האם מותר לגוי להכין לנו סושי? האם יש איסור של "בישולי גויים" במיקרוגל?

הקדמה: מה הגדר של דבר שנאכל כמות שהוא חי

היום בעזרת השם, מוריי ורבותיי, אנחנו נדבר על אחד הכללים החשובים ביותר. הרי כתוב בגמרא שיש שני תנאים, שאם אחד מהם קיים אין בזה משום בישולי גויים. האחד מהם הוא דבר שנאכל כמות שהוא חי. בעזרת השם היום נבאר בסיעתא דשמיא את כל הפרטים ופרטי פרטים בדבר הזה:

* מה נחשב דבר שנאכל חי?
* מה נחשב דבר שלא נאכל חי, ואיך מודדים את זה?

* מה הדין במקומות שהם שונים אחד לשני, מה הדין בהם? הולכים לפי כל אחד, או רוצה העולם.
*
* יש ממש פרטי פרטים אינסופיים על הדבר הזה, וכל דבר הוא נפקא מינה להלכה למעשה שצריך לדעת. אז לכן בעזרת השם אנחנו נתחיל במקור של הדין.

—

מקור הדין וטעמו

המקור של הדין שדבר שנאכל כמות שהוא חי מותר, ואין בזה משום בישולי גויים, כתוב מפורש בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ל"ח עמוד א'): אמר רב שמואל ברב יצחק אמר רב, כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. החידוש בגמרא זה אף על פי שיש בזה תוספת שבח בכל זאת, אנחנו לא מתחשבים בתוספת הזאת ואנחנו אומרים כיוון שהדבר הזה נאכל כמות שהוא חי, מותר.

מה הטעם לזה? נאמרו בעיקר שני טעמים:

הטעם העיקרי, שכתוב בכמה וכמה ראשונים, הוא משום שאין משמעות לבישול הגוי. הרי מה זה בישולי עכו"ם? כמו שדיברנו בשיעור הקודם, חז"ל אמרו שאל תהנה ממאכל שבישל גוי משום חתנות או משום שמא יאכילנו דבר איסור. אבל הני מילי דווקא בדבר שבלעדיו לא יכלתי לאכול אותו, ואז כשהגוי בישל, יש לי הנאה מזה כי בלעדיו לא יכלתי לאכול אותו. עכשיו שהוא בישל את זה, אז הוא נתן לי כביכול הנאה, לכן חז"ל חששו לחתנות.
אבל בדבר שאני יכול לאכול אותו גם בלעדיו – דבר שנאכל חי כמות שהוא – הבישול של הגוי אין לו משמעות. חסר משמעות, אין לו חשיבות. נכון שהוא בישל, אבל הבישול הזה הוא לא חשוב. עד כמה שהוא לא חשוב והוא חסר משמעות, חז"ל אמרו שאין בזה משום בישולי גויים.

אבל אני רוצה להגיד לכם חידוש אחד קטן. מי שיעיין בט"ז על השולחן ערוך בסימן קי"ג סעיף א', כשהשולחן ערוך כותב את הדין הזה שדבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גויים, הוא כותב שני דברים: דבר שנאכל כמות שהוא חי, או שאינו עולה על שולחן מלכים, אין בו משום בישולי גויים. הט"ז בדיבור המתחיל שלו "אינו נאכל כמות שהוא חי", אומר הט"ז, אתה יודע מה הטעם? משום שאין אדם מזמין את חברו עליו!

זה מאוד מעניין. שהרי בעזרת השם בשיעורים הבאים כשנלמד, נראה שדבר שאינו עולה על שולחן מלכים (שאין בזה בעיה של בישולי גויים), אנחנו נראה שם שעיקר הטעם הוא משום חתנות. אבל אם זה לא עולה על שולחן מלכים, אדם לא מזמין את חברו עליו, אז כשאדם לא מזמין את חברו עליו, אז לא חוששים משום חתנות. ולכאורה זה טעם למה בעיקרון דבר שאינו עולה על שולחן מלכים, שאדם לא מזמין את חברו עליו. ומעניין מאוד שהט"ז כותב את הטעם הזה על מה? על דבר שנאכל כמות שהוא חי!

רבנו הכנסת הגדולה כבר דייק ככה בדעת הט"ז , שהוא למד שהטעם למה דבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גויים זה טעם אחר. עד עכשיו אמרנו מה הטעם שכתבו הראשונים? אין לזה משמעות, עד כמה שיכלתי לאכול בלעדיו אז בישול הגוי לא חשוב וחסר משמעות. אבל בט"ז נראה טעם חדש, שכמו שאמרנו הטעם לגבי דבר שאינו עולה על שולחן מלכים שאדם לא מזמן את חברו עליו – גם הטעם של דבר שנאכל כמות שהוא חי זה אותו הדבר. ככה כותב הכנסת הגדולה בדעת הט"ז וזה מאוד מעניין.

