מתכוננים לשבת: המדריך המלא להלכות רחיצה, גזיזת ציפורניים וטבילה (סימן רס ח"א)

מצוות רחיצה לכבוד שבת

• הדלקת נר שבת מוגדרת כחובה, שכן לא ייתכן כבוד שבת וסעודה במקום של חושך.
• לעומת זאת, רחיצת פניו, ידיו ורגליו במים חמים בערב שבת נתונה במחלוקת בגמרא: רב סובר שזו רשות (אדם אינו חייב לרוחצם גם אם יש מים לידו), ואילו רב נחמן סובר שזו מצווה.
• משמעות ההגדרה "מצווה" היא שאם אדם יקיים זאת יקבל שכר, ואם לא יעשה זאת לא ייענש, אך עליו להשתדל לעשות זאת אם המים זמינים (בשונה מחובה כהדלקת נר, שבה יש לטרוח ולחזר אחריה).
• רב נחמן למד שזו מצווה ממנהגו של רבי יהודה בר אילאי, שהיה רוחץ פניו, ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, מתעטף, ודומה למלאך ה' צבאות.
• הגמרא דורשת את הפסוק ממגילת איכה "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה": "שלום" מתייחס להדלקת נר שבת שמונעת היתקלויות בחושך, ו"טובה" מתייחסת לבית המרחץ ולרחיצת ידיים ורגליים בחמין.
• השולחן ערוך פוסק כרב נחמן, שמצווה לרחוץ פניו, ידיו ורגליו בחמין בערב שבת.
• הרמ"א מוסיף שיש מצווה לרחוץ את כל גופו. תוספת זו אינה נובעת מ"מצוות הרחיצה" הספציפית שמוזכרת בגמרא (שהתייחסה לפנים, ידיים ורגליים), אלא מדין כללי של כבוד שבת (בדומה ללבישת בגד נקי ומגוהץ).
• הביאור הלכה לומד ממעשיו של רבי יהודה בר אילאי שגם אדם גדול שתורתו אומנותו חייב לבטל מלימודו כדי לקיים את מצוות הרחיצה לכבוד שבת.
• המשנה ברורה מזהיר בחומרה שלא לדחות את הרחיצה לרגע האחרון (במיוחד בימי החורף הקצרים) כדי לא להיגרר לחילול שבת באיסורי דאורייתא ודרבנן כגון סחיטת מגבת/שיער או תלישת שיער. מי שזמנו דחוק, ירחץ רק פניו, ידיו ורגליו בחמין ויקיים בכך את עיקר המצווה.
• מצוות הרחיצה חלה גם על נשים, ונוהגת בערב יום טוב בדיוק כמו בערב שבת.
• אדם שטבל במקווה או בנהר מחויב עדיין במצוות הרחיצה של פניו וידיו בחמין (על פי "יסוד ושורש העבודה"), אך כיום שרוחצים או טובלים מראש בחמין בבית או במקווה, יוצאים בזה ידי חובה.

פרטי ודיני הרחיצה

• טמפרטורת המים: המצווה חלה דווקא על מים חמים ("חמין"), המסירים את הזיעה והלכלוך בצורה הטובה ביותר. גם בימות הקיץ החמים יש להקפיד להתרחץ במים חמים.
• רחיצה במים צוננים (קרים) אינה מוציאה ידי חובת המצווה (אלא רק משום תוספת נקיות כללית לכבוד שבת).
• רחיצה במים פושרים (חום הגוף) נתונה בספק בביאור הלכה אם היא מוציאה ידי חובה, ולכן ראוי להחמיר ולרחוץ בחמים. כמו כן, אדם המתרחץ בצונן ולאחר מכן עומד ומתחמם מול תנור או מדורה – נשאר בספק אם פעולה זו נחשבת כרחיצה בחמין לצורך קיום המצווה.
• גבולות הרחיצה: לגבי ידיים, ה"חוט שני" פוסק שהרחיצה היא עד המרפק, וברגליים עד הברך.
• כיום, מכיוון שהולכים עם נעליים ולא יחפים, המשנה ברורה כותב שאולי אין חובה לרחוץ את הרגליים (ודי בשטיפת פנים וידיים), אך הבן איש חי והכף החיים פוסקים שעל פי הסוד עדיין יש מצווה לרחוץ גם את הרגליים.
• זמן הרחיצה: התקנה היא לרחוץ ביום שישי ולא ביום חמישי (בניגוד לכביסה שתוקנה ליום חמישי), משום שהגוף מתלכלך מהר ולכן צריך שיהיה סמוך לשבת.
• הזמן הראוי ביותר לרחיצה הוא לאחר חצות היום. אם אדם נאלץ להתרחץ לפני חצות, כדאי שלפחות ישטוף פניו וידיו שוב בסמוך לשבת.
• סדר הרחיצה (על פי האר"י): יש לרחוץ מלמעלה למטה – קודם פנים, לאחר מכן ידיים, ולבסוף רגליים. בידיים וברגליים יש להקדים את צד ימין לצד שמאל.
• על פי הקבלה, הרחיצה בחמין נועדה להסיר "קליפה" וטומאה הנאחזת באדם. לכן, אין להשתמש באותם מים בדיוק כדי לרחוץ בהם גם את הפנים, גם את הידיים וגם את הרגליים, אלא יש להשתמש במים חדשים לכל איבר.
• חובה לנגב את הרגליים היטב לאחר רחיצתן בטרם נועלים נעליים. הגמרא בפסחים מציינת שנעילת נעליים על רגליים רטובות מביאה סכנה לעיניים (בשיעור צוין שזה יכול לגרום גם לאקזמה). אזהרה זו חלה בכל השבוע ולא רק בשבת.

