יהודי בצורה הכי טובה
ד׳ המינים באים לעורר אותנו לעבודת ה׳ כמובא במדרש (ויקרא רבה פ״ל יד) שד׳ המינים הם מורים על בנין גוף האדם, וכל חלק מגוף האדם הוא הוראה איך לעבוד את ה׳ (חינוך מצוה שכד), ונבאר:
האתרוג דומה ללב, שהוא משכן השכל, לרמז שיעבוד בוראו בשכלו
הלולב דומה לשדרה (כיון שהוא זקוף), שהיא העקר שבאדם לרמז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.
ההדס לעיניים (כי צורת עלה ההדס היא דומה לעיניים, 9), לרמוז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו
הערבה לשפתיים (בגלל צורתו וכיון שיש ב שפתים לכן נוטלים ב ערבות), לרמז שישים רסן בפיו ויכון דבריו ויירא מהשם יתברך אף בעת השמחה
גם איתא בחז״ל שה׳ בעצמו מגדל את הד׳ המינים (3), שונה משאר אילנות וצמחים שיש מלאך הממונה לגדלם.
ולפי ב' הענינים דלעיל (הרמזים שבד׳ המינים ושה׳ מגדל ד׳ המינים) נבאר שאחרי שאנו מטיבים דרכינו (אתערותא דלתתא) ממילא בוראנו המגדלנו משגיח עלינו ומרומם אותנו (אתערותא דלעילא, 6).
דהיינו אם עם ישראל יטיבו מעשיהם ויהיו כמו הגוף הבנוי מד׳ מינים (לב שדרה עיניים ושפתיים) לעבודת ה׳ אז ממילא הקב״ה שהוא המגדל ומשגיח על ד׳ המינים יגדל וישגיח עלינו.
יהודי בכל דרגה שהוא
עד עכשיו דיברנו בד׳ מינים המסמלים היהודי בצורה ההכי טובה שלו יהודי ששואף להתעלות בעבודת ה׳ (10), אבל לא תמיד זה ככה… וזה מה שהמדרש אומר (ויקרא רבה פ״ל יב) שכל מין מד המינים מסמל דרגה אחרת בעם ישראל:
האתרוג יש בו טעם וריח מסמל הצדיקים שיש בם תורה ומידות
הלולב יש בו טעם ואין בו ריח מסמל אלו שיש בם תורה ואין בם מידות
ההדס אין בו טעם ויש בו ריח מסמל אלו שיש בם מידות ואין בם תורה
הערבה אין בה טעם ולא ריח מסמלת הרשעים שאין בם לא תורה ולא מידות (17).
ומדברי המדרש יכולים להוציא ב לקחים:
א – המפרשים אומרים שהקב״ה הוא המגדל את ד׳ המינים (3), שזה כולל גם את הערבה המסמלת את הרשעים, זאת אומרת שהקב״ה הוא מפקח על יהודי בכל דרגה שהוא (15).
ב – כל עם ישראל ערבין ואחראין זה לזה (11) האחריות הזאת עושה שכל עם ישראל יהפוך לאחד (8), וזה כולל את הערבה (הרשעים, 2).
אבל היחוד הזה הוא לא טבעי כיון שבמבט רוחני נמצאים בדרגות שונות בעבודת ה׳ לכן אומר המדרש שקושרים המינים ביחד כדי לחברם ויבאו אלו ויכפרו על אלו.
עכשיו מה שצריכים להבין זה למה קושרים את ג׳ המינים חוץ מהאתרוג הרי גם האתרוג (שמסמל הצדיקים גמורים) הוא חלק מהמינים (דהיינו שייך לערבות של עם ישראל) ?
ויכולים לומר (18) שמכיון והאתרוג מסמל צדיקים גמורים והם מבינים מעצמם שחיות כל העם תלוי בם (ליקוטי אמרים תניא פ״ב כי יניקת וחיו' נפש) ולכן הם מתמסרים לעם ישראל, ומבקשים בעדם ואפילו מוכנים להיות כפרה תמורתם (כדוגמת משה רבינו שאמר מחני נא מספרך) לכן אין צורך לאוגדם בעל כרחם.
