יהודי בצורה הכי טובה
ד׳ המינים באים לעורר את האדם לעבודת ה׳ כמובא במדרש (1) שד׳ המינים הם מורים על בנין גוף האדם, וכל חלק מגוף האדם הוא הוראה איך לעבוד את ה׳ (2), ונבאר:
האתרוג דומה ללב, שהוא משכן השכל, לרמז שיעבוד בוראו בשכלו
הלולב דומה לשדרה (כיון שהוא זקוף), שהיא העקר שבאדם לרמז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.
ההדס לעיניים (כי צורת עלה ההדס היא דומה לעיניים, 3), לרמוז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו
והערבה לשפתיים (בגלל צורתו וכיון שיש ב׳ שפתים לכן נוטלים ב׳ ערבות), לרמז שישים רסן בפיו ויכון דבריו ויירא מהשם יתברך אף בעת השמחה
גם איתא בחז״ל שה׳ בעצמו מגדל את הד׳ המינים (4), שונה משאר אילנות וצמחים שיש מלאך הממונה לגדלם.
ואחרי שהבאנו א)הרמזים של ד׳ מינים ב)שה׳ מגדל ד׳ המינים, נבאר שאם אנו מטיבים דרכינו (אתעוררותא דלתתא) ממילא בוראנו המגדלנו משגיח עלינו ומרומם אותנו (אתעוררותא דלעילא, 5).
דהיינו אם עם ישראל יטיבו מעשיהם ויהיו כמו הגוף הבנוי מד׳ מינים (לב שדרה עיניים ושפתיים) לעבודת ה׳ אז ממילא הקב״ה שהוא המגדל ומשגיח על ד׳ המינים יגדל וישגיח עלינו.
יהודי בכל דרגה שהוא
עד עכשיו דיברנו בד׳ מינים המסמלים היהודי בצורה ההכי טובה שלו יהודי ששואף להתעלות בעבודת ה׳ (6), אבל לא תמיד זה ככה… וזה מה שהמדרש אומר (7) שכל מין מד׳ המינים מסמל דרגה אחרת בעם ישראל:
האתרוג יש בו טעם וריח מסמל הצדיקים שיש בם תורה ומידות
הלולב יש בו טעם ואין בו ריח מסמל אלו שיש בם תורה ואין בם מידות
ההדס אין בו טעם ויש בו ריח מסמל אלו שיש בם מידות ואין בם תורה
הערבה אין בה טעם ולא ריח מסמלת הרשעים שאין בם לא תורה ולא מידות (8).
ומדברי המדרש יכולים להוציא ב לקחים:
א – המפרשים אומרים שהקב״ה הוא המגדל את ד׳ המינים (9), שזה כולל גם את הערבה המסמלת את הרשעים, זאת אומרת שהקב״ה הוא מפקח על יהודי בכל דרגה שהוא (10).
ב – כל עם ישראל ערבין ואחראין זה לזה (11) האחריות הזאת עושה שכל עם ישראל יהפוך לאחד (12), וזה כולל את הערבה (הרשעים 13).
האיחוד הזה הוא לא טבעי כיון שבמבט רוחני נמצאים בדרגות שונות בעבודת ה׳ לכן אומר המדרש שקושרים המינים ביחד כדי לחברם ויבאו אלו ויכפרו על אלו.
עכשיו מה שצריכים להבין זה למה קושרים את ג׳ המינים חוץ מהאתרוג הרי גם האתרוג (שמסמל הצדיקים גמורים) הוא חלק מהמינים (דהיינו שייך לערבות של עם ישראל) ?
ויכולים לומר (14) שמכיון והאתרוג מסמל צדיקים גמורים והם מבינים מעצמם שחיות כל העם תלוי בם (15) ולכן הם מתמסרים לעם ישראל, ומבקשים בעדם ואפילו מוכנים להיות כפרה תמורתם (כדוגמת משה רבינו שאמר מחני נא מספרך) לכן אין צורך לאוגדם בעל כרחם.
