ברכה ראשונה ואחרונה בליל שבועות
נהוג בבתי הכנסת שמביאים ללומדים בליל שבועות מיני מזונות פירות ושתיה שאם יהיו עייפים יטעמו דבר מה יתחזקו וימשיכו בלימודם, ויש לדון לענין ברכה ראשונה ואחרונה אימתי יברכו, שמצד אחד יודעים שיש לפניהם או בחדר השני של בית הכנסת שתיה ומזונות ובהמשך הלילה ישתו שוב, אין לו לברך ברכה ראשונה שוב ושוב משום שידע שישתה עוד בלילה יצא בברכה ראשונה על כוסות אלו, ואם יברך ברכה אחרונה על כל כוס ששותה נמצא שגורם לברכה ראשונה שוב, וברכה שאינה צריכה היא שידע שישתה עוד בלילה.
איך יעשה לצאת מבעיה זו?
יש בזה שלוש דעות בפוסקים :
1. יש אומרים שיכוון על כל כוס ששותה במשך הלילה שרוצה בברכתו לפטור כוס זו בלבד, וממילא יכול לברך על כל כוס וכוס ברכה אחרונה וברכה ראשונה כשירצה לשתות שוב, ולא מועיל תנאי בתחילת הלילה לכל הלילה. (אור לציון ח"ב יב יז, ע"פ הט"ז או"ח קעד סק"ז).
2. יש אומרים גבי ברכה ראשונה יכוון בתחילת הלילה כל ברכה שמברך שתועיל לכל הלילה (יביע אומר ח"ט או"ח קח הערה על האול"צ הנ"ל, ח"ו או"ח כז), ומכאן ואילך כשאוכל או שותה שיעור המצריך ברכה אחרונה וברצונו לאכול עוד אחר שיעבור שיעור שביעה ועיכול (חצי שעה בשתייה ושבעים ושתים דקות באכילה) יברך ברכה אחרונה בלבד על כל אכילה ואכילה ולא ראשונה שכבר יצא במה שבירך בתחילה וכוונתו לאכול או לשתות שוב המהלך הלילה (חזו"ע ברכות עמו' קעז-קעח).
3. יש אומרים שיברך על כל כוס וכוס ברכה ראשונה ואחרונה ואף תנאי מעיקר הדין לא צריך לעשות (הוראת מורנו הגר"ד יוסף שליט"א, וכ"כ בספרו הבהיר הלכה ברורה ח"ט עמו' רנז-רנח, ברכת ה' ח"ג פי"א סעיף ז), יסוד מחלוקתם עיין בהערה[1].
הפסקה מלאכול קודם עלות השחר
אין להתחיל לאכול עוגה או כל דבר מחמשת מיני דגן כחצי שעה קודם עלות השחר (שהוא 72 דקות זמניות קודם נץ החמה) אלא א"כ אוכל פחות מכביצה, ופירות וירקות יכול לאכול כרצונו. אולם אם התחיל לאכול מיני מזונות קודם חצי שעה מעלות השחר יכול להמשיך לאכול. וכל זה עד עלות השחר אולם מעלות השחר ואילך לא יאכלו או ישתו, וטוב שיכריז הגבאי שהגיע עלות השחר ויצאו הציבור יטלו ידיהם ויברכו ברכות השחר וברכות התורה כפי הדרכים שהובאו לקמן. (ילקו"י תצד מד).
[1] עיקר מחלוקתם תלויה במח' המג"א ואבן העוזר (המובאת בביה"ל קצ א) האם ברכה אחרונה סילוק הוי או היסח הדעת ונפק"מ בטועה או נזרקה ברכה מפיו. ובשיטת המג"א דהו"ל היסח הדעת הקשו האחרונים מאי שנא מכוס של ברכה"ז שאף שיודע שישתה אחר הברכה מ"מ מברך עליו ומדוע והרי לא היה היסח הדעת וכן הקשו מדין אפיקומן שאם טעה ולא אכלו קודם ברכה"ז צריך ליטול ידיו ולברך שוב (שו"ע תעז ב) ומדוע והרי לא היסח דעתו, ויש שרצו ליישב דעת המג"א שברכה"ז ודאי סילוק הוא ולא היסח הדעת אך שאר ברכות אחרונות תלוי הדבר בהיסח הדעת, וכ"כ החיי אדם, ומ"מ החולקים על המג"א סוברים שברכה אחרונה סילוק היא ולא היסח הדעת ועל כן גם אם טעה חייב לברך שנית ולא שנא ברכה"ז לא שנא שאר ברכות אחרונות. ועיין בספר ברכת ה' (ח"ג פ"י ז) שקשה על ביאור זה בדעת המג"א והוכיח באותות ומופתים ששיטת המג"א דהוי סילוק ותירץ קושיות הפוסקים על המג"א עיי"ש.
ונמצאנו למדים לפי"ז שלדעת הא"ר והמאמ"ר החולקים על המג"א לא יועיל תנאי לברכה ראשונה שהרי כל פעם שמברך ברכה אחרונה מסתלק מהאכילה וממילא גם הברכה הראשונה הסתלקה (ותנאי לא יכול להועיל לדבר שלא מועיל וז"פ). ויצטרך כל פעם מחדש לברך ברכה ראשונה ואחרונה, ומשום שסבר האול"צ כהמג"א דחשיב היסח הדעת סבר שיכול לברך כל פעם ברכה אחרונה, אולם ראשונה לא יברך כל פעם אלא יעשה תנאי שרק עליה מברך משום שחש לשיטת הט"ז הנזכר. ולעומתו היבי"א וכן בספרו חזו"ע הנזכרים סבר להלכה כהמג"א דחשיב היסח הדעת וממילא יעשה תנאי על כל הברכות הראשונות בתחילת הלילה ויפטורם וברכה אחרונה יברך כפי כמות האכילה ושיעור זמן עיכול כמבואר בגוף הדברים (אע"פ שהמעיין בדבריו בחזו"ע פסח גבי מי שברך ברכה אחרונה על הכרפס אם צריך לברך שוב על המרור ברכה ראשונה שאולי לא נחשב מדברים הבאים מחמת הסעודה, ושם העלה שלא יברך שוב אך מכח צירוף עיי"ש ויש להתבונן מדוע הצריך לצרף דעות פוסקים אם ס"ל כהמג"א ושמא יש לומר שכן דרכו לחזק את הפסק ע"י צירופים וחיזוקים לפסק). ובהלכה ברורה וברכת ה' סברו שברכה אחרונה גמור הוא אף לשיטת המג"א וכן מוכרח מהקרית מלך רב שביאר דדעת המג"א דהוי סילוק וכל מה שלא הצריך לחזור ולברך הוא בגוונא שטעה בברכה או מי שנזרקה ברכה מפיו אך מי שעושה כן בדווקא מודה שברכה אחרונה נחשבת סילוק, וע"כ סברו שלעולם יברך ראשונה ואחרונה, ונראה שאף לשיטתם אם יעשה תנאי על ברכה ראשונה כדעת האול"צ עדיף טפי.