ולפי דרכינו נוכל לבאר את ההלכה שצריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד (סי׳ תרנא יא), דהיינו אפילו שהאתרוג הוא לא נאגד ביחד עם ג הימינים אבל הם כולהו חד ולכן בשעת מעשה צריך לחברם יחד.
הקב״ה וישראל
המדרש (ויקרא רבה פ״ל ט) אומר שכל אחד מד׳ המינים מרמז על הקב״ה (ומביאים הוכחות מהפסוקים פרי עץ הדר זה הקב״ה…).
וכדי לבאר נקדים שם ה׳ נקרא על עם ישראל (14), לכן אנו מייצגים את ה׳ בעולמו לא רק כשלוחים יותר מזה הקב״ה בעצמו שוכן בתוכינו (12) וזה אפילו כשאנו לא עושים רצונו של מקום (13).
ולכן יובן: לפי מה שביארנו קודם שעם ישראל הם ד׳ המינים, ממילא לא רק שה׳ מגדל ד׳ המינים ה׳ הוא כביכול גם כן חלק מד׳ המינים כיון שישראל הם ד׳ המינים ועם ישראל הם המיצגים את ה׳ בעולמו.
נענועים:
איך פועלים הנענועים
סוכה לז: א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו
במערבא מתנו הכי א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים
הגה: בגלל ב השיטות האלו מנענים בהודו ובאנא ה׳ הושיעה נא, בהודו לה׳ כדי להמליך את ה׳ על העולם ואחרי זה מנענעים באנא ה׳ הושיעה נא כדי לבטל טללים רעים (4).
הגמרא (סוכה לח.) ממשיכה ואומרת: רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר דין גירא בעיניה דסטנא ולאו מלתא היא משום דאתי לאיגרויי ביה. מבואר מהגמ׳ שהנענועים של ד׳ המינים הם חץ בעיני השטן (19) ואפילו שלא אומרים זאת להדיא אבל זה מה שקורה באמת.
מבואר מכאן שישנם ג׳ ענינים בנענועים של הד׳ המינים:
א) המלכת השם, ב) לעכב הפורעניות שבעולם, ג) לדחות השטן
ברהיטותא נראה שהם ענינים שונים אבל באמת המימרות משלימות זו את זו (16), ונבאר:
ברגע שמתגלה אלוקותו ומלכותו בעולם וה׳ הוא בעצם הטוב ממילא אין מקום לרע/שטן ופירוד להיות שם (7).
ולכן אנו משתמשים בארבעת המינים שמגלים את הקב״ה ויחסו עם ישראל כנ״ל ומשתמשים בד׳ המינים ככלי מלחמה נגד הרע וההסתרה (19), ומנענעים למעלה למטה ולד׳ רוחות לסמל שגילוי אלוקותו והשגחתו מתגלת בכל העולם (20 וכן המיצגים שלו בעולם אמורים לגלות אלוקותו בעולם) וממילא ברגע שאנו מכירים שאין עוד מלבדו כל הקללות מתבטלות ואין כח לרע/שטן לשלוט, וההרחבה וברכת ה׳ המלאה מגיעה (1).
ולכן מנענעים תחילה ב״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״, כדי להודות ולהכיר את טובו וחסדו,
ואז ב״אנא ה׳ הושיעה נא״, כי אחרי גילוי טובו ממילא אין חיסרון ויש ישועות,
וחוזרים ומנענעים ב״הודו לה׳״, כדי להכיר שגם אחרי הישועה והטובה שמקבלים אנו מכירים שזה מה׳ ולא כחי ועוצם ידי או דרך הטבע ולכן מודים לו.
