איבדתם כסף של חבר: פושעים או אנוסים? ההלכה המפתיעה שתכריע את הדין

פרק א: מקרה המזוודה שנשכחה בתא המטען – פשיעה או אונס?

אדם נתן לחברו לשמור, להסיע מזוודה מחוץ לעיר. הוא שכח אותה בתא המטען. האם הוא צריך לשלם? נסביר את הסיפור:

בחור ישיבה נמצא ולומד בבני ברק והוא גר בירושלים. לקראת שלושת השבועות, סוף הזמן, בתשעת הימים הרי לא מחליפים בגדים. ואז הוא רוצה שיביאו לו בגדים להחלפה מהבית. בתוך המזוודה הוא שם ספרים יקרים לקראת סוף שנה. הוא רצה להחזיר חלק מהספרים הביתה. היו לו ספרים מאוד יקרים שהיו מאוד חשובים לו, וגם יקרים בכסף וקשה להשיג אותם. הוא שם אותם בתוך המזוודה וביקש מאיזה מישהו שנוסע מבני ברק לירושלים: "קח בבקשה את המזוודה ותביא את זה להורים שלי, הם גרים שם בשכונה".

טוב, אותו אחד לוקח את המזוודה, הולך לתחנה, מגיע האוטובוס, שם את המזוודה בתא המטען, ונוסעים לירושלים. מגיע לירושלים, לוקח את השקית שלו, יורד מהאוטובוס והולך לבית כרגלו בימות החול מכל נסיעה. מגיע לבית ואז הוא רואה שהוא שכח את המזוודה. "רגע, איפה המזוודה? הוא נתן לי מזוודה!". הוא תכנן בראש שלו שאחרי שיגיע לבית וינוח כמה זמן, ילך להחזיר את המזוודה להורים של אותו בחור, ואז פתאום הוא אומר: "רגע, המזוודה לא אצלי, איפה המזוודה? אולי פה? אולי פה?". הוא שם לב שהוא שכח את זה באוטובוס. אותו בחור מתקשר אליו ואומר לו: "מה עם המזוודה?". אומר לו: "את האמת, אני איבדתי באוטובוס".

השאלה היא האם באמת הוא חייב לשלם לו. הולכים, מחפשים, לא מוצאים את זה איפה שאפשר למצוא אבדות, מחלקת אבדות לא מצאו. עכשיו השאלה היא האם הוא חייב לשלם או לא. יש שמה ספרים שחשובים מאוד למאבד. אותו אחד שלקח את המזוודה, שם את זה בתא מטען ושכח לקחת את זה משם, האם הוא חייב לשלם על זה או לא? מה אתה אומר?

דיון עם הלומדים: הגדרת השכחה

– תלמיד: שומר חינם.

– הרב: רבי ראובן, כן. שומר חינם, יפה מאוד. ואז מה זאת אומרת, זה שומר חינם שנאבד לו. איך תקרא לזה? גניבה, אבדה, אונס, פשיעה?

– תלמיד: פושע. זה פשיעה.

– הרב: אתה קורא לזה אונס? למה? כיוון שבן אדם שכח את המזוודה בתא מטען, אז זה נקרא אונס. שכחה נקראת אונס, ואז ממילא הוא יהיה פטור מלשלם. צד אחד יפה. מה אתה אומר רבי עובדיה, השכחה מוגדרת בתור פשיעה?

– תלמיד: הרב, לגבי חברת תעופה, שבן אדם נסע לחוץ לארץ והמזוודות לא מגיעות לאיפה שהוא צריך, אז הוא דורש כסף. למשל בגדים שהוא צריך ויש לו אירוע והוא צריך את הבגדים שלו שבתוך המזוודה. המזוודה לא הגיעה. אותו דבר גם פה בישראל, הוא מגיע לישראל והמזוודה לא הגיעה, אז חברת התעופה משלמת על המזוודה.

