדוש ברוך הוא חיכה להם 80 שנה! עכשיו תבינו איך הוא ראה כל דבר בעולם כהשגחה.
על עמלו בתורה ואוסף שיעוריו: הבן מספר שאביו היה מוסר שיעורים בעטרת ברוך ובבית. למרות שהיה עמוס ועובד, הוא לא הפסיד אף שיעור ועשה "תמרונים" כדי להספיק. הוא היה לוקח את ההקלטות של השיעורים שלו (למעלה מ-8,000 שיעורים), מתייג ומסדר אותם ונותן להם כותרות.
הכנה לפני שיעורים: למרות שהיה בקיא בכל התורה ואי אפשר היה "להתקיל" אותו, הוא תמיד היה מכין את השיעור. גם כשהיו בשבת במקום רחוק, היה דואג להגיע מוקדם לשיעור במוצאי שבת כדי לעבור על החומר. כשנשאל למה הוא צריך להכין אם הוא יודע הכל, ענה: "אף על פי כן, לפני שאני הולך לשיעור אני חייב להכין את השיעור… ואם אני לא עובר על החומר אני לא יכול ככה לנחות לתוך השיעור עצמו" [06:53].
על דחיית שיעור בירושלמי: יוסי לוי סיפר שיום אחד האב חילק למשתתפים גמרות ירושלמי לשיעור, אך אז אמר שאין שיעור. כנשאל למה, הסביר: "שלוש שעות ישבתי על הסוגיה הזאת שאנחנו צריכים ללמוד ולא נחה דעתי… אני לא מיושב בדעתי על הסוגיה… אני לא יכול למסור". הוא העדיף ללמד משהו אחר באותו יום ולחזור לסוגיה שוב עד שתהיה ברורה לו לחלוטין.
הבקיאות בתורה ושני התחומים בהם לא היה בקיא: הבן מציין שאביו היה בקיא בכל התורה כולה והיה קשה "להנחית" אותו. היו רק שני תחומים שבהם למד אך לא היה שקוע בהם לגמרי: הלכות שחיטה למעשה (כי מעולם לא שחט) ומערכת כוכבי השמיים. בכל שאר התחומים היה בקיא בצורה יוצאת דופן. הוא גם היה מצניע את בקיאותו, וכשהיה עונה לשאלות מורכבות היה אומר: "בדיוק אתמול למדתי את הגמרא הזאת".
סיפור על מדרש רבה על אסתר: הבן סיפר לאביו בהתלהבות על מדרש רבה למגילת אסתר שמצא וריגש אותו, אך לא זכר את המיקום המדויק. האב, כדי לא לייאש את הבן, אמר מיד: "כן, זה פרק ז' אות י"ז". כשהאב ראה שההתלהבות של הבן יורדת, הוא פתח את הספר וקרא את המדרש שוב בהתלהבות גדולה יחד איתו [09:42].
לזכור את הדף בגמרא: כשהבן שאל את אביו איך הוא זוכר באיזה עמוד ודף כל דבר בגמרא, האב ענה שאם זה היה חשוב לו, הוא היה זוכר, בדיוק כמו שהוא זוכר תאריכי יום הולדת. "דברים חשובים אתה זוכר אותם… אז גם את זה אתה צריך לזכור" [11:13].
 חידושים בתורה והחידוש על הכרובים: האב חידש הרבה בתורה בעצמו, לא רק ליקט מאחרים (בדומה לתלמידי הבעל שם טוב). רוב חידושיו עלו לו בעת שהלך בדרך, כשהיה חושב על פסוקים פשוטים. כך למשל, הוא חידש שהכרובים על הפרוכת במשכן היו בצורת תינוקות (כמו על הכפורת) ולא אריה ונשר כפי שמקובל לומר. כשאמר לרב חיים קנייבסקי על חידושו (עם ראיות רבות), ענה לו הרב קנייבסקי שגם הוא מפרש כך [11:47].
