סיכום השיעור:
השיעור עוסק בשאלה האם איסור "בישולי גויים" חל על דגים (כדוגמת דג סלמון) בימינו. הכלל ההלכתי קובע שדבר הנאכל כמות שהוא חי (ללא בישול) פטור מאיסור בישולי גויים. לאור התפשטותם של מאכלים כמו סושי וסשימי, שבהם הדג נאכל חי, עולה השאלה האם עובדה זו פוטרת את הדגים מאיסור בישולי גויים.
שלושת הנידונים ההלכתיים (שנוטים להקל):
-
נאכל חי רק בתערובת: הסלמון לא נהוג להיאכל חי לבדו, אלא בתוך תערובת עם אורז (סושי). למרות זאת, ההלכה נפסקה לקולא (כדעת המגן אברהם), ולפיה גם דבר שנאכל חי רק בתערובת נחשב כנאכל חי ופטור מבישולי גויים.
-
ראוי לאכילה לעומת רגילות: הרגילות והדרך המקובלת היא לאכול את הסלמון כשהוא מבושל. עם זאת, ההלכה (כדעת הרדב"ז) קובעת שמספיק שהמאכל יהיה "ראוי" להיאכל חי כדי לפטור מבישולי גויים, גם אם אין זו הרגילות המובהקת.
-
מנהג רוב העולם: כיום, אכילת סושי הפכה לנפוצה מאוד במסעדות רבות, כך שניתן לומר שרוב העולם אכן אוכל את הדג בצורה חיה.
החידוש והמסקנה הסופית (לחומרא):
-
אף על פי שלכאורה ניתן היה להקל על בסיס הנידונים הקודמים, המסקנה החד-משמעית היא שיש איסור בישולי גויים בדגים.
-
הטעם לכך נעוץ במציאות הטכנית: מומחים בתחום מעידים כי רק בין 10% ל-25% לכל היותר מדגי הסלמון בעולם מתאימים להכנת סושי או סשימי.
-
רובם המוחלט של הדגים אינו יכול להיאכל חי בשל כמה גורמים מונעים:
-
הצבע אינו מתאים (נדרש צבע כתום חזק, בעוד לרבים מהדגים צבע בהיר או צהבהב).
-
עובי הבשר והמרקם אינם מתאימים.
-
איכות הדג אינה מספקת.
-
בעיות טמפרטורה וטריות (הדג עבר הקפאות או לא נשמר בתנאים המדויקים הנדרשים לאכילה חיה).
-
-
בנוסף, גם בדגים שכן מתאימים לסושי, חותכים וזורקים כ-30% מהדג (החלקים הכהים, השומן והצדדים) שאינם ראויים לאכילה כשהם חיים.
-
המסקנה היוצאת מכך היא שמכיוון שרוב מוחלט של הדגים במציאות אינו יכול להיאכל חי, הדג נשאר בגדר מאכל שאינו נאכל חי. לפיכך, במידה וגוי בישל, אפה או צלה את הדג – הדבר אסור באכילה משום בישולי גויים.