– הרב: נכון, חברת תעופה לוקחת אחריות על מזוודות שמביאים במטוסים. "אני מפקיד מזוודות, תחזירו לי". שמה זה מראש התחייבות עם ביטוח כמו שרבי דוד אומר. אבל השאלה היא פה, ברגע שבן אדם שומר על המזוודה הוא לא מקבל על זה כסף. אומר לך רבי ראובן, שומר חינם זה נקרא אונס, השכחה שהוא שכח את המזוודה בתא המטען זה נקרא אונס. אומר רבי דוד: הפוך, מה פתאום? זה פשיעה! הוצאת מזוודה, תיקח את זה איתך, תזכור כשאתה יורד לקחת את המזוודה. מה הדין? האם זה שהוא טען ששכח את המזוודה נקרא פשיעה כמו שרבי דוד אומר, או שזה מוגדר כאונס כמו שרבי ראובן אומר?

– תלמיד: אם אתה רוצה לחייב אותו, אתה פשוט אומר לו: "תשמע אני לוקח את המזוודה, בדיוק עשר דקות לפני שאתה מגיע תתקשר אליי רק סימן שאני אדע שאני צריך לקחת. תזכיר לי, תעשה תזכורת. תהיה אחריות".

– הרב: יפה. אומר שאם אחרי התזכורת הוא מתקשר אליו כשהוא באוטובוס "אל תשכח לקחת את המזוודה", אם הוא שכח באותו רגע אז זה כבר פשיעה. מה אתה לא שם לב לדבר כזה פשוט? אבל אם הוא לא התקשר אליו ולא עשה לו תזכורת, לאדם קורה שהוא ישכח ולכן זה נקרא אונס. רבי דוד מצד שני טוען שזה פשיעה. מה אתה אומר רבי אברהם?

– תלמיד: שומר חינם, יכולים לחייב אותו בגלל שהוא לא התנה "אני לא אחראי".

– הרב: כל עוד שהוא לא התנה אז הוא פטור באונס, וחייב בפשיעה. פה מה זה נקרא? אבדה שהוא פטור (בגניבה ואבדה), נקרא אונס שהוא פטור באונס, או שזה נקרא פשיעה? מה אתה אומר? בקיצור, בחור ישיבה נתן מזוודה לאיזה מישהו שייקח אותה לירושלים. אותו אחד שם את המזוודה בתא המטען, הגיע לירושלים, שכח מזוודה, ירד, הגיע לבית שלו ועד שהוא נזכר נעלמה המזוודה. לך תמצא את זה שם, יש לו ספרים חשובים ודברים יקרים בתוך המזוודה. האם מי ששכח את המזוודה בתא המטען זה נקרא פשיעה או אונס או אבדה? פשיעה. אמרת: אתה פושע, נתנו לך לשמור מזוודה תשמור אותה, אתה פושע אם לא שמרת.

– תלמיד: אבל שוב פעם, אם הוא נתן לו את הדבר בצורה שהוא אמר לו "שאני שומר", או שהוא סתם אמר לו "תיקח, עשה לו טובה"? הוא אמר לו לקחת את המזוודה ועשה לו טובה, גם הוא צריך להיות אחראי מה, אתה לא יכול להתעלם.

– הרב: יפה, אז אתה אומר שבסופו של דבר הוא יצטרך לשלם.

– תלמיד: ודאי יצטרך לשלם. עושים טובה, זה עולה כסף העושה טובה.

– הרב: אז בוא נראה, יש לנו גמרא.

