מיום הדין לקרבת אלוקים: יסודות עבודת ה' בעשרת ימי תשובה

ראש השנה
נפתח עם כמה שאלות:
א – ראש השנה הוא יום הדין (ר״ה טז.), איך להתייחס ליום הדין ?
ב – מה העיקר המלכת ה׳ או אימת הדין ?
ג – כיון שהאדם נידון בר״ה על כל השנה האם לבקש את צרכינו הפרטיים ?
ד – למה יום כיפור הוא לא לפני ראש השנה היה אמור להיות שאנו נתנקה ואז נעמוד בדין ?
ה – מה ההסבר שבו זמנית ראש השנה הוא יום הדין ויום טוב (סי׳ תקצז׳ סק״א) ?
ו – הגמרא (ר״ה יח.) אומרת על הפסוק דרשו ה׳ בהמצאו אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וצריכים להבין למה דווקא על י׳ ימי תשובה כתוב שה׳ נמצא בינינו הרי גם בליל הסדר וכן בשבועות יש קירבה מיוחדת עם ה׳ ?
ז – אם ראש השנה הוא יום הדין לכל העולם אז למה הוא מועד רק לעם ישראל ?

מהלך ראשון, העיקר הוא הדין – אנשים חושבים שר״ה הוא יום מפחיד ומתוח כי הכל תלוי ועומד, ולכן אנו מפחדים מהדין וממליכים את ה׳ כי זוהיא הצורה ההכי טובה איך לזכות בדין, יוצא מזה שהדין הוא העיקר והמלכת ה׳ היא היכי תמצי לזכות בדין (עי׳ פלא יועץ שלא׳).

מהלך שני העיקר הוא המלכת ה׳ – כתוב (באדון עולם): לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶֽלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא, דהיינו תכלית בריאת העולם (לעת נעשה בחפצו כל) הוא שימליכו את ה׳ (אזי מלך שמו נקרא 1).
ולכן ה׳ ברא את האדם בראש השנה להיות מלך בתחתונים (בראשית פ״א כח׳) ואז המלך הזה (האדם) יקרא בשם ה׳ וימליך את הקב״ה מלכו של עולם (2).

בו ביום שה׳ ברא את האדם, האדם חטא ויצא זכאי בדין וה׳ לא הרגו (סנהדרין לח:), כל שנה בראש השנה אנחנו חוזרים ליום תכלית בריאת העולם, והתכלית הוא שהמלך של התחתונים ימליך את ה׳, וכמו שכתוב מלוך על כל העולם כולו בכבודך.
ואיך מגיעים להכרת מלכותו של ה׳ בעולם ? על ידי הדין, ונבאר:

לפני חטא אדם הראשון המצב הרוחני של האדם והגילוי של ה׳ היה כל כך גדול שהאופן איך להמליך את ה׳ היה פשוט מאד.
אחרי חטא אדם הראשון האדם גורש מהגן ונהפך ליותר חומרי וגילוי ה׳ בעולם הוא יותר מצומצם ומוסתר לכן עכשיו האופן איך להכיר ולהמליך את ה׳ הוא על ידי הדין, דהיינו על ידי שאנחנו יודעים את עוצמת הדין ואיך ה׳ שולט ומנהל את עולמו זה עושה שאנחנו נכיר את מלכות ה׳ ונמליך אותו עלינו, יוצא שהדין של ר״ה הוא רק היכי תימצי איך להגיעה להמלכת ה׳.
וכיון שראש השנה הוא יום המלכת ה׳ לכן ראש השנה ניתן לעם ישראל בדווקא כיון שאחרי מתן תורה הם נהפכים למלך בתחתונים, האדם שבבריאה, אתם קרוים אדם ואין העכו״ם קרויים אדם (ב״מ קיד:), עם ישראל אמורים להמליך את ה׳ ולהביא כבוד שכינתו לעולם, ובמיוחד בני תורה שהם הם עיקר המלכות (מאן מלכי רבנן) והמיצגים ומביאים כבוד שמים לעולם.

ביום יום שלנו אנו בקלות יכולים לאבד את ההבנה בהשגחת ה׳, ולכן בדרך כלל רק כשיש קושי אנו פונים לה׳, ואפילו כשקשה אנו מחפשים בדרך הטבע מי האשם, וקשה לנו לפנות לבורא ולהבין שהכל הוא מידי ה׳, בר״ה העבודה היא להתעורר מתרדמת הטבע והאנוכיות ולהבין שאנו תלויים כולנו במלכותו יתברך בכל פרטי חיינו (3).