ד מינים – מביאים שפע וברכת פרנסה לעולם
בחג נידונים על המים (תענית ב.), וד המינים בכחם לדחות טללי פורענות (כמו שראינו בסוכה לז: כדי לעצור טללים רעים) ולהביא גשמי ברכה ופרנסה לעולם, כמובא בתענית ב: א"ר אליעזר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים.
ולפי מה שביארנו קודם נוכל לבאר כך דברי הגמרא בתענית ב:
הואיל וד המינים דהיינו ישראל (כנ״ל) אינן באים אלא לרצות (מבקשים שיתקבל ברצון התפילה) על המים ומים מסמלים במבט הרוחני תורה (תענית ז.) ובמבט הגשמי המים מסמלים הצורך בפרנסה ומזון (דברים פי״א יז וחרה אף ה׳).
וכשם שד המינים הללו אי אפשר בלא מים דהיינו חייבים תורה ומזון כמובא (אבות פ״ג יז) אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח.
כך אי אפשר לעולם בלא מים במובן הגשמי מובן שחייבים מים לפרנסת העולם וגם במובן הרוחני חייבים תורה כמו שכתוב חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכן אנו מבקשים מה׳ שיתן לנו מים בגשמיות ורוחניות.
מקורות והערות:
1 – וכן למד הבה״ל בסי׳ תרנא ד״ה מארבע צדדין וד״ה ומעלה ומטה
2 – וחלק בלתי נפרד מעם ישראל הם גם הרשעים עי׳ מנחות כז. ד׳ מינין שבלולב…, כריתות ו: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, והטעם לזה הוא מה דאיתא בסנהדרין (מד.) ישראל אע״פ שחטא הוא ישראל (ובמיחוד לפי מה שנבאר ששם ה׳ נקרא בנו)
3 – אלשיך אמור ויקרא כג מ, חיד״א ראש דוד פרשת אמור עמ׳ שמז
4 – אורחות חיים הלכות לולב אות כג, ובאבודרהם סוכות ושמיני עצרת ימים ראשונים של סוכות – וצריך שיטול אגודת הלולב…
5 – עיין אבודרהם סוכות ושמיני עצרת ימים ראשונים של סוכות – וצריך שיטול אגודת הלולב…
6 – יומא לא. אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. מלמטה מקדשים אותו מלמעלה
יומא פה: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין (דהיינו שאנחנו עושים את שלנו ומנסים ליטהר) , וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם (ואז מי מקבל אותנו ומטהר אותנו), אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וכן מובא בחז״ל (שיר השירים רבה ה ב, ועי׳ זהר אמר כו) פתחו פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של היכל. והבא לטהר מסיעין בידו
בראשית פכ״ח יז רש״י – וא״ת איהו לא יהיב לביה…, וכן לגבי בתיה בשמות פ״ב ה רש״י, רש״י שמות פל״ט לג, עי׳ ספורנו שמות פ״מ ב – אמר הקב"ה עסוק אתה…, עי׳ תהילים פכ״ה יב מ״ד,
חובת הלבבות שער חשבון הנפש פ״ב – ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל…, רמב״ן (פרשת ויקהל) כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה… אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן
עיין קדושת הלוי דברים כי תצא א כבר נודע שיש ב התעוררות, ליקוטי אמרים תניא ח״א כז ד
ועי׳ שפת אמת לך לך תרס״ד והאדם צריך לחפש למצוא זאת ההתחדשות…, ובפרשת בא תרלב – ותליא ג"כ בבני אדם לידע זאת…, ועיין פרי צדיק (קדושת שבת מאמר ב והקדימה תורה מצות שבת), עיין ליקוטי מאמרים ענין שמשון יח מתחלת המחשבה עד סוף המעשה