פרק ב: שומר חינם מול שומר שכר ותנאי שמירה יש אומרים שזה נקרא שומר שכר. למה? אפילו בטובה, כיוון שהוא מקבל מצווה על העזרה והשמירה שלו, זה נחשב לו כביכול כמו שומר שכר לגבי העניין הזה. – תלמיד: לא הבנתי, אם אדם יש לו מצווה בעשיית דבר מסוים זה כמו שכר שלו לגבי מה שהוא עושה את הפעולה, אז בגלל זה הוא הופך להיות שומר שכר? זאת אומרת, כל שומר חינם נקרא שומר שכר? אין שומר חינם על פי זה? כל שומר חינם עושה מצוות חסד. – הרב: אז מה, אין שומר חינם בעולם? השאלה אם השכר בעולם הבא על המצווה עושה אותו שומר שכר בעולם הזה. בשומר שכר יש פה שמירות יתירות. כשאתה מקבל שכר מצפים ממך תשמור יותר חזק. שומר חינם, נכון שיש לך שכר בשמיים, אבל לא מצפים שתשמור יותר מדי כי אתה לא מקבל על זה כסף. גם שומר חינם, אם הוא לא התנה "אני לא אחראי" הוא עדיין יהיה חייב. על מה הוא חייב? על פשיעה, ופטור בגניבה, אבדה ובאונס. השאלה היא פה האם השכחה, ששכח את המזוודה באוטובוס, מוגדרת בתור אונס או מוגדרת בתור פושע? – תלמיד: אני פעם, הרב, מישהו נותן לי כל פעם מעטפה. אומר לי: "אתה לא אחראי על זה, אתה מגיע לבני ברק מישהו יבוא אליך יקח את זה ממך". לא היה בא ביום הראשון, לפעמים בא ביום השני, ביום השלישי. אז שמתי לב כמה פעמים כשאני נועל את האוטו לפעמים החלונות לא היו עולים, ואז דיברתי איתו. אני רואה שיש לי פה מעטפה עם כסף, אמרתי: "אתה לא יכול, אני שם את זה, לא אחראי על כלום, הנה גנבו, אני לא יכול". – הרב: נכון, תמיד כדאי להתנות. אנשים מבקשים ממכם לשמור דברים, להעביר דברים, על דעת שאין פה אחריות בכלל, אפילו לא באונסין, סליחה, אפילו לא בפשיעה. שום דבר לא חייב. לא להיכנס אחר כך לספקות, יכולים לתבוע אותו להרבה כסף.

פרק ג: פסיקת הגמרא והשולחן ערוך – השוכח היכן הניח את הפיקדון

עכשיו יש לנו גמרא בבבא מציעא בדף מב: "ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה". נתן כסף לחבר שלו. אמר לו: "הב לי זוזי" (תביא לי את הכסף שהפקדתי אצלך, כמו המקרה שלך). אמר לו: "לא ידענא" (לא יודע איפה שמתי אותו, שמתי אותו במקרר…).

(אגב, לפני כמה זמן הבאתי כסף למישהו. הייתי צריך לנסוע לשבת, והיה כסף בתקופה של שיפוצים, אז במוצאי שבת באתי לקחת ממנו את הכסף, אני רואה שהכסף היה קפוא ממש, קר מאוד. אמר לי: "זה המקום הכי טוב לשמור את זה, בתוך המקפיא". יודעים, המקום הזה. לא יודע עד כמה בסדר).

על כל פנים, הבן אדם הזה לא זוכר איפה הוא שם את זה. במקפיא? מתחת למזרן? בארון חשמל? בקיצור, לא ידע. "אתא לקמיה דרבא" (בא לפני רבא). אמר לו: "כל לא ידענא פשיעותא היא". אם אתה לא יודע איפה שמת את הכסף, זה פשיעה. אתה צריך לדעת איפה אתה שם את הכסף, זה דבר בסיסי שצריך לשים לב. אומרת הגמרא שזה פשיעה.

ככה פוסק מרן בשולחן ערוך בהלכות המפקיד אצל חברו (בסימן רצא סעיף ז): המפקיד אצל חברו בין כלים, בין מעות, ואמר לו "תן לי פיקדוני", אמר לו השומר "אני לא יודע איפה הנחתי את הפיקדון או באיזה מקום קברתי את הכספים, המתן לי עד שאבקש, אמצא ואחזיר לך" – הרי זה פושע וחייב לשלם מיד. מה הכוונה מיד? מסבירים הפוסקים: אל תגיד לו תמתין עד שאני אחפש. לא, מיד אתה צריך לשלם. הרי כל בית דין נותן פסק דין ב-30 יום. אומר השולחן ערוך, הוא רוצה עכשיו זמן עד שהוא יחפש וימצא, אין דבר כזה "עד שיחפש". עצם זה שאתה לא יכול להביא עכשיו, זה כבר נקרא פשיעה. אולי יש לו זמן עד שישלם כסף מעצמו, אבל בעצם הרעיון, אתה לא יכול להגיד "ייקח לי זמן שאמצא", כי עצם זה שהפקדתי אצלך את הכסף, אתה צריך לדעת איפה שמת. זה השולחן ערוך, זה בעצם דינא דגמרא.