ולפי המהלך השני נתרץ:
א/ב – היחס ליום הדין הוא שאימת הדין בא לעורר אותנו להבין שה׳ הוא מלכו של עולם, וממילא הדין של ר״ה הוא רק היכי תימצי איך להגיעה להמלכת ה׳.

ג – אין ענין בדווקא לבקש את צרכינו הפרטיים בראש השנה, רק אם זה יעורר אותנו להתקרב לה׳ ולהכיר במלכותו אז בקשותינו הפרטיות תופסות מקום כהיכי תמצי להגיעה להמלכת ה׳ (4).

ד – יום כיפור לא יכול לקדם את ראש השנה כי קודם אנו צריכים להבין מי מנהיג את העולם על ידי הדין של ראש השנה ואחרי שאנו מבינים את זה אנו יכולים לזכות בקירבתו יתברך (על ידי מחילת עוונות).

ה – כמו שביארנו בראש השנה אנו נידונים ולכן ודאי שקיימת אימת הדין אבל מצד שני האימה הזאת באה כדי להמחיש את מלכות ה׳ ואנו אכן ממליכים את ה׳ ועצם זה שאנו עם ישראל נבחרנו כדי להמליך את ה׳ ולהביא כבוד שמים לעולם לידי ביטוי זוהיא הסיבה לשמוח.

ו – הקירבה של ליל הסדר ושבועות נוצרה כחלק מהתהליך של הקשר שלנו עם ה׳ בקבלת לוחות ראשונות שהוא המצב של אדם קודם החטא והקשר הזה נכשל כיון שחטאו בעגל והתחייבו כליה, ואז משה מבקש רחמים וממדש שנית את הקשר שלנו עם ה׳ ומקבלים לוחות שניות והקשר הזה הוא שונה מהלוחות ראשונות הקשר הזה הוא כבר קשר של אדם הראשון לאחר החטא, שגם אחרי שחטאנו ה׳ מעוניין בקירבתנו ורוצה שנשוב אליו וזה בעצם הקשר שאנו שייכים אליו (5), ולכן ההמצאו של י׳ ימי תשובה יותר שייכים אלינו מגילוי השכינה הקיים בפסח ושבועות.

ז – שונה משאר מועדי השנה שהם מועדים שה׳ נתן לעם ישראל בתהליך יצירת עם ישראל (פסח זכר יציאת מצרים, שבועות קבלת התורה, סוכות ענני כבוד), ראש השנה הוא מועד שנוצר על ידי אדם הראשון אחרי שחטא והועמד בדין, וזה נהפך לצורה איך להמליך את ה׳ על ידי הדין, וכיון שעם ישראל נהפכו למלך בתחתונים האדם האמור להביא כבוד שמים לעולם לכן ניתן לעם ישראל ראש השנה כדי להמליך את ה׳ על ידי אימת הדין.

השופר
כשאנו שומעים את קול השופר עיקר כוונתינו היא לצאת ידי חובת מצוות עשה דאורייתא, אבל נבאר גם קצת בפשט הפשוט של השופר, והיסוד שנבאר כאן הוא יהיה הביאור לפסוקים שכתובים לגבי השופר.

איתא בר״ה (טז.) וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה בְּשׁוֹפָר, מה הביאור של הגמ׳ הזאת ?

יסוד: כתוב וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים (בראשית פ״ב ז) האופן איך ה׳ שם בנו הנשמה הוא על ידי נפיחה זאת אומרת שיש בנפיחה איזשהוא כח מיוחד (6), והשופר הוא גם כן נפיחה המגלה שכינתו בעולם, ולכן כשה׳ נגלה לעם ישראל בהר סיני הוא נגלה בקול שופר (שמות פי״ט יט׳) וכן בקרוב בימינו בעת בא משיח צדקנו יהיה על ידי קול השופר (ישעיה פכ״ז יג).

ולפי הנ״ל נוכל לבאר את הגמרא (ר״ה טז.) מַלְכִיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם שזהוא עיקרו של יום קבלת עול מלכות שמים, זִכְרוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה דהיינו כדי שנוכל להמליך את ה׳ קיים דין וה׳ הוא המלך ודיין העולם ורק בזכות אבותינו אנו יכולים לעמוד בדין (ואין הכוונה שאנו מתחננים לדין טוב ולכן מזכירים זכות אבותינו), וּבַמֶּה איך ממליכים את ה׳ ועומדים בדין בְּשׁוֹפָר כי השופר הוא הנפיחה המגלה את כבודו יתברך בעולם.