עידוד הבן לכתוב חידושים: כשהבן חשש לכתוב חידושים כי אף מפרש לא כתב אותם קודם, האב עודד אותו: "תדע לך שבתורה שיש לך איזה חידוש אל תחסום את עצמך… אם למדת וככה התחדש לך, אז משמיים נתנו לך את החידוש… יש מקום במדף הספרים היהודי". הוא דחק בבן לכתוב חידוש שעלה לו בסעודת שבת על תפילת מוסף לנשים, ולא הניח לו עד שכתב.
היחס לכל אדם כ"שווה בין שווים" וקשר התורה ליומיום: האב היה מדבר עם כולם, גם בני דודים קטנים, בגובה העיניים כ"שווה בין שווים". כל שיחה איתו הייתה מתקשרת איכשהו לתורה ולעולם הרוחני.
*חינוך על פי התורה:* אבא התנגד ללמידת שיטות חינוך מגויים. הוא טען: "אין כזה דבר שבתורה לא כתוב… אלא מה? אתה פשוט לא למדת ואתה לא יודע… אבל בתורה כתוב הכל" [25:57].
כתיבת ספרים למרות חוסר ביקוש: האב כתב ספרים על דקדוקי תורה (על אותיות, מילים מנוקדות, מילות הוספה ומיעוט). כשהבן העיר שאין לזה ביקוש ואנשים לא ברמה הזו (הבן שאל "למי אתה כותב את זה?"), האב ענה: "אני כותב את זה כי צריך לכתוב את זה כי צריך לאסוף על זה ולכתוב את זה… אם יקנו את זה או לא יקנו את זה זה לא מעניין אותי… ואם אני לא הייתי עושה את החיבורים האלה, לא היה אותם בעולם". הוא ציין שרב חיים קנייבסקי נהנה מאוד מספרו על "אך ורק" [26:38].
כתיבת חידושים והדפסתם: האב הדגיש את החשיבות של כתיבת חידושי תורה והדפסתם. הוא סיפר שבעבר במרוקו היו גונזים את חידושי התורה יחד עם הנפטר בגלל יוקר ההדפסה, וכך אבדו חידושים רבים, ואפילו פירוש 'אור החיים' כמעט נגנז מהעולם [31:04].
לשמח את ר' חיים קנייבסקי בדברי תורה: האב היה הולך לר' חיים קנייבסקי, ששמע צרות של אנשים כל היום, רק כדי לשמח אותו. כשהבן שאל "מה תשמח את רב חיים? תספר לו בדיחות?", האב ענה שהוא ישמח אותו בדברי תורה ויגיד לו חידושים. כשהיה מגיע ומספר חידוש, רב חיים היה "מקבל חיות" ומתפרגן. האב אמר שגם גדולי ישראל זקוקים לפרגון ומילים טובות [32:12].
הדאגה לפנות זבל לטובת הרבים: האב היה חוזר מתפילת שחר, מניח את התפילין בחדר המדרגות, ויוצא לרחוב לסדר פחי אשפה שהפועלים השאירו באמצע המדרכה והפריעו למעבר (במיוחד לאימהות עם עגלות או ילדים שהיו נאלצים לרדת לכביש). כשאמרו לו שזה לא לכבודו, הוא ענה: "לא אכפת לי מה יחשבו עליי… שיחשבו עליי שאני עובד בזבל. מה השם חושב עליי? השם חושב עליי שאני עושה את הרצון שלו… שמתי דרך לישועה… ".
לשמוע את דבר ה' ולפעול מיד (הסיפור בתחנת הדלק): האב חזר מנסיעה לצפון עם מלווה ונכנסו לתחנת דלק. בחנות הייתה גויה שניגנה בחליל והמוכר (היהודי) התפעל ממנה ואמר להם שהוא מתפעל. האב, שבדרך כלל היה עדין, אמר לו בתקיפות: "הקדוש ברוך הוא שונא זימה… ואוי לך אם תעיז להתחתן איתה…". כשהמלווה העיר לו על התקיפות, האב ענה שהוא ידע שכוונת המוכר היא להתחתן איתה. הוא הסביר שהשם זימן אותו למקום הזה כדי לראות ולשמוע, ולכן תפקידו לפעול את רצון השם באותו רגע, ללא קשר למה שיחשבו עליו או אם יקבלו את דבריו /
הסבר בדרכי נועם לטכנאי על איסור "בל תקיף": כשהגיע לביתם טכנאי של מכונת כביסה עם תספורת "אפס" (קירח לגמרי) אבא קיבל אותו יפה, הציע לו מים, ולאחר שבירך, הסביר לו בנועם שעל פי התורה אסור להקיף את פאת הראש (להסתפר 'אפס'), ואם הוא רוצה תספורת קצרה אז שיסתפר 'מספר 2'. הטכנאי הקשיב וקיבל את הדברים. *אבא גם היה מסתובב באירועים עם שקית שבה חומש (אותה החזיק כדי שלא להוריד את ידיו מתחת למותניים, מנהג שהקפיד עליו), וכשהיה רואה מלצרים עם תספורת דומה, היה פותח את החומש ומראה להם את האיסור בתורה, כיון שהם לא ידעו על כך*.