עיין משנ״ב סימן א סקי״ב אם עושה כל אשר בכחו לעשות, עי׳ שיחות מוסר מאמר כד
7 – תנ״ך – משלי פי״ח י רלב״ג, משלי פכ״ה כו מ״ד, עי׳ מלבי״ם בראשית פל״ב ח, נחום פ״א ז מלבי״ם
תהילים – תהילים פ״ג ז/ח מ״ד, תהילים פ״ו יב מ״ד, תהילים פט״ז א, תהילים פט״ז ח מ״ד, עי׳ תהילים פי״ז ז מ״ד, תהילים פי״ח ג רד״ק, תהילים פי״ח תהילים פי״ח לא, תהילים פכ״א ח מ״ד, תהילים פכ״ב ה, עי׳ תהילים פכ״ג ד ברד״ק ובאבן עזרא, עי׳ תהילים פכ״ה ב מ״ד, עי׳ תהילים פכ״ה כא מ״ד, תהילים פכ״ז ג, עי׳ תהילים פכ״ז א מלבי״ם, תהילים פכ״ח ז רד״ק, תהילים פל״א ב/ג/ד, עי׳ תהילים פל״ג כא/כב מ״ד, תהילים פל״ד ו מ״ד, תהילים פל״ז מ מ״ד, תהילים פ״מ יז מ״ד, תהילים פנ״ה כג רד״ק, תהילים פנ״ו ה מלבי״ם, תהילים פנ״ה כג, תהילים פרק נט יג ע״פ הרד״ק, תהילים פס״ג ט/יא מ״ד, תהילים עא(?), תהילים פפ״ט טז מלבי״ם, תהילים פק״י א מ״ד, תהילים פקי״ב ז/ח, תהילים פקט״ו י מלבי״ם, תהילים פקט״ז ו רד״ק, תהילים פקי״ח ח מלבי״ם; תהילים פקכ״ה א/ב
גמרא – עי׳ ראש השנה כט. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר… וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם…,
בעלי מוסר – חובות הלבבות שער הביטחון פ״ג והחמישי שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה…,
נפה״ח שער ג פי״ב – ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל. וע״ע נפש החיים שער א ט שאם המה יהיו בתוקף האמונה והבטחון… מבואר שלפעמים הביטחון צ״ל חזק עד כדי עשיית מעשה
וראיתי בשם הרב ארוש רמז יפה לזה כתוב ה׳ אורי וישעי, ברגע שיש אורו יתברך מיד יש ישועות ומתבטלות הצרות.
וכמו שאומרים באדון עולם ה׳ לי ולא אירא
8 – הגמרא (סוכה מה:) אומרת מה תמר זה אין לו אלא לב אחד (כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא בחריותיו ומכבדותיו רש״י) אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (ועי׳ גם שמות פ״ל לד רש״י)
ולפי מה שביארנו קודם יובן שהענין הוא שעם ישראל במת״ת קיבלו ערבות ואחריות זה על זה ונעשו אחד ובגלל שהם אחד הם העם היחיד שיכולים לידבק בה׳ אחד (עי׳ מאמרי הרמח״ל א תפילת ר״ה ד״ה והנה בהיות הדבר כן… ובד״ה וצריך שתדע…)
9 – וכבר שאלו המפרשים למה נוטלים ג בדי הדס אם יש לנו רק ב עיניים ? ותירצו שיש לנו עין שלישית והיא עין רוחנית.
10 – עי״ש במדרש שהביא עוד דרשות על הפסוק של ד מינים כנגד האבות ויוסף או כנגד אמהות ועוד… וכולם מסובבים על ענין צדקותם וגדלותם ורק בדרשה האחרונה המדרש מבאר דקאי על עם ישראל בכל דרגה שהם.
11 – האחריות של אחד עם השני – עי׳ מסכת סוטה לז:, שבועות לט. איש בעון אחיו, בראשית רבה פרשה מ״ד אות ז איש את רעהו יעזורו…, עי׳ ויקרא פכ״ו לז רש״י ערבין, מסילת ישרים (פי״ג) יחידי סגולה ימצאו…., דרך ה׳ (ח״ב פ״ג אות ח) ואמנם מלבד כל זה…, מאמרי חיזוק הדעת פתיחה מאמר שני, אולם רואים שגם לפני מת״ת היה המושג הזה עי׳ שמות פט״ז כז רש״י.
