שאלה: מהם הדינים, ההלכות ושיטות הפוסקים המלאות שהוזכרו בשיעור לגבי אמירת שלום לפני התפילה?
תשובה:
-
הגמרא (ברכות דף י"ד עמוד א'): רב אומר שכל הנותן שלום לחברו קודם שהתפלל כאילו עשאו במה, שנאמר "במה נחשב הוא" – אל תקרא במה אלא במה. הגמרא מקשה כיצד בכל זאת מותר לאדם לשאול מפני הכבוד, ורב ששת מתרץ שהאיסור נאמר רק ב"משכים לפתחו" (כשהולך במיוחד לפתח ביתו של חברו).
-
רבנו ירוחם (מובא גם בארחות חיים): מסביר שאיסור הגמרא עוסק באופן שבו האדם גם קורע (משתחווה) לפני חברו וגם אומר לו שלום. אך אם הוא קורע לפניו ולא אומר שלום, או קורע ואומר "בוקר טוב", או קורע לבד – על פי רבנו ירוחם הדבר מותר.
-
ארחות חיים: חולק וסובר שקריאה לבדה אסורה, ואפילו ללא "משכים לפתחו".
-
דעת הראב"ד והרשב"א: סוברים שיש לשנות מן הלשון הרגילה, גם בגלל האיסור להשתמש במילה "שלום", וגם כדי שיהיה לאדם שינוי מהלשון שהוא רגיל בה, כדי שיזכור שהוא לפני תפילה.
-
פסק השולחן ערוך:
-
משכים לפתחו: כיוון שהגיע זמן תפילה, אסור לאדם ללכת במיוחד לפתח חברו להקדים לו שלום, משום ששמו של הקדוש ברוך הוא שלום.
-
מותר לומר "צפרא דמרי טב" במשכים לפתחו, רק אם הוא הולך לשם לצורך עסק מסוים. אך אם הולך רק כדי להקביל את פניו – אפילו לשון זו אסורה.
-
אסור לכרוע לחברו כאשר משכים לפתחו (כשיטת רבנו ירוחם).
-
השולחן ערוך מביא "יש אומרים" שקריאה אסורה אפילו ללא משכים לפתחו (כשיטת ארחות חיים).
-
אמירת ברכות השחר: אם האדם כבר התחיל לומר את הברכות, אין לחוש כל כך ומותר לכרוע.
-
פוגע בו בדרך (פגישה אקראית): אם פגש את חברו באקראי בשוק, מעיקר הדין מותר לו לתת לו שלום.
-
אולם, השולחן ערוך מביא "יש אומרים" (כדעת הראב"ד והרשב"א) שאפילו אם פוגש אותו בשוק באקראי, לא יאמר לו שלום אלא "צפרא דמרי טב", כדי שישים לב שאסור לו להתעכב על דברים אחרים עד שיתפלל.
-
-
הפרי מגדים: כותב שהשינוי בלשון צריך להיות שונה מהלשון שבני אדם רגילים לדבר בה ביומיום.
-
הלכה למעשה בימינו: מכיוון שהפרי מגדים פוסק שיש לשנות מהלשון הרגילה ביומיום, ובימינו אנשים רגילים לומר "בוקר טוב", הרי שכדי לקיים את הדין לכתחילה צריך לשנות גם מאמירת "בוקר טוב" הקבועה.