הפסקת שיעור בשל שיכורים בפורים: האב מעולם לא ביטל שיעורים (גם לא בפורים או בתשעה באב). באחת השנים, בעת שמסר שיעור בעזרת נשים ב"עטרת ברוך" במוצאי פורים, היו למטה שיכורים שהרעישו מאוד. כשהבין שלא ניתן ללמוד (ושהגבאי לא הצליח להשתיקם), האב ירד למטה, דפק על השולחן ואמר בתקיפות "ביטול תורה! כולם להשתתק או לעזוב!". הוא לא ויתר עד שהוציא אותם מהמקום.
קבלת אדם מוזר לשיעור קבלה: לשיעור הקבלה של האב הגיע אדם שנראה מוזר, מלוכלך ועם ריח של אלכוהול. למרות שהאדם נרדם בשיעור ולמרות ששבוע לאחר מכן הגיע עם מנת שווארמה ואכל אותה באמצע השיעור, האב לא אמר לו מילה ולא גירש אותו [48:10].
תגובה לחוצפה כלפיו: במהלך אחד השיעורים (בו איש לא ידע שהבן הוא בנו של הרב), הבן שאל שאלה בצורה קצת "חופשית" ("כמו שבן מדבר עם אבא שלו"). אחד המשתתפים שחשב שמדובר בתלמיד, גער בו על "חוצפתו" ועל כך שהוא לא מכבד את הרב. האב לא אמר דבר כדי להגן על בנו ולא חשף את הקרבה ביניהם כדי לא לבייש את אותו משתתף. רק בשבעה על האב, כשאותו אדם הגיע לנחם, הוא הבין במי מדובר והתנצל בפני הבן.
היחס המכבד לאחיות בבית החולים: אבא היה ידוע בייקרו לזולת. למרות כאביו העצומים, הוא תמיד הודה לאחיות שטיפלו בו, ואף שיבח אחות מסוימת על עבודתה המסורה והרגישות שלה, למרות שלא ידע מי היא. הוא גרם לאחיות להרגיש מוערכות, ורבות מהן היו מגיעות להיפרד ממנו לפני עזיבתן את המשמרת [28:18].
הצער על ההומלס שסילקו: בתקופה מסוימת היה הומלס שחי במסדרון הבניין ולא היו מצליחים לסלקו. כשלבסוף נלקחו לו המזרנים, ואבא שמע על כך, הוא כמעט בכה מרוב צער ואמר "למה מי זרק את זה, למה עשיתם? תביאו לו, תחזירו לו, למה עושים ככה?", כאב לו על אדם שמצבו כל כך קשה ושאף אחד לא דואג לו.
הסתרת חיבוריו התורניים מסביבתו: כשישבו בבית החולים בשבת ודיברו על צדיק שחיבר 20-25 ספרים, אחיו של הבן אמר לאבא "אתה חיברת הרבה יותר מזה", והתחיל למנות את חיבוריו (שמש שמחה, שמן למאור, מעיין גנים 24 חלקים). אבא, שהיה כה מוסתר בענוותנותו, הביט בהם בהלם ואמר "אה, נכון", כאילו אפילו הוא עצמו לא היה מודע לגודל פעלו [43:05].