הערה על הספר "כרם אפרים"

הרב 'כרם אפרים', שמעתם על 'כרם אפרים'? קוראים לו רבי אפרים לנדו. אתם מכירים את הספר 'יד יהודה', הוא היה גאון עצום, תדעו לכם זה היה הגאון רבנו שלמה זלמן אוירבך כותב כשהוא למד איסור והיתר, לא זז מתחת ידו, הספר היה מונח לפניו, לא זז! גאון עצום. בהקדמה שלו של היד יהודה על תערובות הוא כותב, שאחרי שהוא גמר לכתוב את הספר על תערובות מרוב שהוא התעמק ועיין במשך חודשים שלמים הוא לא יכל ללמוד, הוא נהיה חולה. גאון עצום שאי אפשר לתאר! על כל פנים, זה היד יהודה.
הרב אפרים לנדו הוציא את היד יהודה לאור מהדורה חדשה עם הערות וביאורים וזה הגאון רבי אפרים לנדו שכתב אותו. היד יהודה כתב את הספר של יורה דעה מסימן א' עד סימן קי"א, והגאון רבי אפרים לנדו כתב את הספר שלו 'כרם אפרים' מקי"ב עד קט"ו, כביכול המשיך את היד יהודה. ויש לו ספר מאוד מעמיק, ממש ספר עצום על בישולי עכו"ם, פת עכו"ם… ספר נפלא. אנחנו נזכיר אותו הרבה, לכן זה חשוב לדעת מזה.

תדעו לכם, הגאון הגר"א במשלי בפסוק הראשון כותב דבר מאוד חשוב שכדאי לכם לדעת: אומר הגר"א, כשאתה לומד ספר כדאי לדעת מי המחבר. למה? כדי להעריך מה שאתה שומע. לפעמים אתה אומר "זה אמר…", מי זה מה הוא מה היה? רב היה? תלמיד חכם היה? גאון עצום? זה חשוב לדעת מי זה היה הרב שאתה שומע, וגם אתה יכול לקבל ממנו הרבה יותר. לכן חשוב לדעת בהלכות בישולי עכו"ם אנחנו נדבר על כמה ספרים חדשים שפחות שמעתם, אחד מהם זה הרב כרם אפרים, רבי אפרים לנדו.

רבי אפרים לנדו דייק ככה בדעת הט"ז, כמו הכנסת הגדולה שלמד שהט"ז מחדש, והוא כותב שככה כבר כתב ה'איסור והיתר הארוך', אחד מהראשונים.

זאת אומרת לסיכום: מה הטעם שדבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גויים? שני טעמים. הטעם העיקרי שכתוב בראשונים, פשוט אין משמעות ואין חשיבות לבישול, אני יכול לאכול אותו בלעדיו הוא לא הוסיף לי כלום – מותר. טעם השני, כך שכתוב בט"ז כמו שדייקו בדבריו בעל הכנסת הגדולה והגאון רבי אפרים לנדו, וכבר קדם לזה האיסור והיתר הארוך – כמו דבר שאינו עולה על שולחן מלכים, כי אין אדם מזמין את חברו עליו, גם דבר שנאכל חי אין אדם מזמן חברו עליו.

טוב מוריי ורבותיי, תנו לי לדבר כך שלפחות שנסיים את השיעור, אני רוצה בעזרת השם להגיד כל מה שצריך להגיד בדבר הזה, כי כמו שאמרתי לכם מתחילת השיעור יש הרבה פרטים, ואני רוצה שביחד נדע. אם יש שאלות רבי אברהם בשמחה בקיצור, מה פתאום יש לך שאלות, בשמחה, אבל רק אם זה שאלות קשות או ארוכות חבל שנספיק את הדברים ואז תגיד את השאלות בסדר.

דין אדם חשוב

מה הדין אדם חשוב? כתוב בגמרא מפורש בשני מקומות, גם בשבת דף נ"א וגם במועד קטן דף י"ב, מבואר שאדם חשוב צריך להחמיר על עצמו ולא לאכול אפילו דבר שנאכל כמות שהוא חי מבישולי גויים. למה? בגלל שאדם חשוב אנשים לומדים ממנו, ויגידו "תשמע נכון שהדבר הזה נאכל כמות שהוא חי ואין בזה משום בישולי גויים, אבל יגידו אם זה מותר אז גם זה מותר ואם זה מותר אז גם זה מותר…" אדם חשוב, לומדים ממנו, אדם חשוב צריך להיזהר גם בדברים כאלה. ככה כתוב בגמרא.
השאלה היא האם להלכה פוסקים את הגמרא הזאתי או לא? הרמב"ם, הטור וכמובן השולחן ערוך השמיטו את ההלכה הזאתי. כתבו דבר שנאכל כמות שהוא חי או דבר שאינו עולה על שולחן מלכים מותר. לא כתבו שאדם חשוב צריך. לכן כתבו הרבה אחרונים שלהלכה, אף על פי שככה כתוב בגמרא, הלכה למעשה אפילו אדם חשוב מותר לאכול דבר שנאכל כמות שהוא חי או דבר שאינו עולה על שולחן מלכים ואין בו משום בישולי גויים. מובן?

היתר לכתחילה

עוד פרט חשוב צריך לדעת, שהדין הזה שנאכל כמות שהוא חי זה לא היתר של בדיעבד, זה היתר אפילו לכתחילה! אפילו לכתחילה דבר שנאכל כמות שהוא חי, לכתחילה הגוי יכול לבשל אותו. לא רק היתר בדיעבד, לא! לכתחילה גוי יכול לקחת דבר (עגבניה, מלפפון וכן דברים כאלה שזה נאכל חי) ולבשל ואין בו משום בישולי גויים. יפה מאוד.

