אנחנו נמצאים שבוע וקצת לפני ראש השנה, יום הדין. נדבר משהו מפרשת השבוע ונקשר קצת לנושא של ראש השנה, לזכות בדין.
בתחילת הפרשה יש את פרשת הביכורים: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה'" וכולי. ושמה כתוב במקרא ביכורים – הרי מניחים את הביכורים ברצפת העזרה, והוא קורא מקרא ביכורים – אז כתוב במקרא ביכורים: "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט… וירעו אותנו המצרים ויענונו… ויוציאנו ה' ממצרים". מקרא ביכורים.
"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" – גם בשפת חלקות
הפסוקים האלה באים גם בהגדה של פסח. אבל קודם כל, כתוב ככה בהגדה של פסח: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. צא ולמד מה ביקש לבן הארמי… ארמי אובד אבי". המפרשים אומרים, הקשר הוא ברור: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". יבוא אדם, יגיד: רגע, היו דורות שהיה השלטון מחייך אלינו, מראה לנו פנים שוחקות, נותן קצת שלטון ככה חלקי. נראה כאילו שפת חלקות כזה, מלכי חסד, אוהבי ישראל, ככה זה נראה כאילו שהם עושים. אם כן, היה לי צד להסתפק, להגיד אז איפה זה "בכל דור ודור"? כתוב "בכל דור ודור עומדים עלינו". אז לכאורה זה לא בכל דור ודור, יש זמנים שלא ככה.
אומר לך: צא ולמד מה ביקש לבן הארמי. לבן לא הראה פנים שוחקות? הוא אומר ליעקב כשהוא בא, אחרי חודש: "אחי אתה ועבדתני חינם? הגידה לי מה משכורתך. אני לא רוצה שתעבוד בחינם, אני אתן לך". הוא אומר לו כשיעקב בורח ממנו: "למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי, ואשלחך בשירים, בתוף ובכינור! ולא נטשתני לנשק לבניי ולבנותיי". תראה איזה לשון חלקות, כאילו הוא באמת אוהב של יעקב ובניו, הנכדים שלו. אומר לך, אדוני, לבן ביקש לעקור את הכול. אל תסתכל אל תואר פניו שהוא מחייך אליך, שהוא מסתכל עליך בצורה שכאילו נראה יפה, אוהב אותך וכולי. בקרבו ישים אורבו. ביקש לעקור את הכול. ומכאן תלמד שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, גם אותם שנראים לנו כאילו הם מחייכים אלינו. גם אלה ביקש לעקור את הכול, עומדים עלינו לכלותינו.
ואני אגיד יותר מזה: לפעמים הם מחייכים באמת, אבל הם רוצים לקרב אותנו אליהם, לתרבות שלהם. יעקב אבינו כשהתפלל: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו", אומרים בעלי המוסר שהוא התפלל על שני דברים: תציל אותי מיד עשיו, שלא יבוא "פן יבוא והיכני אם על בנים", אבל גם תציל אותי מיד אחי. אם הוא יראה אליי אחווה ויראה אליי אהבה, ומתוך כך נתקרב בדעותינו והוא יגרום לי או לבניי להתקרב לדעות שלו, למהלכים שלו, לאידיאולוגיה שלו – זה יותר גרוע מאשר מיד עשיו. "הצילני נא מיד אחי", הוא רצה להכות אם על בנים. אם הוא יכה אם על בנים פיזית – זה גרוע, נורא ואיום, אבל אם הוא יכה אם על בנים רוחנית – יותר גרוע, כי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו.
לכן "הצילני מיד אחי" ממיד עשיו. גם אם הוא יהיה כמו אחי, תציל אותי ממנו, זה ודאי קודם כל. ואחר כך, גם אם הוא לא יהיה אחי וירצה להרוג אותי, תציל אותי גם כן מהפגיעה הפיזית. כי הפגיעה הרוחנית גרועה יותר, ולכן הוא הזכיר קודם את זה בתפילה שלו. אז בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, גם אם מראה לך פנים שוחקות.
