דיני מחצית השקל
בזמן שבית המקדש היה קיים היו ישראל מצווים ליתן "מחצית השקל", תרומה ללשכה כדי שיוכלו לקנות קורבנות ציבור, שני הלחם ועוד, כמבואר במסכת שקלים פ"ד. וסכום זה היו צריכים ליתן כל איש מישראל מבן עשרים שנה ומעלה כמבואר בפסוקים (שמות פ"ל פסוקים יא-טז). וזמן התרומה הוא בר"ח ניסן אלא שבר"ח אדר היו מכריזים על השקלים שימצא להם הכסף ליתנו בזמן (רמב"ם בפירוה"מ שקלים פ"א א). ונמצא א"כ שבזמן הזה שעוד לא נבנה בית המקדש אין צווי כלל ליתן מחצית השקל.
ואעפ"כ מנהג ישראל קדושים אף בזמננו ליתן מחצית השקל, כמבואר במסכת סופרים (פכ"א ה"ג), ועוד מבואר שם שהזמן ליתן כסף זה הוא קודם חג הפורים.
ואע"פ שהוזכר מנהג זה להלכה ברמ"א (תרצה א) ולא בשו"ע, מכל מקום פשט מנהג זה בכל תפוצות ישראל (כה"ח תרצד סקי"ט, אול"צ ח"ד פנ"ב א, חזו"ע פורים עמו' קא).