—

כבוש ובישול במיקרוגל

(הערת אגב)
זה שיעור בפני עצמו, יש נידון שלם בעזרת השם שנלמד כל הסוגים שיש. אתה שומע רבי אברהם? כל הדברים אינדוקציה, מיקרוגל, כבוש, כל חשמל, מלא מלא פרטים. כל הסוגים החדשים שיש כיום, האם יש בזה משום? אתם יודעים דרך אגב, הגאון רבי דניאל גודיס כותב בספר שלו החדש, שו"ת 'מנחת דניאל', שאין בישולי עכו"ם במיקרוגל. אם גוי בישל במיקרוגל, מותר. זה לא בישול. בשבת זה לא לפי… אבל זה לא לעכשיו, רק הבאתי לכם את זה. זה שיעור בעזרת השם שנתייחס בהמשך.
כמו שאנחנו אמרנו אנחנו הולכים לפי סדר השולחן ערוך מתחילים עכשיו סעיף א'. בסעיף א' יש פה שתי הלכות. הלכה ראשונה זה דבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גויים ואחר כך דבר שאינו עולה על שולחן מלכים. היום אנחנו מדברים בעזרת השם (תתמקדו יש לכם שאלות על זה) כל הדברים שדבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גויים.
– להלכה מרן השמיט על זה כי אנחנו לא פוסקים את זה ויש בזה כמה טעמים לא נאריך על זה).

אזלינן בתר המצב הנוכחי

עכשיו הדבר הבא שנאכל כמות שהוא חי מתייחסים איך? מה הדין דבר שעכשיו הוא לא נאכל חי. דבר סוג מאכל, במצב הנוכחי הוא לא נאכל חי, אם אני אעשה איכשהו איזה פעולה כזאתי לא של בישול כמובן, אני אמלח אותו קצת או אני אחתוך אותו בצורה מסוימת ואז יהיה ראוי לאכול אותו חי, איך מתייחסים לדבר הזה נאכל חי? האם הולכים במצב הנוכחי או לא?

כתבו הראשונים – הריא"ז בברכות כמו שהביא הכנסת הגדולה את דבריו, וגם הרשב"א בתורת הבית, וככה גם כותב רבנו ירוחם באיסור והיתר הארוך – שדבר שנאכל כמות שהוא חי מתייחסים לפי המצב הנוכחי.
אם במצב הנוכחי שאני אביא לך אותו עכשיו (יכול להיות שקטפת אותו מהעץ או דבר כזה הוא לא נאכל חי), אבל במצב הנוכחי נאכל חי – מותר.
אבל דבר הפוך – אם כשלקחתי אותו הוא היה נאכל חי, ואני גרמתי עכשיו איזו פעולה שעכשיו הוא כבר לא נאכל חי, יש בזה בעיה של בישולי גויים אם יבשל אותו עכשיו. כי אנחנו מתייחסים תמיד לפני שהגוי בישל. כשהגיע ליד של הגוי איך זה היה? זה היה ראוי או לא היה ראוי? אם לפני שזה הגיע לגוי זה היה ראוי, אז אנחנו אומרים שהבישול של הגוי הוא לא חשוב. אבל אם כשהגיע לגוי זה היה כבר לא ראוי, אף על פי שלפני כן היה איזה זמן שראוי, אבל עבר משהו שזה כבר לא ראוי, והגוי בישל – כבר אני אומר שיש בזה משום בישולי גוי.

כל מיני מעשים. קח תמרים… הוא לא ראוי. אם זה לא ראוי לאכילה אוכלים אותו ככה… אז נגיד עכשיו המעשה שהוא עשה… והגוי עשה פעולה שזה יהיה ראוי בלי בישול? כל מה שאומרים בישולי גויים זה דווקא באש…
לא, אני בכלל תקשיב, תקשיב. הנקודה שלי היא מאוד פשוטה… לא אמרתי את זה. תקשיב מה שאמרתי.
אני מתייחס לפעולות שעשיתי מקודם. בוא תיקח דוגמה ככה שתבין טוב:
כתוב בגמרא לגבי דגים קטנים. דגים קטנים לא נאכלים חיים. יפה מאוד רבי אברהם דגים קטנים לא נאכלים חיים. אם הגוי בישל את הדג מה הדין? יפה מאוד (יש בישולי גויים). אבל אם היהודי לקח כמה גרגרי מלח ושם את זה על הדג, זה בישול או לא בישול? זה לא בישול. אבל הוא גרם על ידי המלח שלו זה כבר ראוי לאכילה. אם הגוי בישל את זה עכשיו מה הדין? (מותר). בדיוק הבנתם כל הכבוד!

