הלכות שבת: זמן בין השמשות – שיטות הראשונים (סימן רסא סעיף א חלק א)

הגדרת בין השמשות ואיסורי דרבנן

השיעור עוסק בסימן רס"א בשולחן ערוך, המתמקד בזמן הדלקת נרות שבת ובדיני בין השמשות.

זמן "בין השמשות" מוגדר כספק יום ספק לילה.

למרות שהכלל הוא "ספק דרבנן לקולא", חז"ל אסרו בזמן זה פעולות מדרבנן שיש להן "סמך מן התורה", כגון עישור תבואת ודאי והטבלת כלים.

פעולות דרבנן ללא סמך מהתורה, כגון עישור דמאי, הטמנת חמין ועירובי חצרות, הותרו בבין השמשות.

לפי ר' אלחנן וסרמן, אם נקל בספק בין השמשות בכניסת שבת ניצור סתירה עם מוצאי שבת. כמו כן, הכלל "ספק דרבנן לקולא" אינו חל על ספק קבוע ויומיומי.

לפי ה"שפת אמת", גזרות שבת של חז"ל חלו מראש גם על זמן בין השמשות, שכן הוא נכלל מהותית בזמן השבת.

שיעור מיל ומחלוקת הגאונים ורבנו תם

שיעור מהלך "עובי הרקיע" מוגדר בגמרא כארבעה מיל.

לפי הגאונים, השקיעה מתחילה כשהשמש יורדת, ובין השמשות אורך שלושה רבעי מיל מתחילת השקיעה, ולאחריו חל צאת הכוכבים.

שיטת רבנו תם מגדירה שתי שקיעות, כשצאת הכוכבים חל רק בסיום ארבעת המילים, כ-72 דקות לאחר תחילת השקיעה.

אנו נוהגים כגאונים מצד המנהג, אך השולחן ערוך פסק כרבנו תם, ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל נלחם על שימור שיטה זו.

זמן הליכת "מיל" נתון במחלוקת: לתרומת הדשן 18 דקות, לגר"א 22 דקות, ולרמב"ם 24 דקות.

בחישוב לשעות קבועות לפי שיטת תרומת הדשן, שלושה רבעי מיל מהווים 13.5 דקות של זמן בין השמשות.

ספקות בבין השמשות וצרכי שבת

כאשר אדם מסתפק אם בכלל הגיע זמן בין השמשות, המשנה ברורה מחמיר ואוסר עשיית מלאכות דרבנן.

הטעם להחמרה הוא שזהו "ספק חסרון ידיעה" וספק ממקור אחד (יום או לילה), שאינם נחשבים ל"ספק ספיקא".

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל מתיר מלאכות דרבנן בספק אם הגיע בין השמשות, תוך צירוף שיטת רבי יוסי שזמן זה הוא כהרף עין.

הפרשת חלה בבין השמשות מותרת רק לצורך שבת. לפי המשנה ברורה ההיתר חל רק אם אין לאדם אוכל אחר.

מרן הרב עובדיה זצ"ל מתיר להפריש חלה גם כשיש אוכל חלופי, אם האדם מעדיף את הלחם הטרי לשם תוספת עונג שבת.

#הלכות_שבת #בין_השמשות #רבנו_תם #שולחן_ערוך #שיעור_תורה #הרב_עובדיה_יוסף #זמני_היום #הדלקת_נרות #שבת_קודש