הקדמה – תכלית בריאת העולם
חלק א – אלפיים תוהו
חלק ב – האבות (אברהם אבינו, אופן בחירת אברהם; האבות, האדם החדש – מהאבות עד יצירת עם ישראל, העבודת ה׳ של האבות, גדלות האבות, מקומות שהיו חשובים לאבות, מערת המכפלה, מקום המזבח החיבור בין מקום המזבח למערת המכפלה; יצחק אבינו; בניית כלל ישראל, יסוד א:מצאצאי תרח נוצר כלל ישראל, יסוד ב:חילוק בין שפחה לפילגש, יסוד ג:בחירה בדרך הטוב, לוט, ישמעאל, בלהה וזילפה)
חלק ג – יעקוב ועשו (שנאת עשו ליעקוב, מלחמת יעקוב עם עשו, בימינו איפה המלחמה עם עשו)
חלק ד – שבטי י–ה (ראובן הבכור, יהודה יוסף מעין אב, מלכות יוסף ויהודה, מחלוקת יהודה ויסף)
מקורות והערות
הקדמה – תכלית בריאת העולם
הקב״ה ברא העולם כדי שהאדם יכיר את ה׳ ויקבל את מלכות ה׳ עליו (1), וכשה׳ ברא את האדם הוא נתן כח לאדם להפוך למלך בתחתונים (בראשית פ״א כח).
וביאור הענין הוא שהאדם כמלך הבריאה, יש לו תפקיד להביא כבוד שמים לעולם (2) בשני אופנים: א)לימוד התורה, ב)לכבוש העולם תחתיו ולגלות מנפלאות הבריאה העצומה שברא ה׳ ומזה להביא כבוד שמים לעולם (3).
אבל כדי שהאדם יקבל שכר על עמלו ה׳ נתן בחירה לאדם, אם הוא ירצה לבחור באמת וללכת בדרך ה׳ ולהביא כבוד שמים לעולם אז יזכה לטובה ואם יבחר ללכת בדרכים אחרות לא יקבל הטובה ויענש על זה (4).
ולכן חומש בראשית שבא לבאר על תכלית בריאת העולם (ותכלית הבריאה הוא להביא כבוד שם שמים על ידי האדם כנ״ל) עובר כמה שלבים:
שלב א – בריאת העולם והאדם עד חטא עץ הדעת, שאז אדם הראשון לא עומד בתפקידו להביא כבוד שמים על ידי קיום צווי האל לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ (בראשית פ״ב טו)
שלב ב – מאדה״ר לאחר החטא עד נח, שאז בני האדם משחיתים דרכם ועושים היפך תפקידם, וה׳ מחריב העולם ומתחיל האנושות מחדש מנח (שמקדש שם שמים על ידי קיום צווי האל בבנית וכניסה לתיבה).
שלב ג – מנח האנושות מתחילה מחדש אבל גם משחיתה דרכה עד שבא אברהם וממלא את תפקיד האדם (קידוש שם שמים) ואחריו יצחק (ולא ישמעאל) ממשיך דרכו ואז יעקוב (ולא עשו) ממשיך דרכו ונשלם ספר בראשית עם יב שבטי י-ה שמשם נבנה כלל ישראל הקרואים האדם שתפקידם להביא כבוד שם שמים לעולם (כדלקמן).
חלק א – אלפיים תוהו
באלפיים שנים הראשונות של העולם לא היה עם מיוחד המיצג את ה׳ וכל הגוים יכלו להתקרב לה׳ ולעבוד אותו, ותפקידם היה לעבוד את ה׳ מתוך הבריאה דהיינו לראות את הבריאה ומתוך זה להגיעה לאמונה בה׳ והבנת רצונו יתברך.
