ש. נשאלתי באדם שיש לו בריכה בחצר ביתו ומישהו העיר לו שחייב לעשות לבריכה מעקה כמו בגג ומרפסת האם זה נכון וחייב או לא?
ת. חייב לעשות מעקה וכפי שיבואר.
שאלה זו מעשית בימינו מאד, שכן רבים בונים בריכות בבתים פרטיים ולא יודעים את הדין, ולצערנו הרב כמה אסונות בכל שנה היו יכולים להימנע אם היו יודעים את הדין.
כתב מרן בשו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ז) וז"ל: אחד גג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשול בה האדם וימות כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות חוליא גבוה עשרה טפחים או לעשות לה כיסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. עכ"ל.
מבואר בדבריו באופן ברור שגם בבריכה צריך לעשות מעקה וכדו' כדין באר, והטעם שמא יפלו לתוכו ויבואו לידי סכנה. אולם נראה למעשה שיש לחלק בין בור ובאר לבין בריכה, ולומר שדין בריכה אינו דומה לגמרי לדין הבאר, שכן בבריכה הדרך לרדת לתוכה לשחות ולשחק בה וכל מי שיודע לשחות אין הבריכה מהווה עבורו מקום נזק גם אם יפול לתוכה ללא כוונה, מה שאין כן בבור המלא במי שתייה או סתם בור בחצירו, המהווה מקור נזק ויש חשש שמא יפלו בו וינזקו.
ואם כן צריך לומר שבמקום שיש ילדים קטנים או מבוגרים שאינם יודעים לשחות, ממילא מצוי הנזק ויש חשש שיפלו לבריכה, אם כן חובה מן הדין לעשות מעקה, ויש בזה מצווה מן התורה, ואם לא עשה עובר על לא איסור נוסף מהתורה שנאמר "לא תשים דמים בביתך".
אך במקום שאין ילדים, והנמצאים בבית יודעים לשחות ודרכם לרדת לשחות בבריכה אין צורך לעשות מעקה, אכן בזמן שבאים ילדים או מי שאינו יודע לשחות לביקור בביתו, חובה לשים אדם אחראי שישגיח לראות שלא נכנסים ואם אין אפשרות כגון שבאים לזמן ארוך או אין מי שישגיח תמיד חובה מן הדין לעשות מעקה בגובה 80 ס"מ לפחות שימנע כל כניסה לבריכה.
וכמו כן בבריכה העשויה על גבי הקרקע [אינטקס וכיו"ב] יש לשים לב להוציא את הסולם לעלות אליה, ולהרחיק כל דבר שיכול להוות גורם סכנה מצוי. ולא לשכוח להתפלל תמיד שה' יתברך יצילנו מכל רע, ואחרי החופש להודות לו שכולם בריאים ושלמים.