וככה כותב מפורש גם כן רבנו עובדיה יוסף, בשו"ת יביע אומר. אם אתם רוצים לדעת את המקור במפורש – חלק י' יורה דעה סימן ח', שהכל תלוי במצב הנוכחי: אם עכשיו אני יכול לאכול אותו – אין בזה בעיה של בישולי גויים. אם אני עכשיו לא יכול לאכול אותו – יש בזה דין של בישולי גויים.
(שאלת תלמיד על חצי בישול / בן דרוסאי – "שאלה עצומה, מחלוקת גדולה בראשונים… שיעור בפני עצמו, כמו שאמרתי לך, עכשיו מדברים רק על נושא אחד: דבר שנאכל כמות שהוא חי") .

—

 דבר שנאכל חי רק בתערובת

אז יפה מאוד, אמרנו שדבר שנאכל חי הולכים במצב הנוכחי. עכשיו אנחנו נדון מה הדין דבר שלבד הוא לא נאכל חי, אבל בתערובת הוא נאכל חי?
אני אגיד לכם דוגמה: אם אתה אוכל בצל. אנשים לא אוכלים בצל לבד ככה חותכים בצל אוכלים, פחות, רוב העולם לא אוכל. אוקיי, בצל הדרך לאכול אותו בצורה כזאתי זה עם סלט, נכון? מה הדין אם גוי בישל בצל, יש בו משום בישולי גויים כן או מה אתם אומרים?
מצד אחד הבצל בפני עצמו הוא לא נאכל חי, אבל בתוך תערובת הוא כן נאכל חי. אז האם אני יכול להתייחס כמו שבתערובת נאכל חי, אז אני מגדיר את המאכל הזה כדבר שנאכל חי? הנה מה טוב אין בו בישולי גויים, אם לא אז לא.

מוריי ורבותיי תדעו לכם, זה מחלוקת עצומה בהלכה.
רבנו ה'מגן אברהם' (בסימן ר"ג סעיף קטן ד') כותב במפורש שגם דבר שנאכל חי רק בתערובת אין בו משום בישולי הגויים, הוא נקרא דבר שנאכל חי.
לעומת זאת רבנו הב"ח. הב"ח שואל עליו: לא הבנתי, מה פתאום? מה אכפת לי התערובת שלו הוא נאכל חי או לא? הוא לא נאכל חי! מה עם תערובת, אני לא דן על התערובת אני דן עליו. אז אומר הב"ח, לכן אם הוא בעצמו לא נאכל חי, גם שבתוך התערובת הוא כן נאכל חי, בכל זאת יש בזה משום בישולי גויים.
רק תדעו לכם מה להלכה. בזה יש מחלוקת ב"ח ומגן אברהם, הלכה אנחנו פוסקים להקל בזה כמו המגן אברהם. ואני אגיד לכם גם מי פוסק כמו המגן אברהם: ככה כותב גם האליה רבה, גם החיי אדם, גם הגיליון מהרש"א, וככה גם פוסק כף החיים, וככה גם הכריע המשנה ברורה (בסימן ר"ג סעיף קטן י"א) שפוסק את המגן אברהם להלכה, שגם דבר שנאכל חי רק בתערובת נחשב.
תזכרו את זה לסוף השיעור, תהיה בעזרת השם נפקא מינה עצומה בדבר הזה, כן.

—

דין פרי בוסר

אוקיי יפה מאוד, עכשיו נעבור לנושא הבא. מה הדין פרי בוסר? מה זה פרי בוסר? הפרי עכשיו אם אני קוטף אותו מהאילן לא ראוי, אבל אותו פרי הוא עצמו אם אני מחכה עוד קצת זמן יהיה ראוי. אז ככה איך מתחשבים בדבר הזה?
השאלה האם אני אומר, עכשיו הפרי הזה הוא לא ראוי לאכילה כמות שהוא חי, כיוון שהפרי הזה הוא לא ראוי יש בו משום בישולי גויים. או דילמה, אני אומר תשמע, המין הזה… בוא ניקח עכשיו איזה עגבניה, עגבניה אם אתה קוטף אותה לפני הזמן נגיד ירוקה או אפילו שהיא קצת יותר אדמדם אבל עדיין לא אוכלים את זה, אבל תחכו קצת זמן יהיה ראוי. אז עכשיו זה ראוי או לא? זה לא ראוי, יש בזה דין של בישולי גויים.
או דילמה נגיד תשמע, אותה עגבניה אותו מין עוד מעט האכילה שלו כן תהיה ראויה. אז אנחנו מתחשבים במין. כיוון שהמין הזה הוא ראוי לאכול חי, אף על פי שהסוג הזה עכשיו הוא לא, יכול להיות מותר.

* בצל, אין לו שום שלב בחיים של עצמו שאתה יכול לאכול אותו כמות שהוא, אבל בתערובת כן, זה מחלוקת אם מותר או לא. עגבניה זה שונה לגמרי, אותו פרי אותו מין יש שלב אם אתה קוטף אותו עכשיו הוא לא ראוי, עוד מעט, עוד שבוע שבועיים שלוש כן יהיה ראוי. אז האם אני מתייחס למין?

