שאלה:
מנהג ישראל לכרוע ולהשתחוות ביוה"כ באמירת 'והכהנים והעם' (וכמבואר ברמ"א או"ח סי' תרכא ס"ד), ונוהגים להפסיק עם איזה בגד או בד, וישנם רבים וטובים שמניחים את ההפסק בין הברכיים לרצפה, האם שפיר עבדי.
וכיצד יעשה אם אין לו שום בד או מגבת להפסיק בינו לריצפה.
תשובה:
מנהג ישראל לכרוע על הברכיים ולהתכופף על הרצפה עד שפניו מגיעות לארץ, ויש שמצמידים הפנים בקרקע ממש ויש שאינם מצמידים ממש, ובכל אופן (גם אם פניו לא נוגעות בקרקע) יש ליזהר לשים דבר החוצץ ומפסיק בין 'פניו' לרצפה, אבל בין הברכיים לרצפה לא צריך שום הפסק. (זולת אם חושש שלא יתלכלכו בגדיו נכון ליזהר לשים הפסק גם כנגד הברכיים).
ואם אין לו מחצלת או שום בד לחצוץ בינו לרצפה, יפרוש כנף טליתו אל מול פניו ויפסיק בינו לרצפה.
מקורות:
מבואר ברמב"ם (פ"ו מהל' ע"ז הל' ו-ח) דהמשתחוה בפישוט ידים ורגלים על אבנים המפוצלות לוקה, אבל המשתחוה שלא בפישוט ידים ורגלים אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות, ומפני זה נהגו בבתי כנסיות להציע מחצלות להבדיל בין פניהם ובין האבנים. וכ"כ המרדכי במגילה (סי' תתז) דמהאי טעמא שמים ביהכ"פ עשבים בביהכנ"נ לכסות את הרצפה משום דנופלים על פניהם כשאומרים 'והכהנים והעם'. והביאו הרמ"א (או"ח סי' קלא ס"ח). וע"ע במטה אפרים (סי' תרכח סי"ד). ומבואר מזה דעיקר ההפסק הוא בין הפנים לרצפה (וכלשון הרמב"ם הנ"ל וכן במט"א שם), אבל בין הברכים לרצפה אין שום צורך להפסיק, ולא כמו אותם שטועים ומניחים ההפסק בין הברכים לרצפה ובין פניהם לרצפה אינם מניחים כלום, דלא הועילו כלום בזה, וכבר העירו על כך בשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סי' סא אות א), ובשו"ת אבני ישפה (ח"ב סי' ז ענף ה), ובספר שלמי תודה ימים נוראים (עמוד קלג). וזה פשוט וברור. [ובקונטרס חוט השני (עמוד סח) להר"ח זכותא נר"ו כתב דטוב להניח 'גם' כנגד הברכים שלא יתלכלכו המכנסים ויבוא לנקותם, וכמו שהזהיר על כך המשנ"ב (סי' שב סק"ו), ע"ש. וכן הזהיר בשלמי תודה הנ"ל ע"ש]. (ועי' בקובץ הלכות פסקי ר' שמואל קמנצקי ימים נוראים עמוד רמו שכתב ליישב מנהג העולם).
וגם אם אינו מדביק פניו ממש ברצפה, מ"מ כיון שמשתחוה לכיוון הרצפה ממש ופניו קרובים אליה יש בזה חשש איסור וצריך לשים הפסק, וכמ"ש בשו"ת אבני ישפה (ח"ב סי' ז ענף ו) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וכן העלה בקונטרס חוט השני (עמוד עג). דאף מי שאינו מצמיד פניו ממש לריצפה בשעה שכורע, אלא משאיר רווח מועט בין פניו לריצפה, צריך ליתן הפסק כנגד פניו, ע"ש. [ויש מקום לפלפל בזה בלשון הרמב"ם הנ"ל ושו"ת הריב"ש סי' תיב, ויש לצדד לכאן ולכאן, ומסתבר לאיסור דהא כל האיסור מפני שנראה כמשתחוה (עי' הג"א ברכות פ"ה סי' כב ועי' בלשון הטור סי' קלא) ומה לי נוגע ממש מה לי אינו נוגע, וכן מוכח ממה שנתחבטו הריב"ש שם ומהרלב"ח (סי' צט-ק), ומהריב"ל (ח"א סי' נה), וכס"מ שם, היאך מותר לעמוד על רצפת אבנים ולהתפלל תפילת י"ח והרי הוא כורע בברכת אבות ובברכת מודים, ומחלקים בין שוחה בעלמא למשתחוה ממש, ע"ש. ועי' פמ"ג (א"א סק"כ). ובקונטרס חוט השני הנ"ל עמד בזה, ועוד חזון למועד אי"ה].
ואם אין לו בגד להפסיק, יקח כנף מטליתו ויעשה הפסק בין פניו לקרקע, וכמ"ש הרמ"א בד"מ (סי' תרכא סק"ו), ואליה רבה (סי' קלא ס"ק טו), ומשנ"ב (סי' תרכא ס"ק יד), ושעה"צ (סי' קלא ס"ק מד). [אבל קשה לענ"ד דאם כן דמהני דהפסק בטליתו ואינו בטל לגביו, מדוע לא עביד הכי רב במגילה (כב:) וכי לא היה מעוטף בטלית בתפילה, ודומה לזה הקשה בספר פרשת הכסף (פ"ו מהל' ע"ז ה"ז) ע"ש. וצ"ע].
ועי' בשו"ת אבני ישפה (ח"ב סי' סא אות ב) דמ"מ אינו יכול להפסיק עם בגדים שהוא לבוש בהם כי בטלים לגביו וכמבואר בדע"ת למהרש"ם (סי' קלא ס"ח), ושאני כנפי טליתו דאינו דבוק לגופו ואינו בטל לגביו, ע"ש. וכמו כן לא חשוב הפסק כשמפסיק בידו בין פניו לקרקע דמב"מ אינו חוצץ,ע"ש.