החסד הנסתר של הקדוש ברוך הוא
היה אחד מגאוני ישראל ברוסיה, הוא היה בפטרבורג, הוא היה רבי יצחק ספקטור. היה גאון עולם. והיה גם מאוד מאוד שתדלן לעם היהודי, שתדלן גדול מאוד, שהיה מנע הרבה גזירות של השלטון הצארי הרוסי נגד עם ישראל. שאל אותו פעם אחד השרים שמה – הוא קצת ידע, ככה למד קצת מהספרים שלנו – והוא שואל אותו: תגיד לי, יש פסוק כתוב "הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה". אומר לו: תגיד לי, אני לא מבין, הללו את ה' כל גויים, הגויים יהללו את ה' בגלל שגבר עלינו, על עם ישראל, חסדו? למה שהגויים יהללו את ה' בגלל שגבר על ישראל חסדו? מה זה, מה כתוב פה?
אמר לו רבי יצחק ספקטור: תשים לב. אנחנו, מה שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא מונע מאיתנו גזירות, זה אפס קצהו, זה קצה הקרחון. יש הרבה יותר גזירות שהן מתוכננות על ידי הגויים להרוג אותנו ולטפל בנו, והקדוש ברוך הוא מונע, מפר את עצתם ומקלקל את מחשבתם. אבל אנחנו לא יודעים מזה. הם שיודעים מה הם תכננו עלינו, הם צריכים לראות כמה גדול הקדוש ברוך הוא, כמה הוא מונע מהם לעשות דברים שהיה להם בתכנון לעשות. לכן כתוב "הללו את ה' כל גויים כי גבר עלינו חסדו", כי אנחנו לא רואים את ה"גבר עלינו חסדו" לגמרי, כי הרבה דברים, מזימות שהם תכננו לעשות, הקדוש ברוך הוא מונע אותם מראש לפני שהם אפילו נודעים לנו. וזהו "הללו את ה' כל גויים כי גבר עלינו חסדו".
השר הזה התרגש מאוד. הוא היה שר שהיה יושב במועצות שלהם בפטרבורג שמה, והוא אומר לו: אתה יודע כמה אתה צודק? אתה יודע כמה באמת דברים מתכננים כל הזמן, יושבים איך להשמיד ולאבד את עם ישראל, ככה כל הזמן תכנונים-תכנונים ולא מסתדרים הדברים. אתה צודק, הללו את ה' כל גויים כי גבר עלינו חסדו. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.
נס הקיום: כבשה בין שבעים זאבים
אבל מה זה כל זה קשור למקרא ביכורים? למה קשורה כל ההיסטוריה הזאת – ארמי אובד אבי, ומקרא ביכורים, וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה, ויוציאנו ה' ממצרים? כל ההיסטוריה הזאת, מה קשורה? הרי הבאתי ראשית פרי האדמה והנחתו וכולי, מה כאן כל זה קשור למקרא ביכורים? רבותיי, מקרא ביכורים אומר: "אין עוד מלבדו". הכול שלך ריבונו של עולם, ומידך נתנו לך.
תראה, עצם הקיום שלנו זה נס אחד גדול. איך הגמרא ביומא (ס"ט עמוד ב') אומרת בדיון שמה, הגיבור והנורא? הגמרא אומרת: "הן הן נוראותיו, כבשה בין שבעים זאבים". עם ישראל מונח – אנחנו לא מתבוננים רק – כמו כבשה בין שבעים זאבים חושפי שיניים וחורצי לשון, שרוצים לקרוע אותה. אתם יודעים איך הזאבים טורפים? לא כמו אריה שבא, חונק או תופס ככה בגרון. הזאבים קורעים, פשוט מתנפלים כמה מכל הכיוונים וקורעים לגזרים. כבשה בין שבעים זאבים רעבים. יש לה סיכוי? לא. הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. מצילנו מידם זה משהו לא מובן, זה משהו לא טבעי, זה על-טבעי, זה ממש כל קיומנו בנס.