חיזוק בחור שירד מהדרך בדרך לחרמון: בחור צעיר שעבר משברים קשים בחייו, ירד לסיני וחי שם כגוי חודשיים. כשחזר והרגיש אטום בלימודו, הציע לו אביו לנסוע עם אבא והמקובלים לחרמון לעשות גלגולי שלג. בדרך, אבא דיבר אתו, עודד אותו והחיה את נפשו. למרות שלבחור היה קשה מאוד לעשות את הגלגולים, לאחר שחזרו, הוא סיפר שבכה בהלוויה של אבא מרוב חיבור לאדם שהוציא אותו מהמשבר [49:21].
דאגה לזרע של קיימא והשגת סגולות: אבא נסע עם בנו (אליהו) לרופא בצפון, ובדרך ביקרו בקברו של הצדיק רבי יאשיהו איש טיריא. אבא ביקש מאליהו לטפס על עץ שצמח מעל הקבר ולהביא לו ענפים. כשהגיעו הביתה, אבא הכין מיד מעטפות עם חתיכות ענף, חוטים ואמרות חז"ל על סגולת הקבר, על סמך מה שכתוב בספר המידות. הוא שלח את הבן לחלק את המעטפות לאנשים הזקוקים לישועה. למחרת כבר שאל אם המעטפות חולקו, עד כדי כך היה לו חשוב לעזור [52:03]. הבן גם סיפר שאבא מצא מוהל שמשתמש בסכינים חד פעמיים ושילם לו שישמור אותם וישלח לו, כי זו סגולה נוספת לפקידת עקרות [55:30].
 הטיפול הכואב וההודיה לרופא: בגלל תרופות כימיות שאכלו לו את המעיים, אבא סבל מכאבים איומים. בטיפול כואב במיוחד (ללא הרדמה) בבית החולים לניאדו בנתניה, שכניסתם אליו לוותה בהשגחה פרטית מפליאה (אדם שחיכה להם בחניה עם תיק מדבקות מוכן), הוא לא צעק אלא התכווץ מכאבים ואמר "איי". מיד לאחר מכן, הוא התנצל בפני הרופא ואמר לו: "סליחה, סליחה, זה לא אתה. מה שאתה עושה זה טוב… אתה דואג לי… זה רק בגלל הכאבים שלי. אתה בן אדם טוב". הוא שמר על יישוב הדעת והפריד בין הכאב האישי ליחס שלו לזולת [57:20].
מענה ברוח הקודש: לאחר שאבא אמר לבנו ששואלים אותו בבית חולים שאלות שצריך 'רוח הקודש' כדי לענות עליהן, סיפר על בן דוד שבא מירושלים לשאול שאלה דחופה פנים אל פנים, כדי שלא יפספס את ההדרכה בעקבות הרהור כלשהו, ואף דרש מאבא שיענה לו ב'רוח הקודש'. אבא עצר לחשוב, ענה לו, ובאמת התשובה הייתה ניכרת שנאמרה ברוח הקודש, כיוון שאי אפשר היה לענות תשובה כזו בדרך טבעית
על התמדתו בלימוד גם בימי חופשה: "הנקודה הזאת של ההתמדה, הוא לקח את זה ניצל את הזמן בכל הזדמנות לא היה לו לא בין הזמנים ולא חופשות. מבחינתו כל השנה, כל יום בשנה כולל תשעה באב ויום כיפור… כל השנה הוא מחובר לתורה אין לו זמנים של חופשות שהוא עושה לעצמו" [11:59].
על סדר הלימוד בחתונת אחד האחים: "היה חתונה של אחד האחים. חצי שעה לפני שיצאו ככה לחתונה, כולם מתארגנים זה לחץ כזה, זה חתונה של בן… ואבא יושב בסלון עם הסטנדר שלו ולומד ככה. ואחד האחים אומר 'אבא מה אתה לומד עכשיו?' אומר לו 'לא אני סיימתי להתארגן אני אין לי עכשיו מה לעשות בסדר תחכו אני מחכה לכם, תתארגנו ואני יושב בינתיים…'" [17:13].