להלכה מוריי ורבותיי, ה'תורת אשם' וגם רבנו הצל"ח כתבו שפירות שהם עדיין בוסר יש בהם משום בישולי גויים. אומר הצל"ח, לא הבנתי, עכשיו במצב הנוכחי זה ראוי או לא ראוי? זה לא ראוי! מה אתה מדבר איתי עוד מעט? אני מתייחס למצב הנוכחי בכל המאכלים. אם עכשיו זה ראוי הנה מה טוב, אם זה לא ראוי יש בזה משום בישולי גויים.
וככה גם כתב רבנו הפרי תואר, רבנו חיים בן עטר החיים הקדוש (כמו שדיברתי איתכם שבוע שעבר). הוא כותב ככה.

וגם בספר 'חלקת בנימין'. אתם יודעים מי זה 'חלקת בנימין'? אז אני אגיד לכם זה החלק של הבדי השולחן. מי זה הבדי השולחן? 'בדי השולחן' קוראים לו הגאון הרב שרגא פייבל הכהן. הוא היה אחד מגדולי התלמידי חכמים באמריקה. בהתחלה הוא היה גר בברוקלין ואז בסוף ימיו הוא עבר לגור בלייקווד. הוא כתב ספר 'בדי השולחן' על יורה דעה, על בשר וחלב, על תערובות, על ריבית, על אבלות… ספרים עצומים מעמיקים תדעו לכם! רבנו עובדיה יוסף בספרו 'טהרת הבית' הוא הזכיר בתוכו את ה'בדי השולחן' כשהוא היה בגיל 30. פעם אחת הרב יהודה ברכה שאל את הרב עובדיה "הרב מזכיר את הבדי השולחן זה אברך צעיר", הוא אמר לו "אתם תראו שהוא יהיה אחד מגדולי הדור". תלמיד חכם מופלג. בסיעתא דשמיא זכיתי להיות אצלו, הוא נפטר לפני שנתיים, ואני לפני ארבע שנים נסעתי לאמריקה וזכיתי אצלו בבית ודיברתי איתו. וגם הוא הביא לי אחר כך את הספר שלו בדי השולחן על בשר וחלב והוא כתב לי הקדשה אני זוכר, זה היה מראה נדיר היית צריך לראות אותו, כל כולו קדוש כל כולו ממש היה מרגש נורא.
על כל פנים זה קוראים לו הרב שרגא פייבל הכהן הבדי השולחן. הבן שלו זה 'חלקת בנימין'. החלקת בנימין זה הבן של הרב בדי השולחן והוא כתב ספר 'חלקת בנימין', דהיינו הוא המשיך את הספר של האבא שלו. יש לו ספר שלם על כל בישולי עכו"ם, פת עכו"ם, חלב עכו"ם… גם ה'לבוש עוז' (זה הגאון רבי עזריאל אויערבך הבן של הגאון רבנו שלמה זלמן אויערבך) – שתיהם גם הלבוש עוז וגם החלקת בנימין הביאו ראיה מרש"י ביומא דף פ"א שגם כן רואים כמו הצל"ח והפרי תואר, שגם פרי שהוא בוסר שעכשיו הוא לא ראוי (נכון שעוד מעט יהיה ראוי אבל עכשיו הוא לא ראוי), יש בזה משום בישולי גויים.

לעומת זאת 'גיליון מהרש"א' על השולחן ערוך כותב שלא. גם פרי שהוא בוסר אני הולך לפי המין. המין עצמו אם המין עצמו נאכל כמות שהוא חי אף על פי שעכשיו לא… אני מתייחס למין.
כמובן שלהלכה ברור ופשוט שצריך להחמיר בדבר הזה. למה? כי ככה כתבו הרבה הרבה פוסקים. במיוחד שהגאון רבי עזריאל אויערבך דייק מהב"ח, והחוכמת אדם והערוך השולחן והמשנה ברורה עוד הרבה הרבה פוסקים שכותבים כמו הפרי תואר, שלהלכה צריך להחמיר בזה. לכן פרי, האם אני מתייחס כמו שהוא עכשיו במצב הנוכחי או אם אני יודע שעוד מעט יהיה ראוי? להלכה מתייחסים במצב הנוכחי. אם עכשיו הוא ראוי לאכול כמות שהוא חי אין בו בישולי גויים, אבל אם עכשיו הוא לא ראוי, כמו פרי בוסר עכשיו עדיין אתה לא יכול לאכול אותו כמות שהוא – אסור.

—

דרך אכילת המאכל מול ראויות

עכשיו נלמד דבר חשוב ביותר, דבר שהוא נפקא מינה עצומה.
דבר שנאכל כמות שהוא חי – האם הולכים לפי הדרך והרגילות שלו או מספיק שיהיה ראוי?
דהיינו מאכל שהרגילות לאכול אותו מבושל לאכול אותו צלוי, אבל הוא גם כן ראוי לאכול אותו חי ואפשר לאכול אותו חי. (למשל סלק, ודאי שאוכלים אותו) .
אני אגיד לכם דוגמה יותר טובה – דג סלמון. סושי. דג סלמון, ודאי שאוכלים אותו מבושל מטוגן צלוי, אבל הוא ראוי לאכול אותו חי או לא? ראוי! יש כאן אנשים שאוכלים סושי היום, אוכלים גם חי. אבל זה ודאי לא הרגילות של הדג. מה הרגילות? הדרך והרגילות של דג סלמון או שאר מאכלים הרבה אוכלים את זה בצורה של מבושל אבל הוא גם כן ראוי.
השאלה היא פשוטה, האם בישולי עכו"ם דבר שהוא רק ראוי לאכול אותו חי מספיק או לא צריך שזה הדרך והרגילות?