תתבוננו, אנחנו פה, בואו נסתכל על עצמנו עכשיו – אקטואליה. אנחנו מונחים פה בתוך מקום מרחב שמסביבנו יש למעלה ממאה מיליון מוסלמים. כולל אינדונזיה שזו המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם… סליחה, כמעט מיליארד אפילו. מיליארד. אני אומר מסביבנו יש למעלה ממאה מיליון, אבל באופן כללי בעולם. תן לעצמך, רק אם יבואו, חלילה וחס, רק כל אחד יירק יריקה – מטביעים אותנו. תסתכל רק עכשיו על קצת החדשות, קצת אקטואליה, תראה איך הקדוש ברוך הוא מסכסך אותם אחד עם השני. נכון שאנחנו נמצאים בראש החדשות בכל העולם, אנחנו טיפה בתוך העולם הזה, בקושי רואים במפה, אם תיקח גלובוס עם קנה מידה לא כל כך גדול, לא רואים בכלל את ישראל אולי איזה נקודה שמה. וכמה דיונים יש שמה, אצלם באו"ם וכולי, דנים ודנים ודנים, ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל. תראה מה זה. זאת אומרת, יש שנאה נוראה. והעם, הבטחה אלוקית, עם ישראל חי וקיים לנצח, כל זה נס.
אז אומרים במקרא ביכורים: ריבונו של עולם, אתה יודע שכל קיומנו בכלל הוא נס. זה שהוצאת אותנו ממצרים, לא היה בונקר… למצרים לא היה שייך. מסך הברזל שהיה ברוסיה, זה היה אין ואפס לעומת מה שהיה במצרים. מעולם לא יצא משם עבד. תגידו לי, אתם יושבים פה, לא עושים הברחות פה ושם? אי אפשר לסגור הרמטית. שמה היה סגור הרמטי, גם זבוב לא יכול לצאת. והקדוש ברוך הוא הושיט ידו, איך כתוב במדרש? הושיט ידו כמו צורף, כמו זהבי המושיט ידו לתוך התנור, לתוך הכבשן כדי להוציא מתוכו את הזהב. לקחת לו גוי מקרב גוי. כל קיומנו! "ויוציאנו ה' ממצרים".
"אין לי משלי כלום" – ההכרה של המביא ביכורים
אז אני אומר ריבונו של עולם, באתי לארץ וגידלתי את הפירות האלה. לכאורה נראה שטרחתי ועמלתי. בהתחלה קצת חרשתי ואחר כך זרעתי או נטעתי עצים וכולי. ולאט לאט גידלתי וזיבלתי וסיקלתי אבנים והוצאתי עשבים שוטים יבלית וכדומה וטיפלתי ועשיתי וטיפחתי וריביתי. ובסופו של דבר יצאו לי פירות. הפירות הראשונים, בכורה בטרם קיץ, אני לוקח אותם ואומר ריבונו של עולם זה שלך, הראשונים שלך. מביא אותם, שם אותם, נותן אותם לכהן, אני לא אוכל אותם. למה? ריבונו של עולם הכול ממך, אני כמה שעשיתי, לא עשיתי כלום.
ראית פעם חקלאי שמגדל עגבנייה? בטח, ראיתי הרבה. הוא גידל את העגבנייה? הוא לא גידל שום דבר. אם גידל את העגבנייה פירושו לקח זרע של עגבנייה, גרעין של עגבנייה, וחיבר אותה למשאבה של אופניים, וניפח עד שזה נהיה גודל של עגבנייה. ואחר כך הוא לקח חומרי טעם וריח ותמציות, ושם בפנים שיהיה טעם מדויק של עגבנייה והארומה של עגבנייה. ואחר כך הוא לקח צבעי טמבור וצבע אותה, בהתחלה בירוק ואחר כך באדום, ועשה לה את ההחלקה המיוחדת הזאת. שייך דבר כזה, תגידו לי? הרי כשהחקלאי לוקח את הזרע שם אותו באדמה, הזרע נרקב, קודם כל נרקב. ומתחיל לצמוח. מה צומח, איך זה צומח? כתוב המלאך גבריאל אומר לו "גדל", הקדוש ברוך הוא. אז אני בסך הכל עשיתי מצבים, תיאטרון בובות עשיתי, עשיתי כל מיני קשקושים ודברים ולמעשה הקדוש ברוך הוא גידל לי את הכול.