חידושו של הנתיבות – מזיק בידיים

הנתיבות כותב כאן חידוש גדול: אם כן, אם היה שמירה בבעלים – פטור דפשיעה בבעלים פטור. תחשבו שאותו בחור ישיבה היה עולה לאוטובוס עם אותו אחד, ואז הייתה שמירה בבעלים. מה הדין בשמירה בבעלים? אפילו אם זה פושע, הוא יהיה פטור מלשלם, כיוון שזה שמירה בבעלים. הנתיבות חולק על זה ואומר: נראה שפשיעה זו היא מטעם מזיק, שאפילו בבעלים חייב. ולמה? הרי פשיעה בבעלים פטור, אלא ודאי פשיעה זו מטעם מזיק.

הנתיבות מסביר טעם שהוא קצת מחודש: הוא רוצה להגיד שזה נקרא מזיק. אדם שנתנו לו כסף לשמור והוא לא זוכר איפה הוא שם את זה (בכספת, במקפיא או מתחת למזרן) אומר הנתיבות, זה לא נקרא שומר שפשע (ואז נפקא מינה שאם זה בעלים יהיה פטור), אלא זה נקרא מזיק.

למה מזיק? הוא אומר דוגמה לזה: אם ילך ראובן לבית שמעון ויקח כסף של שמעון, יקבור אותם בקרקע, אף שיכוון לטובת שמעון כדי שלא יגנב ושלא ייעשה עליו גזלן, וישכח באיזה מקום קבר אותו – ודאי חייב ראובן לשלם. מקרה מעניין: אדם הלך לבית של שמעון, רואה שמה כסף על השולחן. אומר: "מה, הכסף ככה נמצא על השולחן? לא מתאים". הלך וחפר שמה בתוך הבית של שמעון או באיזה מקום וקבר את זה. והוא מתכוון לטובת שמעון כדי שלא יהיה כסף גלוי. ומה קרה בסוף? שכח באיזה מקום הוא קבר את זה. עכשיו נעלם הכסף, לא יודעים איפה זה. אומר: "אני יודע בוודאות שקברתי את זה בתוך הבית שלך, אבל איך תהפוך את כל הבית?". לא מוצאים כלום. מצד אחד הוא טוען (ראובן): "אני קברתי את הכסף לטובתך בשבילך". מצד שני אומר לו שמעון: "בסופו של דבר נאבד לי הכסף, אין לי כסף, תביא את הכסף שעזרת לי". מה הדין? אומר הנתיבות, פשוט שהוא צריך לשלם. למה? כי הבן אדם הזה הזיק אותי. היו לי כאן 200 אלף שקל על השולחן, עכשיו בגללך שקברת את הכסף אני לא מוצא אותו, אז אתה צריך לשלם לי. אומר הנתיבות שהבן אדם הזה נקרא מזיק אפילו שבסופו של דבר התכוון להציל. – תלמיד: כיוון שזה היה בתוך הבית שלי, זה לא נקרא מקום של נזק. אתה אומר עדיף שלא יהיה מקום גלוי, גם בתוך הבית עדיף לא לקחת סיכון. בתוך הבית זה מקום משתמר, אני נועל את הבית. איך הוא שומר את הכסף שלו? ככה ראובן אומר. – הרב: בסדר, אם הייתי מבקש ממך לשמור, במקום רגיל שאנשים שמים את זה – בארנק, בתוך החליפה – ככה אנשים רגילים, זה בסדר גמור. השאלה פה היא שהם לא יודעים מה עשו עם הדברים שלהם, לא זוכרים, מתחילים לחפש. השולחן ערוך אומר בסימן רצב שאם זה מקום המשתמר ודרך להניח שם – לא ייגע. למה לא ייגע? הבעלים יבואו לכאן, הם יודעים פחות או יותר איפה הם יכולים להניח. ברגע שאתה לוקח להם אתה רק גורם להם טרחה, ולכן עדיף היה לא לגעת. – תלמיד: מחילה, באותו מקרה של הכסף על השולחן והוא שם אותו בקרקע. אחרי ששם בקרקע, נכנסו גנבים וגנבו הכל אבל הכסף באדמה נשאר. האם הכסף מגיע למי שהציל? – הרב: שאלה טובה. פה הנתיבות אומר שפשוט שצריך לשלם כי אתה גרמת לי נזק. אם באת לקחת אחריות ובסופו של דבר לא נגרם נזק – הכל בסדר. אבל אם נגרם נזק בגלל המעשה שלך, אתה מזיק בידיים ולכן חייב לשלם. לגבי שכר על מניעת הנזק, אולי בתור הכרת הטוב, אבל אין חובה לשלם לו.