רש"י בעבודה זרה דף ל"ח כותב מפורש: צריך שיהיה דרך. מה הדרך של המאכל? אם אתה ראוי לאכול אותו ככה מדי פעם, זה לא מספיק. אם הדרך של המאכל הזה לאכול זה מבושל יש בזה משום בישולי גויים, אם הדרך לאכול זה חי אין בזה משום בישולי גויים.
אבל הריטב"א – וזה חידוש גדול מאוד – הריטב"א בעבודה זרה דף ל"ח כותב, שנאכל כמות שהוא חי תלוי אם הוא ראוי. אני לא אוכל, אני אגיד אתה יודע אני לא אוהב אני לא אוכל, אבל הוא ראוי לאכול את זה בצורה כזאתי כן או לא? אם הוא ראוי אומר הריטב"א זה מספיק ואין בזה משום בישולי גויים.
והחידוש העצום בדבר הזה זה מה שראיתי ברבנו עובדיה. ב'יביע אומר' בחלק י' יורה דעה סימן ז', הוא כותב שמה בכלל שאלה על מקום אחר, על דבר אחר בתוך התשובה. והוא כותב, במיוחד שכתב הריטב"א בעבודה זרה דף ל"ח, שנאכל כמות שהוא חי מספיק שיהיה ראוי – כאילו בלי חידוש, כי זה פשוט! הרב עובדיה סתם להלכה כמו הריטב"א, שנאכל כמות שהוא חי מספיק אם הוא ראוי. אף על פי שהרוב והרגילות לא אוכלים את זה ככה, הרגילות של אנשים שעושים את זה מבושל, אבל אם הוא ראוי זה מספיק, ככה כותב הרב עובדיה.

*
תלמיד: אז למה לא יהיה מספיק לנו לגבי מה שאמרנו הבוסר מקודם? שיש לנו אם אנחנו אומרים כמו שהרב עובדיה אומר שמספיק שיש אנשים שראוי לאכול את זה ככה, למה פה אתה רוצה ללכת לי לפי ה…

הרב: תשובה פשוטה. הנידון בבוסר זה ככה: כשהוא בוסר הוא לא ראוי ודאי. הפרי עכשיו הוא ראוי לאכול אותו או לא? הוא לא ראוי. אבל עכשיו זהו שמעת? זה הנידון… (עניתי לך כל כך פשוט חבל, אל תתווכח, הדג זה מוכן כבר).

—

לפי רוב העולם או כל אדם?

יפה מאוד, עכשיו נידון הבא. מה הדין דבר שנאכל כמות שהוא חי האם הולכים לפי הרוב או לפי כל אחד ואחד? מה הדין רוב העולם לא אוכלים את זה חי, אני אוכל את זה חי. האם הולכים לפי מה שאני אוכל או לא?
מחלוקת גדולה. אומר 'הפרי חדש' מעריך בזה, הוא חוקר: הולכים לפי רוב העולם או הולכים לפי כל יחיד ויחיד?
(להלכה כיוון שנשאר לנו קצת זמן ורציתי לגמור את זה אז בבקשה אני רוצה עכשיו רבע שעה לגמור את הנושא):
אומר הפרי חדש, דבר שנאכל חי הולכים לפי רוב העולם. אם רוב העולם אוכלים את זה חי אין בזה משום בישולי גויים, אם רוב העולם לא אוכלים את זה חי יש בזה משום בישולי גויים.
אבל צריך לדעת שבספר 'בני חיי' כותב: לא, הולכים לפי כל אחד ואחד. ואנחנו לא אומרים בטלה דעתו.
אומר פרי חדש יש לנו גמרא מפורשת שבטלה דעתו אצל כל אדם, אם רוב העולם לא אוכלים את זה חי ואני אוכל את זה חי לא אכפת לי, בטלה דעתו. אבל אומר הבני חיי חידוש יפה, שיפה לשמוע את זה, אומר הבני חיי: אתה יודע למה בבישולי גויים לא נגיד בטלה דעתו? כי הרי למה אסור בישולי גויים? משום חתנות! אם זה משום חתנות אז מה אכפת לי שרוב העולם לא אוכל את זה חי? אם אני אוכל את זה חי אז אצלי יש את הבעיה של חתנות. אז בני חייאומר פה אתה לא יכול להגיד לפי כל אחד ואחד כי אני יש לי חתנות אני יש לי את הבעיה, הרוב עולם לא, אבל מה אכפת לי…

ועל כל פנים להלכה ולמעשה אומר הפרי חדש שוודאי בבישולי גויים כמו כל התורה אזלינן בתר רוב העולם. אם רוב העולם אוכלים את זה חי אין בזה משום בישולי גויים, אם לא יש בזה משום בישולי גויים. כמו דברי הפרי חדש ככה כתב גם ה'סולת למנחה', 'תוספת שבת', ה'חכמת אדם', ה'ערוך השולחן', ה'כף החיים' ובשו"ת 'מנחת יצחק' של הרב וייס. גם הרב ואזנר בשו"ת 'שבט הלוי' ככה הוא כותב. כולם פסקו דלא כי הבן איש חי. גם מרן החיד"א זכר צדיק לברכה הביא את הבני חיי ודחה אותו להלכה, שהלכה לא כמותו.