אז הוא אומר "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה", ריבונו של עולם הכול שלך, מידך נתנו לך, אין לי משלי כלום. זה מקרא ביכורים.
מקווה ישראל ה': ביטול המציאות בפני הקדוש ברוך הוא
רבותיי, הדבר הזה, הרי הגמרא, הזכרנו פעם דיברנו על זה, בסוף מגילה ל"א עמוד ב', כתוב שמה שעזרא תיקן לישראל להיות קורין את התוכחה של פרשתנו, פרשת כי תבוא, לפני ראש השנה. למה? תכלה שנה וקללותיה. דיברנו על זה פעם, הרחבנו בזה. אבל רבותיי זה מדבר על הקללות. אני אומר, יש גם את העניין הזה של מקרא ביכורים לפני ראש השנה. למה? זו סגולה גדולה מאוד להינצל בדין.
יש משנה בסוף מסכת יומא אומרת ככה: אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר: מקווה ישראל ה', מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. ככה מסיימת מסכת יומא.
כתוב פה "וזרקתי עליכם מים טהורים". זה כמו שטומאת מת, אדם שנטמא במת, יש אפר פרה אדומה שזורקים עליו שלישי ושביעי, מזה עליו שלישי ושביעי, ובא השביעי טובל, הערב שמש והוא טהור. ויש טומאה של טובל במקווה, נכון? אז פה כתוב "וזרקתי עליכם מים טהורים", ואחר כך "ואומר מקווה ישראל ה'". מה זה ה"ואומר" הזה? הרבה פעמים הגמרא שואלת, מה בא להגיד לי ה"ואומר", מה שלא ידעתי מהפסוק הקודם?
רבותיי, אחד הדברים הגדולים ביותר להינצל בדין, זה להיות מבוטל לה' יתברך. ריבונו של עולם, הכול שלך. מה זה ראש השנה? מה העיקר של ראש השנה? המלכת ה' יתברך. אנחנו אומרים בראש השנה "מלכויות". מה זה מלכויות? מה, הקדוש ברוך הוא לא מלך כל הזמן? כל הזמן הוא מלך. אבל בראש השנה ההתחזקות של המלכות היא פירושו, ריבונו של עולם אתה מלך כל הארץ, הכול שלך, אין עוד מלבדו. אין עוד מלבדו.
הרבה פעמים אומרים בעלי המוסר שאדם יכול להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל העולם. ארבע רוחות השמיים, מעלה מטה, הכול, הקדוש ברוך הוא מלך בכל הכיוונים. אבל שימו לב, כשאדם עושה כיוונים, הוא עושה כיוונים ממנו החוצה. כלומר מהצדדים האלה, ומהצדדים האלה, ומלמעלה ומלמטה, אבל זה ממני החוצה. איפה אני בתמונה? כאילו אני נקודת המרכז, ואני אומר, ריבונו של עולם אתה מלך בכל הצדדים, בכל הכיוונים. אבל האם אני כולל את עצמי בתוך הכיוונים האלה? כי אם אני אומר "אני קיים, ואני ממליך את ה' יתברך על הכול", אז כאילו חלילה יש עוד מלבדו. אני קיים פה ואני ממליך אותך על כל העולם שאין עוד מלבדו. ה'אני', יש אני! אם יש אני, אתה לא אומר אין עוד מלבדו. זאת אומרת, הרבה פעמים אדם מוכן להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל העולם, על כל הכיוונים, חוץ מדבר אחד קטן. על ה"אני". וזה נורא.