פרק ד: דרך שמירת מעות והשוכח לזמן קצר

פעם הייתה שאלה. בן אדם לקח כסף ושם אותו בכיס האחורי שלו, שם את כל הכספים שמה. קרה משהו, כייסו אותו, נאבד. באו אצל הרבנים. אמרו שזה לא דרך שמירה. כסף צריכים לשמור פה (בחזית), חידוש גדול. יש שני אופנים: אם נתתי לך 20 אלף שקל לשמור. אם זה 100 שקל או 200, שמים בכיס האחורי וזה נורמלי. אבל 20,000 שקל להסתובב שבוע שלם בכיס זה כבר לא דרך שמירה. יש מקרה מעניין, בן אדם הביאו לו שתי מעטפות של כסף בסכום גבוה בחו"ל להביא לארץ. הוא נכנס לשירותים בתוך המטוס והוציא את המעטפות, שם את זה על הרצפה או שזה נפל לו מהמכנסיים. יצא מהשירותים, שכח את זה שם. כשנכנס בסוף הטיסה הוא שם לב שהכסף לא עליו, חזר וראה רק את המעטפות בלי הכסף. השאלה הנשאלת: האם הוא נקרא פושע? יש תשובה בשו"ת שם שלמה. הוא כותב שכל זמן לפי עניינו, ובזמננו לנסוע עם כסף בכיס החליפה זו שמירה מעולה. השאלה היא פה ששכח, לכאורה הוא פושע. אבל הוא שכח רק לכמה דקות, לחצי שעה, בא לקחת וזה כבר נגנב. האם השכחה לזמן כזה נקראת פושע? זה בעצם חוזר לשאלה שלנו מקודם על המזוודה.

בספר דברי גאונים מדובר על אדם שהיה לו ארגז שבו הניח כסף וסגר ונעל. יום אחד פתח את הארגז, השאיר אותו פתוח ושכח לסגור, ולאחר זמן נגנב הכסף. האם זה ששכח לסגור נקרא פשיעה או אונס? בן אדם נורמלי קורה שהוא שוכח. דברי הגאונים מביא מקור ברוך שאומר שזה נקרא אונס. אבל מביא גם פוסקים כמו שער אפרים שאומר שמי ששוכח זה נקרא פושע. כיוון שיש מחלוקת הפוסקים אם שכחה היא אונס או פשיעה, הפוסקים כותבים שמי שמוחזק בכסף יכול להגיד "קים לי" כדעת הפוסקים ששכחה היא אונס ויהיה פטור מלשלם. ולכן במקרה של המזוודה באוטובוס יוכל להגיד "קים לי".

יש לחלק בין שכחה קבועה לזמן ממושך לבין שכחה לכמה דקות: מי שלא זוכר בכלל איפה הניח את הכסף שנתנו לו לשמור, זו ודאי פשיעה כפי הגמרא (כל לא ידענא פשיעותא היא), אבל לשכוח לכמה דקות ולחזור – לכל אדם נורמלי קורה ששוכח משהו קטן, ולכן יש צד חזק שייחשב לאונס.