ולפי דרכינו נוכל לבאר את ההלכה שצריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד (סי׳ תרנא׳ יא׳), דהיינו אפילו שהאתרוג הוא לא נאגד ביחד עם ג׳ המינים אבל הם כולהו חד ולכן בשעת מעשה צריך לחברם יחד.
הקב״ה וישראל
המדרש (16) אומר שכל אחד מד׳ המינים מרמז על הקב״ה (ומביאים הוכחות מהפסוקים פרי עץ הדר זה הקב״ה…).
וכדי לבאר נקדים: שם ה׳ נקרא על עם ישראל, לכן אנו מיצגים את ה׳ בעולמו לא רק כשלוחיו, יותר מזה הקב״ה בעצמו שוכן בתוכינו (17) וזה אפילו כשאנו לא עושים רצונו של מקום (18).
ולפי מה שביארנו קודם שעם ישראל הם ד׳ המינים, ממילא לא רק שה׳ מגדל ד׳ המינים ה׳ הוא כביכול גם כן חלק מד׳ המינים כיון שישראל הם ד׳ המינים וה׳ שוכן בתוך עם ישראל.
נענועים:
גמרא מסכת סוכה (לז:) א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו
במערבא מתנו הכי א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים
הגה: בגלל ב׳ השיטות האלו מנענים בהודו ובאנא ה׳ הושיעה נא, בהודו לה׳ כדי להמליך את ה׳ על העולם ואחרי זה מנענעים באנא ה׳ הושיעה נא כדי לבטל טללים רעים (19).
הגמרא (סוכה לח.) ממשיכה ואומרת: רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר דין גירא בעיניה דסטנא ולאו מלתא היא משום דאתי לאיגרויי ביה. מבואר מהגמ׳ שהנענועים של ד׳ המינים הם חץ בעיני השטן (20) ואפילו שלא אומרים זאת להדיא אבל זה מה שקורה באמת.
מבואר מכאן שישנם ג׳ ענייניים בנענועים של הד׳ המינים:
(א)המלכת השם, (ב) לעכב הפורעניות שבעולם, (ג) לדחות את השטן.
ברהיטותא נראה שהם ענינים שונים אבל באמת המימרות משלימות זו את זו (21), ונבאר:
ברגע שמתגלה אלוהותו ומלכותו בעולם, כיון שה׳ הוא בעצם הטוב, ממילא אין מקום לרע/שטן ופירוד להיות שם (22).
ולכן אנו משתמשים בארבעת המינים שמגלים את הקב״ה ויחוסו עם ישראל כנ״ל ומשתמשים בד׳ המינים ככלי מלחמה נגד הרע וההסתרה (23), ומנענעים למעלה למטה ולד׳ רוחות לסמל שגילוי אלוהותו והשגחתו מתגלת בכל העולם (24 וכן המיצגים שלו בעולם אמורים לגלות אלוהותו בעולם), וזאת המימרא הראשונה של ר׳ יוחנן שד׳ מינים באים להמליך את ה׳, ואז ממילא ברגע שאנו מכירים שאין עוד מלבדו כל הקללות מתבטלות ואין כח לרע / שטן לשלוט, וההרחבה וברכת ה׳ המלאה מגיעה (25), וזאת המימרא השניה והשלישית של הגמרא שד׳ המינים באים לעצור טללים רעים והם גירא בעיניה דסטנא.
ולכן מנענעים תחילה ב״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״, כדי להודות ולהכיר את טובו וחסדו,
ואז ב״אנא ה׳ הושיעה נא״, כי אחרי גילוי טובו ממילא אין חיסרון ויש ישועות,
וחוזרים ומנענעים ב״הודו לה׳״, כדי להכיר שגם אחרי הישועה והטובה שמקבלים אנו מכירים שזה מה׳ ולא כחי ועוצם ידי או דרך הטבע ולכן אנו שוב מודים לה׳.