אם אתה אומר "אין עוד מלבדו", פירושו שאני לא קיים, שום דבר לא קיים, רק הוא לבדו קיים. פירושו של דבר למעשה באמת, כל הנשמה היא חלק אלוקה ממעל. והקדוש ברוך הוא עטף אותה בעטיפות, בלבוש. "עור ובשר תלבישני" אומר איוב, "ובעצמות וגידים תסוככני". לבוש. אבל הנשמה היא חלק אלוקה ממעל. וכל מה שאדם עושה אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. רק מה את ההכרה צריך. להמליך את ה' יתברך, מלכות ה' יתברך.
אני חושב, ברעיון שזה הפירוש מה שכתוב במשנה. אומר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים". פירושו שהקדוש ברוך הוא זורק עלינו, אבל אנחנו פה עומדים, קיימים, והוא זורק עלינו מים טהורים. "ואומר מקווה ישראל ה'". מה עושים במקווה? נכנסים לתוכו. ה' הוא מקווה ישראל. כביכול אנחנו ביום הכיפורים בעיקר, טובלים ברחמיו של הקדוש ברוך הוא. מה זאת אומרת טובלים ברחמיו של הקדוש ברוך הוא? אני חושב שזה מה שדיברנו עכשיו. אם אתה יודע להמליך את הקדוש ברוך הוא על עצמך עד כדי ביטול האישיות שלך, אני לא קיים.
דיברנו פעם, אחד התלמידים של המגיד ממזריטש דפק אצלו בדלת פעם. אומר לו: "מי שם?". אז הוא אומר: "אנוכי". אז הוא יצא והתחיל לצעוק עליו: "אנוכי אתה אומר? מי יכול להגיד אנוכי? רק 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'! מה זאת אומרת אנוכי? מי זה אתה? אין אני". אם אתה יודע להגיע לדרגה כזאת שאתה מבטל את עצמך לה' יתברך, זה מקווה ישראל ה'. זה פירושו אני ממליך את הקדוש ברוך הוא על עצמי קודם כל. זה לא מתחיל מאחרים ואחר כך אני. זה מתחיל ממני, ומשם זה הולך החוצה.
לתקן את העולם – החל מתיקון ה"אני"
החפץ חיים פעם אמר: בהתחלה חשבתי לנסות לתקן את כל העולם. היה ככה מרץ נעורים, לתקן את כל העולם, להשפיע, לעשות, כל היהודים שיהיו… אחר כך אומר החפץ חיים: ראיתי שזה גדול עליי, זה יותר מדי בשבילי. אז אמרתי טוב, אני אתקן את רוסיה רבתי. אז התחלתי ופתאום אני רואה שגם זה גדול עליי. אמרתי טוב, אני אעשה משהו בליטא, במחוז שלי. ניסיתי וראיתי שזה עדיין כבד… אמרתי טוב, הפלך אולי. בסוף, העיירה רדין איפה שהוא היה גר. אומר אחר כך ראיתי שגם זה כבד, אמרתי טוב, הרחוב שלי. גם זה לא. בני ביתי, הבית שלי – כן אפשר. בסוף הגעתי למסקנה, אומר החפץ חיים, ישראל מאיר הכהן: את עצמי אני צריך לתקן.
אתם יודעים כשזורקים אבן לתוך מים, אז מה קורה? מתחילים להיות עיגולים כאלה, נכון? בהתחלה עיגול מסביב לאבן, עיגול יותר גדול, עיגול יותר גדול, יותר גדול, עד שזה מתפשט… ככה גלי הלם כאלה של עיגולים עיגולים. אומר החפץ חיים: אם אתה רוצה לתקן את העולם, תתחיל מעצמך. תנסה לתקן את עצמך, תעבוד. זה עצמו ישפיע על הסביבה שלך, וההשפעה של הסביבה תשפיע הלאה, וזו השפעה שהולכת ומתמשכת.