על שקיעותו בלימוד לאחר שובו הביתה: "והיה כמה פעמים גם ביום חול אבא נכנס לבית אז בן אדם נכנס מוריד את החליפה תולה אותה, שם את הכובע. הוא כולו שקוע בשרעפים כאלה, הוא מסתער על הספרייה תופס איזה ספר, הוא חייב עכשיו כל הדרך הוא היה שקוע באיזה משהו הוא חייב עכשיו לעיין בזה, הוא חייב לראות. והוא עומד ככה עם כובע וחליפה ועובר זמן לא שותה לא שלום לא כלום הוא כולו ככה עם הספרים שלו הוא חייב עכשיו לראות משהו שהטריד אותו מאוד" [19:14].
על חוסר תשומת הלב לסביבה כשהיה שקוע בלימוד בדרך: "אח שלי סיפר שיום אחד הוא חזר מהישיבה הולך ברחוב… אבא הולך לשיעור בערב. הוא בא מולו והוא רואה את אבא ככה זה היה מבסוט 'שלום אבא' ככה מרחוק כל זה, מתקרב אליו כלום ואבא מתקדם הוא לא… כאילו הוא רואה אותו כאילו אבל הוא חדור מטרה הוא לא רואה אותו בכלל… הוא לא רואה אותו הוא מתקדם והוא עובר אותו והוא אומר 'מה אבא מה' כלום ואבא הולך מה קרה אומר לו אחר כך הוא אומר לו אומר לו 'מה אתה עשיתי לי שלום לא ראיתי אותך אני לא פה"
 על תגובתו לקושי ללמוד בתקופת הקורונה: בתקופת הקורונה כשהיה קשה ללמוד בבית בגלל הלחץ, אמר לו בנו שאינו מצליח ללמוד כלל. "אבא אמר לו תלמד כל יום שאתה חייב מצוות תלמוד תורה כל יום תגיד פסוק אחד, פסוק אחד אתה יכול… אמר לו כן וידבר השם אל משה לאמור זה אני יכול, את זה אתה יכול את זה תגיד. והוא אמר את זה כל יום… ואבא היה מייקר את זה מאוד והיה משבח אותו והיה אומר לו כל הכבוד לך איזה יופי אתה לא עוזב את התורה אתה אומר פסוק אחד" [23:47].
 *על חילוק צדקות בסתר ובאופן מיידי: מספר כי הגיע אליו מישהו לבית החולים וסיפר שהתקלקל לו המקרר מספר פעמים וכעת אין להם מקרר. "אז אליהו היה שמה אח שלי אליהו היה שמה… אומר לו 'אתה עכשיו קונה להם מקרר' הוא התקשר לחנות אומר לאשתו 'תלכי לשמה תיקחי מקרר' אותו דבר היה להם עם תנור" [46:29]. במקרה אחר נתן לאדם 3000 ש"ח בו במקום, ואמר: "למה אני אומר את זה בקול ואני אומר את זה מיד? כי אם הוא ילך וזה יכול להיות שנשכח מזה ויכול להיות שבן אדם תתקרר ככה עכשיו זה חם עכשיו זה על המקום תיתן לו
 על הגישה המחזקת לאדם שקרוביו התייאשו ממנו: אדם שסיפר לו על בנו שירד מהדרך ונפל בעבירות רבות, אמר אבא לאותו אדם: "'תגיד לבן שלך שאם אני אהיה דיין אם אני עכשיו הייתי בשמיים ואני הייתי דיין שלו אני הייתי מוציא אותו זכאי כי בתוך כל הניסיונות שהוא עובר וכל המשברים שעוברים עליו וכל מה שהוא כל הדברים האיומים האלה הוא עדיין מחזיק יש לו עדיין דברים שהוא עדיין מחזיק בהם תגיד את זה לבן שלך'. והוא הלך ואמר את זה לבן שלו… והבן אדם הזה חזר בתשובה".
על החינוך לצניעות בדרך של חיוב: אבא לא היה מעיר על חוסר צניעות אלא משבח את בנותיו: "אבא אמר לי אף פעם אל תעיר להם על צניעות רק תברך אותם אתה רוצה להגיד לה שתהיי צנועה וזה אל תעיר לה הערות". וסיפר שכשאחת מנכדותיו הרימה שרוול, היא הורידה אותו בעצמה לאחר שהרב כינה אותן 'הנכדות הצנועות שלי'.