מקורות:
1 – ויקרא רבה פ״ל יד
2 – חינוך מצוה שכד
3 – וכבר שאלו המפרשים למה נוטלים ג בדי הדס אם יש לנו רק ב עיניים ? ותירצו שיש לנו עין שלישית והיא עין רוחנית.
4 – אלשיך אמור ויקרא כג מ, חיד״א ראש דוד פרשת אמור עמ׳ שמז
5 – מקורות שהאדם מתקדש מעט ומשמים מקדשים אותו הרבה
יומא לא. אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. מלמטה מקדשים אותו מלמעלה
יומא פה: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין (דהיינו שאנחנו עושים את שלנו ומנסים ליטהר) , וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם (ואז מי מקבל אותנו ומטהר אותנו), אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וכן מובא בחז״ל (שיר השירים רבה ה ב, ועי׳ זהר אמר כו) פתחו פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של היכל. והבא לטהר מסיעין בידו
בראשית פכ״ח יז רש״י – וא״ת איהו לא יהיב לביה…, וכן לגבי בתיה בשמות פ״ב ה רש״י, רש״י שמות פל״ט לג, עי׳ ספורנו שמות פ״מ ב – אמר הקב"ה עסוק אתה…, עי׳ תהילים פכ״ה יב מ״ד,
חובת הלבבות שער חשבון הנפש פ״ב – ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל…, רמב״ן (פרשת ויקהל) כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה… אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן
עיין קדושת הלוי דברים כי תצא א כבר נודע שיש ב התעוררות, ליקוטי אמרים תניא ח״א כז ד
ועי׳ שפת אמת לך לך תרס״ד והאדם צריך לחפש למצוא זאת ההתחדשות…, ובפרשת בא תרלב – ותליא ג"כ בבני אדם לידע זאת…, ועיין פרי צדיק (קדושת שבת מאמר ב והקדימה תורה מצות שבת), עיין ליקוטי מאמרים ענין שמשון יח מתחלת המחשבה עד סוף המעשה
עיין משנ״ב סימן א סקי״ב אם עושה כל אשר בכחו לעשות, עי׳ שיחות מוסר מאמר כד׳
6 – עי״ש במדרש שהביא עוד דרשות על הפסוק של ד מינים כנגד האבות ויוסף או כנגד אמהות ועוד… וכולם מסובבים על ענין צדקותם וגדלותם ורק בדרשה האחרונה המדרש מבאר דקאי על עם ישראל בכל דרגה שהם.
7 – ויקרא רבה פ״ל יב
8 – ושמעתי מהרב אפרים לניאדו בן הרב דוד לניאדו בשם הרבי מצאנז (איפה?) שלכן חובטים את הערבה בהושענא רבה כסמל, עברו ז ימי החג ונשארת ערבה ולא שיפרת מעשיך לכן חובטים אותה.
9 – אלשיך אמור ויקרא כג מ, חיד״א ראש דוד פרשת אמור עמ׳ שמז
10 – והטעם לזה הוא ע״פ מה דאיתא בסנהדרין (מד.) ישראל אע״פ שחטא הוא ישראל (ובמיחוד לפי מה שנבאר ששם ה׳ נקרא בנו).
11 – האחריות של אחד עם השני – עי׳ מסכת סוטה לז:, שבועות לט. איש בעון אחיו, בראשית רבה פרשה מ״ד אות ז איש את רעהו יעזורו…, עי׳ ויקרא פכ״ו לז רש״י ערבין, מסילת ישרים (פי״ג) יחידי סגולה ימצאו…., דרך ה׳ (ח״ב פ״ג אות ח) ואמנם מלבד כל זה…, מאמרי חיזוק הדעת פתיחה מאמר שני, אולם רואים שגם לפני מת״ת היה המושג הזה עי׳ שמות פט״ז כז רש״י.