ואדם לא יכול לדעת, חושב "מה אני כבר יכול לעשות?". פעמים חיוך, חיוך אחד שחייכת ליהודי ומתוך כך קירבת אותו. יכול להיות יהודי שלא היה לו שום מושגים ביהדות שום דבר. הוא רואה אותך עם כיפה ולבוש כיהודי מחייך אליו. והוא לא מבין, כל הזמן ציירו לו את ה'דוסים' כאלה בתקשורת, פתאום הוא רואה מחייכים והכול. אז הוא אומר "אני צריך לבדוק מה זה", ומתוך כך הוא בדק קצת והתרשם, ולאט לאט בא לשיעורים ולאט לאט עד שבסוף, אני מקצר, הבן אדם חזר לה' יתברך. אתה יודע מה עשה החיוך שלך? התחיל את הסיפור! החיוך שלך התחיל את התהליך.
ואחר כך מה יקרה בדורות הבאים? הוא מוליד ילדים עוד ככה וגם משפיע גם בעצמו כבר על אחרים, וככה אחרי כמה דורות פתאום נהיה צבא שלם של צבא ה', מהבן אדם הזה, שהבן אדם הזה על ידי החיוך שלך התחיל להתקרב. אתה יודע איזה זכויות?
ספרי חיים ומתים: השפעתם המתמשכת של מעשים
ככה מפרשים מה שאנחנו אומרים בראש השנה בפיוט "ספרי חיים ומתים לפניך היום נפתחים". אז שואלים: ספרי חיים אני מבין למה נפתחים. צריך לעשות מאזן של השנה הקודמת, ולעשות תוכנית עבודה לשנה הבאה. מי יחיה, מי ימות, וכולי. לכן נפתחים ספרי חיים. אבל למה נפתחים ספרי מתים? הבן אדם הזה מת לפני מאתיים שנה, אלף שנה, גמרנו. דנו אותו בזמנו כשהוא נפטר מבית עולמו, דנו אותו, גמרו את העניין, סגרו את העניין, נגמר. מה צריך לפתוח כל שנה את הספר שלו מחדש?
הפירוש הוא מה שדיברנו עכשיו. אם הוא כמו שאמרנו חייך למישהו, והחיוך הזה הוליד צבא שלם של יהודים יראי שמיים, עובדי ה', חושבי שמו, מתוך החיוך שלו, אחרי ארבע מאות חמש מאות שנה, פותחים את הספר שלו אומרים: תשמע, הבן אדם הזה יש לו זכויות, לפני חמש מאות שנה הוא חייך למישהו, ומהחיוך הזה יצא תראה מה זה, כולם התקבצו באו לך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך. יהודים יקרים עובדי ה', מי התחיל את התהליך? החיוך שלו. מגיע לו עוד עלייה. פותחים את הספר שלו, אומרים קדימה, תעלה עוד יותר למעלה. אין סוף לדרגות. וחלילה וחס הפוך, הוא השאיר השפעה לא טובה בעולם זה אותו דבר. לכן נפתחים ספרי חיים ומתים.
"כגמול עלי אמו" – הביטול השלם בראש השנה
זאת אומרת, אם אני ממליך את הקדוש ברוך הוא בשני הכיוונים שדיברנו עכשיו: כיוון ראשון, אני מבוטל אליו יתברך, אין לי משלי כלום, זה עבודה. הרי מה אנחנו עושים בראש השנה? לפעמים כשמסתכלים מהצד אומרים "אלה באים עכשיו להתפלל על החיים שלהם". יום דין נורא זה לא פשוט. כל המקרים שאנחנו מכירים השנה שקרו רחמנא ליצלן נגזרו בראש השנה שעבר. נגזרו ונחתמו. אנחנו צריכים לחשוב על זה, זה יום דין לא פשוט.
