מלכודת בבית המלון: כל מה שלא ידעתם על בישולי גויים (מבוא להלכות בישולי עכו"ם)

פתיחה: חוסר המודעות להלכות בישולי עכו"ם
בעזרת השם נלמד ביחד את כל דיני בישולי עכו"ם. דהיינו, כל סימן קי"ג ביורה דעה. אנחנו בעזרת השם נלמד מסעיף א' עד סעיף ט"ז. את כל הסימן אנחנו לא נלמד ישירות מתוך השולחן ערוך, אלא נלמד את כל הנושאים לפי סעיפים בעזרת השם, לא בקיצור.

הלכות בישולי עכו"ם הן הלכות מאוד מצויות, ואין הרבה שמכירים אותן. ברוך השם הרבה למדו הלכות שבת, הלכות ברכות, איסור והיתר, בשר וחלב. אבל בישולי עכו"ם זה כזה דבר שנתון למשגיחים או למי שרב באיזה מלון. ממש התפלאתי לשמוע שיש כאלה אנשים שבכלל לא יודעים שזה אסור.

אני אספר לכם משהו מדהים. הייתי עכשיו בפסח, בבין הזמנים, בחופש בקפריסין. התפללתי שם בבית חב"ד ופגשתי כמה יהודים. אחד מהם אמר לי: "אני פה במלון ממול, מלון חדש שפתחו. אני לא יכול לאכול במלון, זה לא כשר. אני רק ישן שם, את הסעודות אני אוכל בבית חב"ד. בבוקר אני אוכל במלון פירות, ירקות וחביתה."
אמרתי לו: "מה חביתה?"
הוא ענה: "זה ביצה בלי כלום."
אמרתי: "לא הבנתי, איפה הוא מבשל את החביתה? מי מבשל לך, יהודי או גוי?"
הוא ענה: "גוי."
ההוא לא ידע. ואל תגידו שזה איזה אחד חילוני, זה אחד דתי שגר בירושלים. הייתי בשוק.
הוא שאל: "מה הבעיה בביצה? הכל כשר!"
התפלאתי כל כך שהבן אדם הזה אפילו לא יודע שיש איסור שגוי לא יכול לבשל לו על הכלי.

לא צריך לנסוע לחוץ לארץ בשביל זה, גם פה בצימרים, שמשכירים אותם לגויים שעושים על המנגל, וצריך מאוד להיזהר להחליף את הרשת. מישהו גם התקשר אליי ושאל מה לעשות עם אוכל שבישלה הפיליפינית בתוך הבית. אמרתי לו שתבוא לפה לשיעור מידי שבוע ותדע את ההלכה.

מקור איסור בישולי עכו"ם וטעמי הראשונים
מקור האיסור של בישולי גויים מובא בגמרא במסכת עבודה זרה, דף ל"ז עמוד ב' ודף ל"ח עמוד ב', וברמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק ז' הלכה ט"ו. הגמרא מקדישה כמה דפים לנושא הזה.
נחלקו הראשונים מה הטעם שאסרו בישולי גויים:
דעת הרמב"ם (ועוד הרבה ראשונים כמו הראב"ד והרשב"א): כדי להתרחק מן העכו"ם. אם תתקרב ותאכל מהמאכלים שלו, יום אחד תבוא לביתו, ובסוף תבוא גם להתחתן איתם. האוכל מקרב את האנשים, ולכן חז"ל חששו לזה ואמרו לא לאכול מבישולי עכו"ם.

לעומת זאת, רש"י, האור זרוע ועוד כמה ראשונים נותנים טעם אחר: שמא יאכילנו דבר איסור. גם אם האוכל עכשיו בהשגחת הבד"ץ, שמא פעם הבאה יאכיל אותך דבר איסור, כי לגוי לא אכפת ממך. לכן חז"ל אמרו שאם יש חשש שיאכיל דבר איסור, אסור לעולם לאכול מהם, אפילו דבר שהוא ודאי כשר.