טבילה במקווה

• מעבר למצוות הרחיצה, מקובלים כבן איש חי וכף החיים מציינים שיש להקפיד לטבול במקווה בערב שבת. הטבילה היא זו שממשיכה על האדם את "הארת השבת" (תוספת נפש, רוח ונשמה).
• חובה להתרחץ ולסבן את הגוף לפני הכניסה למקווה. מעבר לטעם של "ואהבת לרעך כמוך" (שלא להיכנס מלוכלך), על פי הסוד המטרה היא להסיר את ה"קליפה" והטומאה ברחיצה, כדי שהארת השבת תשרה על גוף נקי בטבילה.
• על פי האר"י הקדוש, אין לנגב את הגוף במגבת לאחר הטבילה במקווה כדי שהגוף יספוג את הקדושה והארת השבת, אלא יש להתלבש על הגוף הרטוב. (סכנת הרגליים הרטובות שהוזכרה קודם שייכת רק ברחיצה ולא בטבילה).
• מי שקשה לו שלא לנגב כלל, ישאיר לפחות איבר אחד רטוב ללא ניגוב כדי שייספג בו.
• כף החיים מציין שהאיסור לנגב חל על מי שטובל פעמיים, אך מי שטובל יותר מכך (למשל שלוש, חמש או שבע טבילות כמנהגים השונים) הקפדה זו אינה חלה עליו והוא יכול לנגב.
• פתרונות למי שאינו יכול להגיע למקווה: לעמוד מתחת למקלחת (דוש) הפתוחה על כל הגוף ברצף למשך כדקה וחצי כדי לקבל שיעור של "תשעה קבין", או ליטול ידיים 40 פעמים כפי שמביא הבן איש חי.
• זמן הטבילה: הבן איש חי והאור לציון פוסקים שהארת השבת מתחילה כבר ב"שעה החמישית" ביום שישי (כשעתיים לפני חצות), ולכן מי שטובל משעה זו מקבל את הארת השבת ואין חובה לחכות לאחרי חצות, מה שמקל על העומס במקוואות.
• אדם שנאלץ לטבול מוקדם מאוד (למשל בהנץ החמה), יכול לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" באותה שעה, ובכך הוא ממשיך את קדושת השבת באופן מוקדם, והטבילה מועילה לו כאילו טבל בזמן.

ניקיון הבית, חפיפה וציפורניים

• שטיפת הבית: דעת ר' חיים קנייבסקי זצ"ל שאין דין מיוחד לשטוף את הבית דווקא ביום שישי (בניגוד לרחיצת הגוף), וניתן לשוטפו ביום חמישי, ובלבד שמקפידים שיישאר נקי לכבוד שבת.
• חפיפה וסיבון: השולחן ערוך מוסיף שיש מצווה לחוף את הראש, והכוונה היא להשתמש בסבון. הבן איש חי כותב שכאשר אדם מסתבן בערב שבת, יכוון שזה מהווה תחליף למנהג הקדום של סיכת הגוף בשמן לכבוד שבת.
• גזיזת ציפורניים: מצווה לגלח ציפורניים בערב שבת. אדם שציפורניו גדלות לאט, יגזוז אותן פעם בשבועיים ביום שישי. גם אם חל יום טוב באמצע השבוע והציפורניים נגזזו, יש עניין לחזור ולגזוז מעט ביום שישי. (בשיעור צוין מחקרית שציפורני היד הדומיננטית גדלות מעט מהר יותר בשל זרימת דם ופעילות, וכן שמי שכוסס ציפורניים או מתגלח בתדירות גבוהה גורם לצמיחה מהירה יותר).
• כף החיים מביא מדרש על תלמיד שהתגלה לרבו בחלום עם כתם במצחו (המעיד על עונש בעולם הבא) משום שלא הקפיד לגזוז ציפורניים בערב שבת. עם זאת, העונש החמור נאמר רק על מצב בו הציפורניים היו ארוכות ועודפות מעבר לבשר האצבע, המביא לקליפות וטומאה (אם הן עודפות על הבשר, חובה לגזוז אותן בכל יום בשבוע ולא רק בשישי).
• גזיזה ביום חמישי: המשנה ברורה מציין שאין לגזוז ציפורניים ביום חמישי, משום שהציפורן מתחילה לצמוח מחדש רק ביום השלישי לגזיזה. אם גוזזים בחמישי, הציפורן תתחיל לצמוח בשבת, מה שפוגע בכבוד השבת (שכן האדם אינו נטול ציפורניים לחלוטין) או מהווה "סרך מלאכה" (כעין פעולת זורע המצמיחה בשבת).
• בשאלה אם עדיף לגזוז ברביעי או בחמישי כאשר אי אפשר בשישי: אם הבעיה היא "סרך מלאכה", עדיף ברביעי (כדי שהצמיחה תתחיל בשישי). אם הבעיה היא כבוד השבת, עדיף בחמישי (כדי שהציפורן תהיה קצרה יותר בשבת). למעשה, האור לציון פוסק שלספרדים אין כלל בעיה לגזוז ביום חמישי לכתחילה, בהסתמך על שיטת התשב"ץ שהתיר למול ברית דחויה ביום חמישי.