הפסקה באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

שאלה:

באמירת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ישנם הנוהגים להסמיך ולומר 'ברוך שם' ביחד, האם שפיר עבדי.

תשובה:
כיון דרבנן קמאי הקפידו בדבר אף אם אין אתנו יודע עד מה ועל מה קול הרעש הגדול הזה, בכל זאת אין לנו לזוז מדבריהם, ויש ליזהר בדבר וכמו שכתב כן הפתח הדביר הנ"ל דהגם שכעת לא ידענו טעם, כיון שכל הגדולים הנזכרים מוסדי ארץ ז"ל הזהירו הרבה על כך, יש לנו לילך בעקבותיהם להפסיק בינתיים, ובפרט כפי מה שפירש בתשובות והנהגות הנ"ל דא"ש טפי טעם הזהירות בזה. ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

מקורות:

כתב בשו"ת יכין ובועז (ח"ב סי' מב) וז"ל, וענין 'ברוך שם' כשאנו עוברים לפני התבה אנו מאריכין בברוך כדי ליתן ריוח בין הדבקים להפסיק בין ברוך לשם, וכן שמענו מפי אדוני אבי מורי הרב (הרשב"ש) ז"ל בהתפללו בעד העם לכפר בעדם, והיה גוער במי שסומך ברוך לשם, ואדוני אחי הרב ר' צמח ז"ל היה מכה בתבה כדי שלא יסמכו העם ברוך לשם, ובמחזור הקהל וגם במחזור אשר בכתיבת יד א"ז הרשב"ץ ז"ל רשום פסק על ברוך, עכ"ל. והובא בארחות חיים ספינקא (סי' תרכא סק"ח), ובכה"ח (סי' תרכא סק"ל), ובחזון עובדיה (ימים נוראים עמוד רסט).

ומעודי לא זכיתי להבין טעם הדבר ומה הענין להקפיד בכך כל כך, ועתה ראיתי לג"ע החבי"ף בספרו כפר לחיים (דף ח ע"ב) שהביא דברי היכין ובועז הנ"ל, וכתב עלה וז"ל, ולא זכינו דיגלה לן טעמי מאי רעותא איכא בסמוך איש תיבת ברוך לשם, אדרבה לפי סודן של דברים היה ראוי לצרף תיבת ברוך לשם וכו', ואולי כוונתו וכו' וזה אמרתי לפום ריהטא ולא הרוה צמאוני, עכ"ל.

והרב פתח הדביר בתשו' הנדפסת בספר עבד אברהם (דף עד ע"א) למר בריה דרבינא כתב וז"ל, והרב ז"ל לא נתן טעם לדבר למה צריך להפסיק בנתים, ומה שינוי יש בהבנה בהסמיך ברוך לשם עד שיגערו בו להכות בתיבה להזהירם שלא יסמכו, ומ"מ הגם שכעת לא ידענו טעם, כיון שכל הגדולים הנזכרים מוסדי ארץ ז"ל הזהירו הרבה על כך, יש לנו לילך בעקבותיהם להפסיק בנתים. ונראה שלא באמירת שם שבעבודה לבד דיש ליזהר אלא גם בכל הפעמים שאומר בשכמל"ו נכון להפסיק ולתת ריוח ביניהם דמאי שנא, ושוב הצצתי בתהלים (עב יט) בפסוק 'וברוך שם כבודו לעולם' שיש טעם פסק בתיבת 'וברוך' דמשמע דיש טעם להפסיק ביניהם, וטעמא נראה דאי מסמיך ברוך לשם יש שינוי הרבה דלא משמע ברכה לשמו יתברך דכיון דאין מפסיק ביניהם נראה כמברך לאדם ששמו שם כשם בן נח, ומה שאומר אחר כך כבוד מלכותו הוא נפרד מהקודם, אבל כשמפסיק ברוך משם, ממילא מסמיך שם לכבוד מלכותו וממילא מובן שמברך לה' וכלישנא דקרא שתהלים הנז'. אי נמי י"ל כמ"ש בתיקונים (דף קכה) איהו וגרמיה וחיוהי ושמיה חד, וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ב מיסודי התורה ה"י) ועי' בפי' שם, ולרמוז על האחדות שאין שום פירוד ביניהם יש ליחד ולחבר שם לכבוד מלכותו, ששמו יתב' וכבודו היא שכינת עזו ומלכותו הכל אחד בלי שום הפרש ביניהם, ואתי שפיר, עכ"ל.

והנה מהפסוק בתהלים שהביא, זו טענה ושוברה בצדה, דהא בנחמיה (ט ה) כתיב 'ויברכו שם כבודך', ותיבות 'שם כבודך' מוטעמות בשופר מהופך זקן קטון, המורה על חיבור התיבות כידוע, וצ"ע. ויעוי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' מו) שהרחיב לבאר כמה אופנים בבשכמל"ו ולבסוף מסיק וז"ל, ולדידי נראה עיקר לפרש 'ברוך' – שיבורך, 'שם כבוד מלכותו' – הרומז על הנהגת המלכות בגלוי והיינו שם המפורש, שיהא לעתיד לבוא השם שלם שם הוי"ה ית"ש שיתגלה השי"ת בכבוד מלכותו, 'לעולם ועד' – לנצח נצחים, ולא מברכים עצמותו עצמו אלא 'שם כבוד מלכותו' שהוא השם לעולם ועד, והיינו הנהגה – שיתגלה בכבוד מלכותו – לעולם ועד, עכ"ד ע"ש. ולפי"ז מובן היטב מדוע יש להפסיק בין תיבת ברוך לשם, כי ענינו שיבורך שם כבוד מלכותו, והיינו שיתגלה שם כבוד מלכותו, ודו"ק והבן.