אבל האנשים של התקופה ההיא בחרו להשחית את דרכם (בראשית פ״ו ופי״א) לכן השנים האלו נקראים אלפיים תוהו מלשון ריקנות (עי׳ בראשית פ״א ב רש״י), ולכן בתורה יש רק ב׳ פרשיות של האלפיים תוהו ולגבי האבות יש כמה פרשיות, כי האלפיים תוהו לא עשו את תפקידם משא״כ האבות שהתחילו הבסיס ליצירת כלל ישראל והנהגת העולם והיו חיים עם קורבה לה׳ לכן התורה מאריכה על חייהם. (עי׳ בראשית פל״ז א רש״י).
כמו שה׳ ברא העולם בעשרה מאמרות, כך ה׳ המתין עשר דורות מאדם עד נח לראות אם ישובו וכיון שלא שבו בתשובה הביא את המבול, ומנח עד אברהם ה׳ המתין עוד עשר דורות (אבות פ״ה א/ב).
הגה: לא באים כאן להסביר המספר עשר רק באים להראות שיש איזושהי שייכות למספר עשר.
בתקופת האלפיים תוהו בגלל החטאים של האדם המציאות של האדם בעולם עברה כמה שינוים.
עולם ראשון: קודם חטא אדה״ר האדם היה יציר כפיו של הקב״ה, צֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים, ולכן הוא יכל לישאר בגן עדן, אחרי חטא אדה״ר האדם נהפך ליותר מגושם והגוף שלו מעכשיו תופס יותר מקום, והוא מגורש מהגן (עי׳ מעם לועז בראשית פ״ג טז/יט).
עולם שני: כשהיה המבול, נח משפחתו וכל הבעלי חיים של העולם (חוץ מהדגים) נכנסו לתיבה והיו שם במשך שנה. (בראשית פ״ז)
עולם שלישי: המבול ניקה את כל העולם וכאילו התחיל העולם מחדש ומכל מי שהיה בתיבה מתחיל העולם מחדש (5).
עולם רביעי: דור הפלגה, אחרי שנמרוד קיבץ כל העולם למרוד בה׳, ה׳ החליט להפריד את העולם ופיזר האנשים בד׳ קצוות תבל ועשה ע׳ אומות שיש ולכל אומה לשונה. (בראשית פי״א)
חלק ב – האבות אברהם אבינו
בסוף האלפיים תוהו מגיעה אברם ומכיר את ה׳ וממנו מתחיל אלפיים התורה (ע״ז ט. ואת הנפש אשר עשו בחרן), והוא נקרא אברם העברי כי כל העולם מעבר אחד עושים ע״ז (6) ואברם מהעבר השני והבין בשכלו שקיים בורא עולם ושכל הע״ז היא שקר (7).
אברם הוא המתחיל להפיץ אמונת האל בעולם ולקרב את בני האדם לה׳, וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן (8).
האמת היא שהיו כמה צדיקים שהכירו את בוראם כגון חנוך מתושלח נח שם ועבר (רמב״ם הל׳ ע״ז פ״א א) אבל מי שקיבל שכר כולם של האלפיים תוהו הוא אברהם (אבות פ״ו) והוא זה שהופך אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם, נשיא אלהים וקצין (9), כי אברהם השתמש בבריאה לעבודת בוראו הבנת ועשיית רצונו והפצת אמונתו באופן ההכי מושלם (10), ואברהם לימד דרך זו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקוב לבניו, דהיינו אברהם הוא המיסד של דרך זו ובניו הם לומדים ממנו וממשיכים את דרכו והדרך של העבודת ה׳ הזאת ממשיכה עד נתינת התורה ששם התורה יורדת לעולם הזה וצורת העבודת ה׳ משתנה כדלקמן (11).
אופן בחירת אברם:
כמו שהעולם נברא בעשרה מאמרות כדי שמבריאה זו האדם יביא כבוד שמים לעולם, כך אברם כדי שהוא יבחר כאדם והמתחיל של כלל ישראל (הקרואים אדם, וכדלקמן) הוא חייב לעבור בעשרה ניסיונות (עי׳ אבות פ״ו ג).
וכדי לחזק הקשר עם אברם ה׳ עשה איתו שתי בריתות קודם כל ברית בין הבתרים (בראשית פט״ו), ואחרי כמה שנים הברית השני, ברית מילה שם שמו של אברם משתנה לאברהם (בראשית פ״יז).