האם מקום מסוים נגרר אחרי רוב העולם?

יפה מאוד, עכשיו אמרנו שלא הולכים לפי היחידים הולכים מתי? לפי רוב העולם.
אבל מה הדין מקום מסוים בעולם? נגיד עיר, מקום לא יחידים אלא מקום חשוב, האם אם נגיד אוכלים את זה חי אבל רוב העולם לא אוכל את זה חי, האם גם שמה אני אומר בטלה דעתו או לא?
הפרי חדש אמרתי לכם מקודם מה הוא אומר, שאזלינן בתר רוב העולם. אם רוב העולם אוכלים את זה חי אין בזה משום בישולי גויים, אם רוב העולם לא אוכלים את זה חי יש בו בישולי גויים. אבל הוא מדבר לגבי שאנחנו לא הולכים לפי כל יחיד ויחיד, אבל מה הדין דבר שהוא לא יחיד ויחיד, מקום מסוים, קבוצה מסוימת, קבוצה גדולה לא עשרה אנשים, תיקח נגיד מה ירושלים, כל הר נוף אוכלים אבל כל העולם לא אוכל? אז מה הדין הולכים לפי אותו מקום או לא?

מדברי ה'פרי חדש' רואים שהולכים לפי רוב העולם. גם אם יש מקום מסוים שהם אוכלים את זה חי אנחנו מתחשבים בהם? גם על מקום מסוים בטלה דעתו והולכים לפי העולם.
אבל בזה ה'סולת למנחה' חולק. הרי הסולת למנחה אמרתי לכם מקודם שהוא מסכים עם פרי חדש שהולכים לפי רוב העולם, אבל הולכים לפי רוב העולם רק לגבי מה שכל יחיד הוא בטל לרוב העולם, אבל אם יש לך קבוצה מסוימת, אם יש לך מקום מסוים אז זה חשוב! לכן הוא חשוב בפני עצמו, להם זה יהיה מותר, אם הם אוכלים חי להם זה מותר ואין בו משום בישולי גויים.
מובן ההלכה? להלכה למעשה כמו הסולת למנחה כמובן. כן תדעו לכם שכמו הסולת למנחה כבר ככה כתב הריטב"א, ומרן ה'ברכי יוסף' מביא אותו, שאם יש לך מקום מסוים שהמקום הזה הוא חשוב והוא אוכל את זה חי, אומר מרן החיד"א שאותו מקום הוא לא בטל. מתי אנחנו אומרים בטלה דעתו? דווקא יחיד. יחידים כל יחיד בפני עצמו הוא בטל, אבל מקום מסוים הוא לא בטל.

—

 מקום הבישול מול מקום האכילה

יפה. עוד שני דברים מוריי ורבותיי, שני דברים חשובים: מה הדין דבר שבמקום הייצור שלו, במקום הבישול שלו הוא נאכל חי, אבל במקום שאוכלים אותו הוא לא נאכל חי? האם הולכים לפי מקום הייצור או מקום האכילה?
יש לזה דוגמה מאוד פשוטה: תלך לסין. אוקיי נגיד שמה הם אוכלים הרבה דברים שהם חיים… אבל פה אצלנו בארץ ישראל או רוב העולם לא אוכלים. אז כמו שאמרנו מקודם סין זה מקום גדול הוא לא בטל, אז המקום הזה יהיה שמה אנחנו לא קשורים אליה. אבל מה הדין דבר שעשינו בארץ ישראל, יצרנו את זה פה בארץ ישראל וזה לא נאכל חי, – האם הולכים לפי מקום הבישול, מקום הייצור שיצרו את הדבר הזה, או מקום האכילה? מה העיקר מקום האכילה או מקום הבישול?

אני לא מצאתי אפילו אחד שמדבר על הנושא הזה. (איפה מצאתי שכן מדברים על זה? כי אין פה דבר של חתנות… איפה כן מדברים על זה? לגבי דבר שעולה על שולחן מלכים) . יש שמה נידון שלם שנלמד בעזרת השם בשיעור הבא, דבר שבמקום אחד עולה על שולחן מלכים ובמקום אחר הוא לא עולה על שולחן מלכים, האם הולכים לפי המקום הזה שלא עולה שולחן מלכים שייצרו את המקום ושמה בישלו אותו או לא. אם המקום שאוכלים את זה לא עולה שולחן מלכים אין בעיה, אבל כשעשו אותו כשבישלו אותו זה לא שולחן מלכים, שמה יש נידון שלם מחלוקת אחרונים גדולה. אבל לגבי נאכל חי לא מצאתי, יכול להיות שזה קשור. אם זה קשור אנחנו נראה בדיוק.

