ימים נוראיםמעגל השנה
מעלת השבת ביום הדין: הלכות, טעמים וסודות לראש השנה שחל בשבת
הרב אהרן ברכה שליט"א
הקדמה וכללי יסוד
-
בשנה זו לא עושים עירוב תבשילין, שכן הדבר רלוונטי רק כאשר יום טוב חל לפני שבת, ואילו השנה ראש השנה חל ביום שבת וביום ראשון.
-
ראש השנה הוא החג היחיד שנחגג במשך יומיים רצופים גם בארץ ישראל.
-
על פי הכלל "לא אד"ו ראש" המבואר בשולחן ערוך, יום טוב ראשון של ראש השנה לעולם לא יחול בימים שישי או ראשון, כדי שיום הכיפורים לא יחול בצמידות לשבת.
הלכות ליל יום טוב שני (מוצאי שבת)
-
יש להכין ולבשל את סימני החג לפני כניסת השבת, כיוון שאסור להכין משבת ליום טוב.
-
בקידוש של מוצאי שבת חל סדר יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן.
-
מברכים על הנר ("בורא מאורי האש") זכר לאדם הראשון שחטא בערב שבת, ובמוצאי שבת נחשף לחושך לראשונה ופחד שזהו המוות, עד שהקב"ה נתן בו בינה להקיש שתי אבנים וליצור אש.
-
לכתחילה יש להשתמש בנר עם שתי פתילות (אבוקה), אך אם קיים חשש לכיבוי או סכנה בטיחותית, פתילה אחת מספיקה.
-
כיוון שאסור לכבות אש ביום טוב, יש להכין מראש נר בטיחותי שניתן להזיזו (טלטול מותר ביום טוב) למקום שלא יפריע לסעודה ולא יהווה סכנת דלקה.
-
נשים המדליקות נרות ליום טוב שני צריכות להמתין למוצאי שבת, ועדיף שילמדו לומר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" לפני ההדלקה, אף שאם הדליקו ללא אמירה זו ההדלקה חלה. מומלץ להכין לפני שבת נר שדולק 26 או 48 שעות כדי שיהיה ניתן להעביר ממנו אש להדלקה זו.
-
נוסח ההבדלה מסתיים ב"המבדיל בין קודש לקודש", מה שמלמד מוסר שגם בדברים שבקדושה קיימות מדרגות שונות. בירור מדויק של הבדלים אלו מונע מהיצר הרע והסטרא אחרא לשלוט.
-
לגבי ברכת "שהחיינו" (זמן): בשאר החגים (כמו סוכות ופסח), קדושת החג בארץ ישראל מאפשרת לספוג את השפע ביום אחד, ואילו בחו"ל זקוקים ליומיים. אולם, בראש השנה נחגגים יומיים בכל מקום עקב ספק היסטורי בהגעת העדים לבית הדין לקידוש החודש.
-
כדי לצאת מכל ספק בברכת שהחיינו ביום השני, ראוי לאדם להכין בגד חדש שמשמח אותו במיוחד (כפי שנהג הרב עובדיה יוסף בבר המצווה שלו כששמח מאוד בחליפה מיד שנייה) או פרי חדש עונתי, ולכוון עליהם בעת הברכה.
אי-תקיעת שופר בשבת וסוגי גזרות חז"ל
-
חז"ל קבעו שביום טוב ראשון שחל בשבת לא תוקעים בשופר (שהוא מצווה מדאורייתא) מחשש שמא אדם יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים אל בקיא שילמד אותו לתקוע.
-
האיסור חל גם במקומות שיש בהם עירוב המאפשר טלטול, משום שגזרת חז"ל זו אינה משתנה.
-
קיימים שלושה סוגים של טעמים בגזרות חז"ל:
-
טעם ממושך: גזרה התלויה במציאות מסוימת, כגון האיסור לשתות מים גלויים מחשש לארס נחשים; במקום שאין נחשים, הגזרה מתבטלת להלכה.
-
טעם התחלתי עם סיבות נוספות נסתרות: הגזרה נשארת גם אם נראה שהטעם אינו שייך, כמו באיסור חלב נוכרי. (בנקודה זו הוזכר שהגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל הקל לגבי אבקת חלב מדין "פנים חדשות באו לכאן", אך ראוי להחמיר משום כוחן של גזרות חז"ל שהתפשטו בעם, בדומה לגזרת יין נסך שתוקנה סופית על ידי רבי יהודה הנשיא לאחר ניסיונות קודמים מימי משה רבנו).
-
טעם שנועד רק "למתק" את הגזרה: הגזרה עומדת בפני עצמה והטעם אינו משנה את תחולתה המוחלטת, ("לא פלוג רבנן"), וזהו סוג הגזרה של אי-תקיעת שופר בשבת.
-
-
הסוד העמוק מאחורי ביטול השופר: שו"ת "תורה לשמה" (שנכתב על ידי הבן איש חי, אשר חתם בשם בדוי "יחזקאל כחלי") מגלה כי התיקון הרוחני שנעשה על ידי השמירה של שבת עצמה הוא הרבה יותר גדול וגבוה מהתיקון שנעשה על ידי תקיעת שופר. לכן, כאשר שומרים את השבת כראוי, אין צורך בשופר, וכל התיקון של יום הדין נפרץ ומתרומם למדרגות עצומות.
תפילות ותשליך
-
מנהג הספרדים לומר "אבינו מלכנו" בשבת, תוך דילוג על פסקאות ספציפיות שלא נאמרות בשבת בעשרת ימי תשובה.
-
בתפילת מוסף בפיוט "מי כמוך" נוהגים לומר "אב הרחמים" במקום "אב הרחמן".
-
תשליך: במקומות ללא עירוב, דוחים את אמירת תשליך ליום טוב שני כדי להימנע מטלטול המחזור. במקומות עם עירוב, מעיקר הדין מותר לערוך תשליך ביום הראשון, אף שיש הנוהגים לדחות ליום השני בהקיש לגזרת השופר. בכל מקרה של ספק יש ללכת אחר מנהג המקום והוראת מרא דאתרא.