ועפ״ז נוכל לתרץ השאלה איך עושים וידוי על עבירות שבודאי אף פעם לא עשה (לדוגמא ביו״כ) ? והרבה תשובות בדבר וע״פ הנ״ל יכ״ל דכיון שיש ערבין אז גם אם הוא לא עבר עבירה זו אבל אולי יהודי אחר ח״ו עבר איסור זה ולכן מתודה על מה שחבירו עשה (ספר חסידים תרא׳ – ואף על פי שידע האדם, שער הכוונות (ענין חזרת כוונת העמידה) – אך העניין הוא שמלבד, עיין בן איש חי פרשת כי תשא פתיחה ואות א׳).
השפעה והשראת שכינה דורשת איחוד בינינו – עי׳ דברים פל״ג ה רד״ה ראשי, אבות פ״ו ו – נושא בעול עם חבירו.
12 – הגמרא (סוכה מה:) אומרת מה תמר זה אין לו אלא לב אחד (כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא בחריותיו ומכבדותיו רש״י) אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (ועי׳ גם שמות פ״ל לד רש״י)
ולפי מה שביארנו קודם יובן שהענין הוא שעם ישראל במת״ת קיבלו ערבות ואחריות זה על זה ונעשו אחד ובגלל שהם אחד הם העם היחיד שיכולים לידבק בה׳ אחד (עי׳ מאמרי הרמח״ל א תפילת ר״ה ד״ה והנה בהיות הדבר כן… ובד״ה וצריך שתדע…)
13 – חלק בלתי נפרד מעם ישראל הם גם הרשעים – עי׳ מנחות כז. ד׳ מינין שבלולב…, כריתות ו: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, והטעם לזה הוא מה דאיתא בסנהדרין (מד.) ישראל אע״פ שחטא הוא ישראל (ובמיחוד לפי מה שנבאר ששם ה׳ נקרא בנו).
14 – שמעתי מהרב אפרים לניאדו שליט״א עוד תירוץ כיון שת״ח חייבים להיות מובדלים במעשיהם (כמבואר ברמב״ם הל׳ דעות פ״ה) אז אפילו שאוגדים אותם בעת הברכה והנענועים אבל הם שייכים למערכת אחרת לכן לא אוגדים אותם ביחד עם שאר המינים
15 – ליקוטי אמרים תניא פ״ב כי יניקת וחיו' נפש
16 – ויקרא רבה פ״ל ט
17 – שמו של ה׳ נקרא בנו – עי׳ יהושע פ״ז ט, ירמיהו פי״ד ט, עי׳ יחזקאל פכ״ח כה, יחזקאל פל״ו כה, יחזקאל פל״ט ז, יחזקאל פל״ט כז, יחזקאל פמ״ח יח, וכמו שאומרים בתפילה וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ, שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ, עי׳ זוהר (אחרי עג.) קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד (דבמ״ת ע״י התחתן עם ה׳ באמצעות התורה ולכן כולהו חד הוא), עי׳ במדבר פל״א ג רד״ה נקמת ה'
ולפי הנ״ל נוכל לבאר דרך חדשה במה דאיתא בחז״ל על הפסוק בכל צרותם לו צר ועל הפסוק עמו אנכי בצרה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בצרותינו (סוטה לא. תענית טז.) בפשטות הכוונה היא כיון שה׳ אוהב את בניו לכן צר לו בצרותינו, לדוגמא: מי שבא לנחם את אוהבו, המנחם בעצמו הצרה לא נעשית לו ישירות אלא צר לו בעקיפין על זה שצר לאוהבו.
אולם לפי המבואר כאן כי שם ה׳ נקרא בקירבנו יובן שכשאנו בצרה הקב״ה בעצמו בצרה ונמצא שהקב״ה בעצמו הוא ישירות יושב באבילות איתנו.
18 – ה׳ עושה למען שמו הנקרא בנו – כתוצאה מזה ששמו נקרא בנו אז לפעמים גם אם אין אנו זכאים לדבר מה אפ״ה ה׳ עושה למען שמו הנקרא בנו (עי׳ שמות פל״ב יב, יהושע פ״ז ט, יחזקאל פ״כ ט, יחזקאל פל״ו כג, ישעיה פמ״ח ט, ישעיה פס״ג יב, עי׳ רמב״ן דברים פל״ב מ׳ ד״ה כי אשא – בא״ד והנה אין בשירה הזאת, וכמו שאומרים בתפילה וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ).