עכשיו באים ביום הדין הזה, מה מבקשים? "אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים, פרנסה טובה", הב הב, תביא לי תביא לי. זה הזמן להגיד תביא לי? ודאי שתיקנו את זה חכמים. אבל תיקנו את זה חכמים כשאתה ממליך את ה' יתברך ואתה מרגיש כבן שלו. הבן לא מסתפק ב"אבא אני רוצה לגור איתך בבית, אני רוצה להישאר פה". "אני רוצה להישאר פה אבל תן לי גם כן סוכריות וממתקים וחטיפים", נכון? כי הוא בן אצל אבא. אז לכן אנחנו אומרים: ריבונו של עולם אתה אבינו מלכנו, אנחנו ממליכים אותך. אומרים את הפסוקים של המלכויות, אבל בדיעבד כבנים מבקשים.
אבל אם בן אדם מתרכז רק בבקשות, אז מה זה? קודם כל אנחנו דואגים על מלכותו יתברך, שבעולם יש חילול ה' על עצם זה שמלכותו יתברך לא מתפשטת בכל העולם, שיראי ה' מבוזים, זה עצמו חילול ה' גדול. אנחנו מבקשים על כבוד שמיים. זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים להתפלל לפני. כמו שאמרנו, "אין עוד מלבדו, מידו נתנו לו". זה הכול שלו יתברך. אם יש כבוד שמיים גבוה למעלה, אנחנו גם כן מתעלים עם זה. זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לבקש, על גאולת הכלל. על שיתן לנו לב חדש לעבודתו מתוך יראת שמיים אמיתית.
וכמו שאמרנו, המקרא ביכורים מלמד אותנו: אין לנו משלנו כלום, הכול שלו יתברך. זה סגולה עצומה כשאתה אומר ריבונו של עולם אני בידיים שלך עד הסוף. "כגמול עלי אמו". תדעו מה זה כגמול עלי אמו? תינוק שמונח בידיים של אמא שלו בחיק אמו. הוא דואג מה יהיה עם הפרנסה? הוא דואג משהו? התינוק מונח בחיק אמו, הוא מרגיש בגן עדן. אנחנו צריכים להרגיש "כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי". ככה להרגיש בידו יתברך. אין לנו משלנו כלום, אין לנו כוח משלנו כלום, אין לנו אפשרות להזיז שום דבר בלעדי דיבורו וגזירתו יתברך.
ההרגשה הזאת כשמשרישים אותה פנימה חזק מאוד, זה המלכת ה' יתברך. והמלכת ה' יתברך הזאת נותנת שהקדוש ברוך הוא אומר "אה, אתה ממליך אותי?". ובזה נסיים: הגמרא בברכות (ל"ה עמוד א') אומרת, רבי לוי שאל שאלה, קשה קושיא: כתוב "לה' הארץ ומלואה", וכתוב "השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם". אז של מי הארץ? אומר רבי לוי: כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה. לפני שאתה מברך, מה זה ברכה? ברכה פירושו של דבר ריבונו של עולם הכול שלך, אין לנו כלום. אתה בורא פרי העץ, אתה בורא פרי האדמה, שהכול נהיה בדברו, הכול אתה עושה. כשאני ממליך אותו ואומר "שלך הכול", אז הוא אומר "אתה אומר שזה שלי? אז זה שלך. 'השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם'".
אבל אם אתה לא אומר, כלומר אתה לא מודה שהכול שלו, אומר הקדוש ברוך הוא: "מה אתה גוזל? 'לה' הארץ ומלואה', למה אתה לוקח? זה לא שלך!". כשאתה אומר שזה של ה' יתברך הוא אומר "קח, זה שלך". כשאתה אומר שזה שלך, אז הוא אומר "לא, זה שלו". זה מה שאנחנו אומרים, תמליך את ה' יתברך עד הסוף! המלכת אותו? תקבל הכול. יגיד לך "והארץ נתן לבני אדם", תקבל הכול. אז משתלם. ריבונו של עולם הכול שלך, גם אני שלך, וממילא אתה מרוויח את הכול.
ה' יזכה אותנו ויכתבנו בספר חיים טובים, ונזכה לשנה טובה ומבורכת לעובדו יתברך אמן כן יהי רצון.