הנפקא מינה: בישולי מומר וחילונים בימינו
הפוסקים, כמו ה"תפארת למשה", כותבים נפקא מינה בין שני הטעמים: מה הדין בבישול של יהודי מומר? (מומר שאינו שומר תורה ומצוות ומחלל שבת בפרהסיא). לפי הטעם של "שמא יאכילנו דבר איסור" – גם עליו אי אפשר לסמוך והוא יכול להאכיל אותך איסור. אבל לפי הטעם של משום חתנות – הרי הבת שלו מותרת להתחתן!
יש מחלוקת עצומה באחרונים האם יש איסור בישולי גויים ביהודי מומר. הרבה מגדולי הפוסקים (הפרי מגדים, ערך השולחן, שו"ת יהודה יעלה למהר"ם שיק, שו"ת אבני נזר, הלבוש מרדכי, מנחת יצחק, הר צבי, משנה הלכות ועוד) כותבים שגם בבישול מומר יש איסור. למה? כי כתוב בגמרא שמומר דינו כעכו"ם לכל התורה, ולכן לא פלוג חכמים – כמו שלא חילקו לגבי גוי זקן או כומר שלא מתחתנים, כך גם מומר דינו כעכו"ם.
לעומת זאת, רבנו הגדול (הרב עובדיה יוסף זצ"ל) כותב בשו"ת "יביע אומר" להלכה שבישולי מומר מותרים (והביא לכך ראיה מהריב"ש). אולם, חשוב לדייק בלשונו של הרב: הוא כותב שלמרות שהעיקר כדעת הסוברים להקל, כיוון שהרבה אחרונים מחמירים בדבר, ראוי לתקן אליבא דכולי עלמא. בדברים שהלכה לא פשוטה, כדאי לא לסמוך על קולות ולעשות כראוי לדעת כולם.

ומה לגבי חילונים בזמננו? מצד אחד אינם שומרים תורה ומצוות, אך מצד שני עושים קידוש ומדליקים נרות. החזון איש כתב (במכתב שמודפס בשו"ת "פאר הדור") שדינם כתינוקות שנשבו – אך זה רק לחומרא (שאסור לשנוא אותם), ולא לקולא. לכן, לעניין אכילה מהמאכלים שלהם, מי שמחמיר במומר מחמיר גם בחילונים של ימינו (כפי שפסק גם הגאון ר' ניסים קרליץ).

חומרת איסור בישולי עכו"ם ובישולי ישמעאלים
הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך כותב בספר "הליכות שלמה" דבר יפה ונוקב: הגורם לכך שנתרבו נישואי התערובת בדורותינו, ובפרט בארצות הברית באופן שלא היה מעולם בכלל ישראל, הוא משום אכילת פיתם ויינם של גויים, ומשום שאנשים התרגלו לחפש כל מיני קולות וזה ודאי נגד רצון חז"ל.
בנוסף, הראב"ד בירושלים, הרב שטרנבוך (בספר תשובות והנהגות) כותב בשם הרב מבריסק, שאף על פי שבישולי גויים זה איסור דרבנן, יש בזה אסמכתא מן התורה, ודבר שיש בו אסמכתא צריך לנהוג בו איסור חמור כעין איסור תורה.

מה הדין בבישול של ישמעאלים (ערבים)? רבנו חננאל אומר שכל האיסור הוא משום חתנות שמובילה לעבודה זרה, ומכיוון שהם לא עובדים עבודה זרה, אין בזה משום בישולי גויים. להלכה ודאי שלא פוסקים כך וגם בישול ישמעאלים אסור. אך הרב שלמה עמאר (בשו"ת שמע שלמה) מביא פוסקים רבים (ביניהם שו"ת "תורות אמת") הסוברים שאפשר לצרף את הדעה הזו כ"סניף" בעלמא כדי להקל במקום שיש לנו עוד ספקות או צירופים.