19 – אורחות חיים הלכות לולב אות כג, ובאבודרהם סוכות ושמיני עצרת ימים ראשונים של סוכות – וצריך שיטול אגודת הלולב…
20 – עי׳ ארחות חיים (הל׳ לולב אות כג) אמר לי מורי דהאי דמנענעין כל איש, וכן עי׳ ראבי״ה (הובא בפסקי הרא״ש פ״ג כו – למה מנענעים משום לנענע…).
21 – וע״ע בערוך לנר (סוכה לז: ד״ה בגמ׳ כדי לעצור) שג״כ הבין שאין מח׳ וביאר באופן אחר.
22 – כשמתגלה מלכותו יתברך אין מקום לרע לשלוט
תנ״ך – משלי פי״ח י רלב״ג, משלי פכ״ה כו מ״ד, עי׳ מלבי״ם בראשית פל״ב ח, נחום פ״א ז מלבי״ם
תהילים – תהילים פ״ג ז/ח מ״ד, תהילים פ״ו יב מ״ד, תהילים פט״ז א, תהילים פט״ז ח מ״ד, עי׳ תהילים פי״ז ז מ״ד, תהילים פי״ח ג רד״ק, תהילים פי״ח תהילים פי״ח לא, תהילים פכ״א ח מ״ד, תהילים פכ״ב ה, עי׳ תהילים פכ״ג ד ברד״ק ובאבן עזרא, עי׳ תהילים פכ״ה ב מ״ד, עי׳ תהילים פכ״ה כא מ״ד, תהילים פכ״ז ג, עי׳ תהילים פכ״ז א מלבי״ם, תהילים פכ״ח ז רד״ק, תהילים פל״א ב/ג/ד, עי׳ תהילים פל״ג כא/כב מ״ד, תהילים פל״ד ו מ״ד, תהילים פל״ז מ מ״ד, תהילים פ״מ יז מ״ד, תהילים פנ״ה כג רד״ק, תהילים פנ״ו ה מלבי״ם, תהילים פנ״ה כג, תהילים פרק נט יג ע״פ הרד״ק, תהילים פס״ב ב מ״ד(?), תהילים פס״ג ט/יא מ״ד, תהילים עא(?), תהילים פפ״ט טז מלבי״ם, תהילים פק״י א מ״ד, תהילים פקי״ב ז/ח, תהילים פקט״ו י מלבי״ם, תהילים פקט״ז ו רד״ק, תהילים פקי״ח ח מלבי״ם; תהילים פקכ״ה א/ב
גמרא – עי׳ ראש השנה כט. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר… וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם…,
בעלי מוסר – חובות הלבבות שער הביטחון פ״ג והחמישי שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה…,
נפה״ח שער ג פי״ב – ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל. וע״ע נפש החיים שער א ט שאם המה יהיו בתוקף האמונה והבטחון… מבואר שלפעמים הביטחון צ״ל חזק עד כדי עשיית מעשה
וראיתי בשם הרב ארוש רמז יפה לזה כתוב ה׳ אורי וישעי, ברגע שיש אורו יתברך מיד יש ישועות ומתבטלות הצרות.
וכמו שאומרים באדון עולם ה׳ לי ולא אירא
23 – עי׳ ארחות חיים (הל׳ לולב אות כג) אמר לי מורי דהאי דמנענעין כל איש, וכן עי׳ ראבי״ה (הובא בפסקי הרא״ש פ״ג כו – למה מנענעים משום לנענע…).
24 – עי׳ בספר יערות דבש ח״א דרוש יא
25 – וכן למד הבה״ל בסי׳ תרנא ד״ה מארבע צדדין וד״ה ומעלה ומטה