ולפי מה שביארנו שקול השופר מראה על גילוי שכינתו יכולים להוסיף לבאר עוד למה יש תקיעה (שלם) תרועה/שברים (אינו שלם) ואז עוד הפעם תקיעה (שלם), כי התקיעה הראשונה שהיא שלמה מסמלת את הגילוי שכינה שהיה בעולם באופן מושלם קודם חטא אדם הראשון.
אח״כ שברים/תרועה שהיא תקיעה עם הפסקות קצרות מסמל אחרי חטא אדם הראשון שאז הגילוי שכינה בהסתר פנים ומלובש בדרך הטבע, קשה לראות את גילוי ה׳ בעולם ששיך בו חטא.
ואז מגיעה עוד הפעם תרועה המסמלת לעתיד לבא כשהעולם יבא לתיקונו ושכינתו תהיה גלויה ובשלמותה.

יום כיפור
אחרי שאני מקבלים מלכותו יתברך בראש השנה ומתקרבים אליו מגיעה יום כיפור שבו ה׳ רוצה שנתקרב אליו עוד יותר ולכן הוא נותן לנו ביו״כ הזדמנות מיוחדת שנוכל לנקות את עצמינו וזהו מה שכתוב בפרשת אחרי מות (ויקרא פט״ז כא׳) וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל-חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל-רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד-אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה
לנו קשה להבין הביאור בעבודת הקרבנות אבל מפורש בפסוק שה׳ רוצה לנקות אותנו ולכן הוא נותן לנו השעיר כאופן שהחטאים שלנו עוברים לשעיר המשתלח.

ואם אנחנו רוצים ומנסים להתקרב אליו אפילו קצת אז הוא יטהר אותנו ויקרב אותנו אליו יתברך, כמובא ביומא (פה:) אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין (דהיינו שאנחנו עושים את שלנו ומנסים ליטהר) , וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם (ואז מי מקבל אותנו ומטהר אותנו), אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וכן אמרו חז״ל (שיר השירים רבה ה׳ ב׳) פתחו פתח כחודו של מחט (שזו היא ההשתדלות מצידנו) ואני אפתח לכם כפתחו של היכל (שזו היא המתנה של ה׳ שהאדם מקבל קירבת אלוהים מעבר ומעל ההשתדלות שלו).

מה שנכתב כאן היה מוסר רבינו הרב עזרא דוד בן הרב נפתלי זצ״ל בכמה ועדים בחודש אלול וי׳ ימי תשובה, והיה אומרם באופן פשוט ברור ויסודי כדרכו בקודש.
מה שנכתב כאן הוא על פי מה ששמעתי מהרב זצ״ל בשנת תשפ״א / תשפ״ב וכן מהקלטות משנים אחרות.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שהדברים הנכתבים כאן יהיו לעילוי נשמתו של הרב זצ״ל.

מקורות והארות:
1 – כדכתיב כל מה שבראתי לכבודי בראתי, והיה ה׳ למלך על כל הארץ, ברוך אלוהינו שבראנו לכבודו, עי׳ בראשית א א ברש״י.
2 – וכמו שכתוב בתהילים (פ״ח ה/ו) מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ דהיינו האדם הוא בנוי מחומר ואינו חשוב ומצד שני וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ דהיינו מצד שני יש לאדם את צלם אלוקים יש לו חכמה והוא בחיר הבריאה ומושל בה, במילים אחרות הראוי לאדם הוא לזכור שהתכלית הוא לא שירות עצמו (מה אנוש כי תזכרנו) אלא שימוש בכחותיו הנפלאים לעבוד את ה׳ (ותחסרהו מעט מאלוקים).
3 – עוד גורם המקשה עלינו עבודת המלכת ה׳ היא שבימינו כמעט ואין מלכות כמו שהיה פעם, פעם המלך היה השליט המוחלט עם סמכות מלאה, ההערכה והכבוד שהיה לאנשים כלפיהם היתה מוחשית מה שהיה עוזר להמחיש מה אמור להיות ההמלכה של בורא עולם.
4 – ואפילו לדברי הזוהר האומר דהמבקש בקשות בר״ה הוי ככלב הנובח זהו רק אם עושה בקשה סתם כי הזוהר מסיים ולית דמשגח על צער השכינה אולם אם בקשותיו הגשמיות הם כדי להתקרב לבורא ולהפיץ כבוד שכינתו אין בעיה בדבר (ע״פ מה ששמעתי מהרב יהודה עדס שליט״א ראש ישיבת קול יעקוב).
5 – ואם ח״ו אין אנו שבים במקום כליה מוחלטת (שזה מה שהיה אמור להיות בלוחות ראשונות שהם אדם לפני החטא) אנו מקבלים יסורין וקללות אבל לא השמדת הכלל כולו, שונה משאר אומות שגדשו את הסאה.
6 – עי׳ לק״מ תניא פ״א מאן דנפח.