—

סכנה ובריאות בדבר הנאכל חי

דבר אחרון, מה הדין דבר שלא נאכל חי – זאת אומרת הוא כן נאכל חי, אבל למעשה לא אוכלים את זה חי משום סכנה. בעיקרון הוא ראוי, אתה רוצה תאכל את זה, אבל במציאות לא אוכלים את זה ככה כי זה סכנה, יש בזה בעיה של בריאות. מה הדין יש בזה דין של בישולי גויים או לא?
בוא ניקח דוגמה, חלב. חלב, שותים אותו חי אין שום בעיה. אבל מפסטרים אותו בגלל חיידקים כל הדברים האלה היום עושים פסטור לחלב, אז אם נגיד שהפסטור זה כמו בישול (לפחות בדבר הזה), אז נגיד ששותים חלב רק אחרי פסטור… הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל כותב מפורש שאין בעיה של בישולי גויים.
וגם מים, מה הדין מים? יש הרבה אנשים שמרתיחים מים גם כן, אומר הרב ואזנר בשבט הלוי אין בעיה אפשר לשתות מים כשמרתיחים אותם וכל הדברים האלה, אין בעיה של בישולי גויים ממנו.

סיכום השיעור:

אז בוא נעשה סיכום בעזרת השם. נעשה סיכום ברשותכם על כל הנקודות שלמדנו היום, מה דבר נאכל חי מה דבר שלא נאכל חי:

1. טעמי ההיתר: דבר ראשון אמרנו שיש שני טעמים למה דבר שנאכל חי מותר. א' אמרנו בגלל שאין משמעות לבישול הגוי. דבר שני אמרנו הט"ז, בגלל שכיוון שאדם לא מזמין את חברו עליו, אין בזה בעיה של בישולי עכו"ם.

2. אדם חשוב: האם יכול לאכול דבר שנאכל חי או לא? אמרנו אף על פי שבגמרא אמרו שאדם חשוב צריך להחמיר, להלכה גם הטור וגם השולחן ערוך וגם הרמב"ם השמיטו את הדין הזה ולמעשה פוסקים שגם אדם חשוב יכול לאכול את המאכל שנאכל חי.

3. לכתחילה: דבר שלישי אמרנו שדבר שנאכל חי זה לא היתר בדיעבד אלא זה היתר אפילו לכתחילה, שלכתחילה גוי יכול לבשל מאכל שנאכל חי ואין בו משום בישולי גויים.
4. המצב הנוכחי: דבר רביעי אמרנו שדבר שנאכל חי הולכים לפי המצב הנוכחי. אם עכשיו ראוי לאכול אותו חי אם אפשר לאכול אותו חי עכשיו, אין פה בישולי גויים אם יבשל אותו אחר כך. אם עכשיו אי אפשר לאכול אותו חי ובישלו אחר כך, יש בישולי גויים. הכל לפי המצב הנוכחי.
5. נאכל חי בתערובת: דבר חמישי אמרנו מה הדין דבר שאי אפשר לאכול אותו חי, אבל בתערובת כן אפשר לאכול אותו חי כמו שאמרנו לגבי בצל וכן דברים כאלה? אמרנו שלהלכה בזה כמו מגן אברהם להקל שמותר, כיוון שהדבר הזה אפשר לאכול אותו חי בתערובת אין בו משום בישולי גויים.

6. פרי בוסר: דבר שישי, מה הדין פרי בוסר? מה זה פרי בוסר? עכשיו הוא לא ראוי אבל עוד מעט אותו מין כן יהיה ראוי, האם יש בזה בעיה של בישולי גויים או לא? אמרנו שזה מחלוקת גדולה, להלכה להחמיר בזה שכיוון שעכשיו הוא לא ראוי לאכול אותו חי יש בו משום בישולי גויים.
7. ראוי או דרך רגילות: דבר שביעי אמרנו מה הדין נאכל חי, האם מספיק ראוי או צריך שזה הרגילות של המאכל? אמרנו שלהלכה כמו שכתוב בריטב"א שהרב עובדיה כותב מספיק שכל שהוא ראוי, אף על פי שהרגילות של הדבר והדרך של הדבר הוא לבשל אותו או לצלות אותו, אם הוא רק ראוי לאכול אותו חי אין פה משום בישולי גויים.

8. רוב בני אדם מול יחידים: דבר שמיני אמרנו מה הדין, האם היום הולכים לפי רוב בני אדם או לפי יחידים? מחלוקת פרי חדש והבן איש חי. אמרנו שהולכים לפי רוב העולם. אם רוב העולם אוכלים את זה חי אין בו משום בישולי גויים, אם רוב העולם לא אוכלים את זה חי יש בו בישולי גויים.
9. מקום מסוים חשוב: דבר תשיעי אמרנו מה הדין דבר שיש מקום מסוים, מקום מסוים חשוב, האם הוא כן בטל לרוב העולם או לא? מה אמרנו בזה שהוא לא בטל! שלהלכה רוב העולם הולכים בתר רוב העולם, אבל אם יש מקום מסוים שהוא חשוב שהוא כן אוכלים חי, אז אנחנו לא אומרים בטלה דעתם ולהם זה יהיה מותר.

10. סכנה ובריאות: דבר אחרון אמרנו דבר שלא נאכל חי אבל רק בגלל בריאות או סכנה – אין בזה בעיה של בישולי גויים ומותר.