האבות
האדם החדש – מהאבות עד יצירת עם ישראל:
האבות והשבטים הם אלו שמתחילים התהליך ליצירת עם ישראל (12) אולם הם עוד לא נחשבים לעם הם נחשבים למשפחה/שבטים, עד שבמצרים הם נהפכים לעם (13).
התהליך ליצירת כלל ישראל נחתם כשעם ישראל יוצאים ממצרים (14) ולאחריו מקבלים התורה (15).
וביאור החתימה הזאת היא שאפילו שלפני יציאת מצרים הם כבר היו עם כנ״ל אבל ביציאת מצרים ומתן תורה נוצר להם קשר מיוחד עם ה׳ כעם/כלל, והתוצאה מזה היא (16):
א – עם ישראל נהפכים ל״אדם״ אתם קרוים אדם ואין העכו״ם קרוים אדם (17), כי תפקיד האדם הוא להביא כבוד שמים לעולם כמלך בתחתונים, וממתן תורה ואילך תפקיד האנושות להביא כבוד שמים לעולם מסור לעם ישראל הקרוים אדם.
ב – שמו של הקב״ה נקרא בקרבנו (18) ולכן נהפכים לעם המיצג את ה׳ בעולם.
ג – הגויים מצווים בז׳ מצוות, אבל גוי שרוצה להתקרב לה׳ יותר מהז׳ מצות בני נח צריך להתגייר ורק אז כחלק מעם ישראל הוא יכול להתקרב לה׳ יותר.
העבודת ה׳ של האבות
לגבי לימוד התורה ועשיית המצות של האבות, בתורה שבעל פה חז״ל מגלים לנו כמה מקומות בתורה שנרמז לימוד התורה וקיים המצוות של האבות (19), אולם התורה עצמה לא מגלה לנו הרבה על זה.
והביאור בזה הוא כי עיקר עבודת ה׳ של האבות לא היה על ידי לימוד התורה, הקשר שהיה להם עם ה׳ היה תלוי בדברים אחרים לדוגמא ארץ ישראל או הבנת רצון ה׳ מתוך הבריאה ורצונו הוא תורתו וכך היו לומדים תורה (20).
ואחרי שעם ישראל קיבלו את התורה האופן איך להתקרב לה׳ השתנה ועכשיו צריכים את לימוד התורה כמרכז לקירבת ה׳ (21).
התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה (שקלים טז:) זאת אומרת שקיימים הרבה אופנים איך לסדר האותיות לדוגמא האות ח מורכבת מהאות ו והאות ד, האות ה מורכבת מהאות י והאות ד…
אבל לאחר מתן תורה משה רבינו הביא לנו התורה באופן כבר מסודר איך לקרא אותה (22/23)
אבל לאבות היתה התורה עוד לפני סידורה שהיתה על ידי משה ולכן לא היה להם צורך בקיום תרי״ג מצות כיון שהאופן איך שהם למדו התורה שהיא אש שחורה על גבי אש לבנה היה לפי מה שהבינו רצון ה׳ מתוך הבריאה ורצונו הוא תורתו.
והשינוי בין הלימוד וקיום תורה שלנו מבואר בחז״ל שאומרים שהלימוד תורה של האבות היה עד שלא ניתנה התורה (קידושין פב.), והרמב״ן כותב שהאבות היו אינם מצווים ועושים (רמב״ן בראשית פכ״ו ה 24)
א – אפילו שהאבות קיימו כל התורה אבל הכללים והמציאות שלהם היו שונים משלנו ולכן דברים שלנו הם אסורים, להם לא היה אסור, ולא מצד חסרונם אלא מצד שהם היו מבינים שזהו רצון ה׳ מהם באותה שעה (עי׳ רמב״ן בבראשית פכ״ט ט בס״ד), ולכן מובן כמה מהמעשים של האבות שנראים כתמוהים בעינינו לדוגמא נשיקת יעקוב לרחל או שיעקוב נשא אחיות.
