א. מים שהוחמו ביו"ט: אסור לרחוץ כל גופו ביו"ט במים שהוחמו ביו"ט שאינו דבר השווה לכל נפש. אבל מותר להחם מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו שהוא הנאה השווה לכל נפש. (שו"ע תקיא ב).
ב. רחיצה לקטן: קטן שרגילים לרוחצו בכל יום מותר לרחוץ כל גופו ביו"ט במים שהוחמו מעריו"ט. אבל אסור לחמם מים בשביל הקטן ביו"ט, אך אם חימם מים בדרך היתר מותר להרבות לצורך הקטן. (רמ"א שם).
ג. הוחמו מערב יו"ט: לבני ספרד מותר לרחוץ באמבטיה שבבית כל גופו במים שהוחמו מערב יו"ט. (שו"ע שם). ולבני אשכנז אסור דחישינן שיחם מים ביו"ט. (רמ"א שם). וי"א שאף לבני אשכנז יש להקל ובפרט היכא שהוא מצטער. (ילק"י שע. וכ"פ בדברי יציב ו לד).
ד. בוילר ודוד שמש. מים שהוחמו ביו"ט ע"י דוד שמש מותר להתרחץ בהם כל גופו באמבטיה שבבית. (חזו"ע מא. שש"כ פי"ד הע' יג). ויש אוסרים (אורל"צ ריא). ובמים שהוחמו ע"י בוילר יש שכתבו לאסור. (אורל"צ שם. פס"ת תשכח. וכן משמע בחזו"ע קנז). אך יש מתירים אף בזה, שכל דבר הנעשה ע"י פ"ר חשיב כאילו נעשה מערב יו"ט. (ילק"י שעא. ועי' גם בחזו"ע שבת ו עמ' פז בהערה שדין בוילר כדין דוד שמש שאם הוחם בשבת בהיתר דינו כהוחם מער"ש. וה"נ לא שנא).
ה. בית המרחץ – מקוה: אסור לרחוץ בבית המרחץ במים חמים ואף אם הוחמו מעיו"ט משום גזירת הבלנים שהיו מחממים ביו"ט ואומרים שהוחמו מערב יו"ט, ואפילו פניו ידיו ורגליו אסור. ובמים קרים או פושרים עד 37 מעלות מותר. ומותר לווסת את ברז המים שיהיה פושר ואין לחשוש בזה משום בישול המים. (אורל"צ ריב. חזו"ע מב).
ויש מן הפוסקם שמתירים להתרחץ אף במים חמים במקוה שלנו שאין דינו כבית המרחץ.
ו. טבילה במקוה חם. יש אומרים שאסור לטבול ביו"ט במקוה חם משום גזירת הבלנים ורק במים פושרים מותר. (אורל"צ שם). והעיקר להלכה להתיר דמקוה אינו בכלל מרחץ שאסרו, וגם שכל שכוונתו ליטהר ולא לרחוץ לא גזרו בכה"ג. (חזו"ע ימ"נ סא. ובקצש"ע חזו"ע עמוד קמ בהערה).
ז. שמפו וסבון: מותר להשתמש בשמפו נוזלי. ובסבון קשה יש אוסרים משום ממרח אך מעיקר הדין יש להקל.
ח. ניגוב השיער: לכתחילה יזהר לנגב השיער בנחת שלא יבוא לידי סחיטת השיער מהמים, אך מעיקר הדין אין בעיה משום דהוי סחיטה בדרבנן כלאחר יד ואינו צריך למים. (בא"ח פקודי ח. מ"ב שב ט. שש"כ. חזו"ע שבת ו צ).