גוי שבישל ואחר כך התגייר
מה הדין בגוי שבישל את האוכל ואחרי יומיים התגייר? כשהוא בישל הוא היה גוי, והתבשיל נאסר עלינו באכילה. אבל מה הדין כלפיו? האם לו מותר לאכול מזה עכשיו כשהוא יהודי? הגאון ר' אלטר שאול פפר, בשו"ת "אבני זיכרון", מסביר שאם טעם האיסור הוא משום חתנות, הרי כשהוא התגייר לא שייך שיבוא להתחתן עם עצמו. לכן, הוא עצמו (ומשפחתו) מותרים לאכול את הבישול הזה, אך לאחרים ודאי שזה אסור. ויש חולקים שגם הוא עצמו אסור לאכול.

מאכל שלא השתנה על ידי הבישול
מה הדין במאכל שלא השתנה על ידי הבישול, כמו חומוס, שעועית או אפונה, שאחרי הבישול נראים כמעט אותו דבר?
דעת הרמב"ם ( הרא"ש והרשב"א) היא שאפילו שהוא לא השתנה על ידי הבישול, יש בזה משום איסור בישולי גויים.
לעומת זאת, רש"י (במסכת עבודה זרה), הנימוקי יוסף וההגהות מיימוניות כותבים שמאכל שלא השתנה על ידי הבישול אין בו משום בישולי גויים, מכיוון שהמעשה של הגוי פחות ניכר.
מה ההלכה? הש"ך פוסק מפורשות (בסעיף קטן א' בשולחן ערוך) שמכך שהשולחן ערוך לא הזכיר תנאי כזה, מוכח שהוא סובר שגם בדבר שלא השתנה יש איסור, וכך פסקו פוסקים רבים. אולם החתם סופר כותב שיש לסמוך על השיטות המקילות בצירוף סברא נוספת. וראש הישיבה, הגאון ר' עזרא עטיה (בשו"ת "עלה עזרא"), כותב שוודאי אפשר לסמוך על סברת המקילים בשעת הדחק.

אגב, הפרי חדש מחדש טענה אחרת: אם נאמר שמאכל שלא השתנה מותר, אז מדוע ביצה אסורה? הרי לטענתו גם ביצה לא משתנית! הפרי תואר והחתם סופר תמהים עליו ביותר, שהרי פשיטא שביצה משתנית מנוזלית למוצקה על ידי האור, ולכן אין להוכיח משם. (הסוגיה הזו נידונה באריכות גם בשו"ת "שבט הלוי"). כאמור, להלכה גם דבר שלא משתנה אסור, אלא במקום צירוף או שעת הדחק.

סיכום השיעור
רבותיי, לסיכום השיעור של היום קודם כל
החל משבוע הבא בעזרת השם יתקיים פה שיעור קבוע כל יום רביעי בין 17:00 ל-18:00, סדרת שיעורים שלמה בהלכות בישולי עכו"ם על פי סדר השולחן ערוך.
ראינו היום:

למסקנת הדין, יש מחלוקת ראשונים בטעם האיסור – שמא תתחתן איתן או שמא יאכילנו דבר איסור.

לגבי בישול מומר – למרות שיש צד להקל (כפי שפסק רבנו הגדול), רצוי וטוב לתקן את הדבר אליבא דכולי עלמא. מי שמחמיר במומר מחמיר גם בחילונים בזמננו.

לגבי גר שנתגייר – ודאי שהבישול שלו אסור לנו, אבל הוא לעצמו יש מי שהיקל בזה. אבל העיקר להחמיר גם לעצמו.

לגבי בישול ישמעאלים – להלכה אסור, אבל אפשר לצרף את הדעה המקילה כסניף בעלמא.

לגבי דבר שלא השתנה בבריאתו – להלכה אסור כמו שדייק הש"ך, אבל רבי עזרא עטיה והחתם סופר כתבו שבמקום צירוף או שעת הדחק אפשר להקל.

חזק וברוך. בעזרת השם משיעור הבא נתחיל ללמוד על פי הסדר השו"ע סימן קיג.