ראש השנה שחל בשבת ושבת תשובה: חובת סעודה וסניגוריה ללא שופר

חלק א': הלכה – דין שכחת "רצה והחליצנו"

דיון בפסיקת של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ולפיה מי ששכח "רצה והחליצנו" בסעודת בוקר של שבת תשובה אינו חוזר. פסיקה זו נשענת על שיטת הגאונים שמתירה לצום בעשרת ימי תשובה, ולכן נטען שאין חובת אכילת פת.

הרב שליט"א מרחיב בדיון על כך, כי אף על פי שלפי הגאונים ניתן לצום, מי שבוחר לאכול מתחייב בסעודת שבת מלאה לכל דבר ועניין.

מובאים סימוכין מדברי רבי עקיבא איגר וספר מטה אפרים, הקובעים חד-משמעית כי בראש השנה שחל בשבת, מי ששכח להזכיר את השבת חייב לחזור.

הלכה למעשה: אדם ששכח "רצה והחליצנו" בשבת תשובה או בראש השנה שחל בשבת, חייב לחזור על ברכת המזון. בנוסף, לפי המשנה ברורה, מי שבחר לצום בשבת תשובה מחויב להשלים את התענית (למיתב תענית לתעניתו).

חלק ב': אגדה – היעדר תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת

השופר נועד לבלבל את המקטרגים ולהעביר את ה' מכיסא דין לכיסא רחמים. כיצד מוותרים על מצווה כה קריטית מדאורייתא רק בשל גזירת חכמים שמא אדם יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים?

גישת החתם סופר: השבת עצמה היא מהות של רחמים, והיא זו שממתיקה את הדינים ומשמשת כסניגור במקום השופר.

גישת הערוך לנר: היסטורית, אירועים קיצוניים הרי גורל (הן אסונות והן ישועות) התרחשו כאשר ראש השנה חל בשבת. כדי שהשבת תגן עלינו, חובה להתחזק בשמירתה באמצעות קבלת שבת מוקדמת, דקדוק בהלכותיה, שמירה על אווירה טובה והימנעות מכעס.

גישת ה"משך חכמה": עצם הוויתור של עם ישראל על מצוות השופר – שאותה הם כה צריכים ביום הדין – אך ורק כדי לציית לתקנת חכמים, יוצר נחת רוח אדירה לבורא עולם, וזהו הסניגור העוצמתי ביותר שיכול להיות.