ועפ״ז שמעתי בשם האריז״ל לתרץ איך עושים וידוי על עבירות שבודאי אף פעם לא עשה (לדוגמא ביו״כ) ? והרבה תשובות בדבר אלא שע״פ הנ״ל יכ״ל דכיון שיש ערבין גם אם הוא לא עשה אולי חבירו ישראל ח״ו עבר איסור זה ולכן מתודה על מה שחבירו עשה.
השפעה והשראת שכינה דורשת יחוד בינינו – עי׳ דברים פל״ג ה רד״ה ראשי, אבות פ״ו ו – נושא בעול עם חבירו,
12 – חז״ל אומרים על הפסוק בכל צרותם לו צר ועל הפסוק עמו אנכי בצרה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בצרותינו (סוטה לא. תענית טז.) בפשטות הכוונה היא כיון שה׳ אוהב את בניו לכן צר לו בצרותינו, לדוגמא: מי שבא לנחם את אוהבו, המנחם בעצמו הצרה לא נעשית לו ישירות אלא צר לו בעקיפין על זה שצר לאוהבו.
אולם לפי המבואר כאן כי שם ה׳ נקרא בקירבנו יובן שכשאנו בצרה הקב״ה בעצמו בצרה ונמצא שהקב״ה בעצמו הוא ישירות יושב באבילות איתנו.
13 – שמו של ה׳ נקרא בנו: עי׳ ירמיהו פי״ד ט, וכמו שאומרים בתפילה וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ, שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ.
וכתוצאה מזה ששמו נקרא בנו אז לפעמים גם אם אין אנו זכאים לדבר מה אפ״ה ה׳ עושה למען שמו (הנקרא בנו): שמות פל״ב יב, יחזקאל פ״כ ט, יחזקאל פל״ו כג, עי׳ בישעיהו פמ״ח ט, וכמו שאומרים בתפילה וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ
14 – במספר 11 כתבנו על הערבין שיש לכל אחד על חבירו
אבל כאן יובן מה דאיתא בזוהר (אחרי עג.) קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד, דאז במ״ת ע״י התחתן עם ה׳ באמצעות התורה ולכן כולהו חד הוא.
15 – והטעם לזה הוא ע״פ מה דאיתא בסנהדרין מד. ישראל אע״פ שחטא הוא ישראל (ובמיחוד לפי מה שנבאר ששם ה׳ נקרא בנו).
16 – וע״ע בערוך לנר (סוכה לז: ד״ה בגמ׳ כדי לעצור) שג״כ הבין שאין מח׳ וביאר באופן אחר
17 – ושמעתי מהרב אפרים לניאדן בן הרב דוד לניאדו בשם הרבי מצאנז (איפה?) שלכן חובטים את הערבה בהושענא רבה כסמל, עברו ז ימי החג ונשארת ערבה ולא שיפרת מעשיך לכן חובטים אותה
18 – שמעתי מהרב אפרים לניאדו שליט״א עוד תירוץ כיון שת״ח חייבים להיות מובדלים במעשיהם (כמבואר ברמב״ם הל׳ דעות פ״ה) אז אפילו שאוגדים אותם בעת הברכה והנענועים אבל הם שייכים למערכת אחרת לכן לא אוגדים אותם ביחד עם שאר המינים
19 – עי׳ ארחות חיים (הל׳ לולב אות כג) אמר לי מורי דהאי דמנענעין כל איש, וכן עי׳ ראבי״ה (הובא בפסקי הרא״ש פ״ג כו – למה מנענעים משום לנענע…)
20 – עי׳ בספר יערות דבש ח״א דרוש יא