ב – האבות לא היו במתן תורה כי הם לא היו צריכים את מתן תורה כדי להתקרב לה׳.
ג – המלאכים היו נגד נתינת התורה לעם ישראל (שבת פח:) ״תנה הודך על השמים״, כי עד עכשיו התורה היתה בשמים ואפילו הכי היה לבני אדם אופן איך להתקרב לה׳, אז למה שעכשיו משה יקח התורה לארץ (25) !
ד – נכון שאנחנו צאצאים של שלשת האבות אבל קיום תורה ומצוות שלנו הוא לא תורת האבות, אלא תורת משה רבינו (26, ובחומש שמות בס״ד נרחיב יותר בזה).
גדלות האבות:
הרמב״ן (הקדמה לשמות) כותב: וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים, עכ״ל, ונבאר דברי הרמב״ן:
בחיי היום יום של האבות השכינה היתה מצויה תדיר בביתם איפה שהם גרים ישנים ואוכלים, לדוגמא: לשרה ורבקה היתה מצויה ברכה בעיסה, הנר היה דולק מערב שבת לערב שבת וענן קשור על האהל (27), ולכן אמרו חז״ל ״האבות הן הן המרכבה…״ (מד״ר מז אות ו) כיון שהם היו דבוקים כל כך בהקב״ה עד כדי כך שגם בדברים היום יומים שהיו עושים השכינה היתה שרויה שם כיון שהם היו קשורים לגמרי להקב״ה.
ולנו היה המשכן כדי שיהיה לנו כעין מה שהיה אצל האבות המנורה שהיתה דולקת מערב שבת לערב שבת לחם הפנים שהיו בשולחן כל השבוע והיו טריים והענן שהיה במזבח, אבל אצלינו השכינה ירדה למשכן וצריכים ליטהר כדי ליכנס ויש משמר הלויים…
אפילו שאנו שואפים להגיעה למעלת האבות, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקוב (תנא דבי אליהו פכ״ה) אבל אנחנו כבר לא מסוגלים להתקרב לה׳ באותה הקירבה שהאבות יכלו (28).
וכן אומרים חז״ל יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (בראשית פכ״ד מב רש״י), זאת אומרת שמעלת האבות בקירבה והתקשרות לה׳ יותר גדולה מההתחברות שיש לנו על ידי לימוד תורה.
המוסג הזה נקרא גם כירידת הדורות, ההתחלה של הירידה הזאת הייתה בוודאי בזמן של יהושוע (29).
מקומות שהיו חשובים לאבות:
אנו רואים שהאבות הקדושים היו מאד מקושרים לארץ ישראל,
לדוגמא ההבטחה של הארץ שה׳ עשה עם האבות, יצחק לא יצא מארץ ישראל (בראשית פכ״ו ב ברש״י), יעקוב לא רצה לרדת מצרימה (בראשית פמ״ו ג ברש״י), ועוד, ובמיוחד במערת המכפלה והמקום שעתיד ליבנות המזבח בבית המקדש, כדלקמן.
רואים גם שרק אלו ששייכים לבניית כלל ישראל יכולים להמשיך בארץ ישראל ואלו שנדחו מבניית כלל ישראל יוצאים מארץ ישראל, נחור אחי אברהם נשאר בארם (בראשית פכ״ד י), מלוט יצאו עמון ומואב (והאזור של עמון ומואב יהיה שייך לעם ישראל רק לעת״ל), ישמעאל הלך למדבר פארן (בראשית פכ״א כא), בני הפילגשים נשלחו אל ארץ קדם (בראשית פכ״ה ו), ועשו הלך להר שעיר (בראשית פל״ו ח)
הערה: לא באנו להסביר כאן למה דווקא ארץ ישראל, מערת המכפלה, או מקום המזבח הם מקומות מיוחדים לאבות ולכלל ישראל, רק באנו להסביר מהי החשיבות של המקומות הללו.
מערת המכפלה:
התורה שמה דגש על מערת המכפלה לגבי אברהם עם עפרון (בראשית פכ״ג), וכן לגבי יעקוב (בראשית פ״נ יג).
מערת המכפלה הוא מקום חשוב בגלל ששמה קבורים בני האדם המיצגים את האדם המושלם המלך בתחתונים שתפקידו להביא כבוד שמים לעולם שזהו תכלית בריאת העולם כנ״ל.
ולכן היה חשוב לאברהם ליקבר במערת המכפלה (בראשית פכ״ג) כי שם נקבר אדם הראשון שהוא המלך בתחתונים הראשון (בראשית פ״א כו רש״י ד״ה נעשה אדם), האדם/מלך שאמור להביא כבוד שמים לעולם, ומעכשיו אברהם הוא הממשיך דרכו ונהפך לאדם/למלך ולאחריו יצחק ולאחריו יעקוב ומזרע יעקוב נוצר עם ישראל העם המיצג לעולם את ה׳ ורצונו, העם שקרויים אדם (כנ״ל).
מקום המזבח:
היה לאבות קשר מיוחד למקום ששם היה עתיד להיות המזבח בבית המקדש (30), וממקום המזבח גם נברא האדם שבראשית פירושו ברא שית שה׳ לקח העפר של השיתין שהיו במזבח ומשם ה׳ ברא את האדם (רמב״ם בית הבחירה פ״ב ב), ולכן המקום של המזבח הוא שער השמים כי שם הוא המקום של התחברות העולם הגשמי עם העולם הרוחני (עי׳ מעם לועז בראשית פ״ח כ).
החיבור בין מקום המזבח למערת המכפלה:
רואים שיש קשר בין חברון (מערת המכפלה) וירושלים (מקום המזבח), לדוגמא במסכת יומא (פ״ג משנה א) המשנה אומרת שבבית המקדש היו יודעים הזמן של השחיטה כש״האיר פני המזרח עד שבחברון״, וכן דוד המלך התחיל מלכותו בחברון ואח״כ מלך על כל ישראל בירושלים.
וקצת בביאור פנימיות הענין על הקשר בין חברון (מערת המכפלה) וירושלים (ששם המזבח) כי חברון מראה מלכות האדם בעולם וירושלים הוא מקום ההתחברות גשמיות האדם עם השמים.
יצחק אבינו
אברהם הוא עברי מעבר הנהר הוא המתחיל לפרסם אמונה בה׳ בכל העולם, (8) אבל הגרים האלו לא המשיכו בדרכו, עכשיו יצחק הוא הממשיך דרכו של אברהם (31), והוא המקבל את דרכו והוראותיו עד כדי כך שאפילו שבעקידה ה׳ לא דיבר עם יצחק אלא דיבר רק עם אברהם אפילו הכי יצחק קיבל את דברי אביו והיה מוכן לישחט לה׳ (32).
יצחק הוא החיבור בין הדרך של אברהם ליעקב שיעקוב מיטתו שלימה ומבניו נוצרו שבטי ה׳.
הגמ׳ במס׳ שבת (פט:) אומרת שלעתיד לבוא ה׳ אומר לאברהם בניך חטאו והוא עונה ימחו על קדושת שמך, ה׳ אומר ליעקב בניך חטאו ויעקוב עונה ימחו על קדושת שמך, כשה׳ מגיעה ליצחק ואומר לו בניך חטאו יצחק עונה לה׳ בני ולא בניך ?… ואז יצחק אומר אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך (בעקידה).
הפשטות של הגמ׳ הזאת לא מובנת, אבל סכ״ס רואים שיצחק מגין ונותן המשך לבניו בזכות העקידה.
ולכן יצחק נקרא על שם צחוק כי הוא הנותן לנו זכות קיום בגלות ומחבר אותנו בין תקופת הגלות שהכל בהסתר והדברים לא מובנים לגאולה שהכל יהיה ברור איך הכל בדין וחשבון ואָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮, יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ (תהילים לג-לג).
בניית כלל ישראל
יסוד א – מצאצאי תרח נוצר כלל ישראל:
תרח אבי אברהם ואבי נחור היה עובד עבודה זרה (35), אבל תרח הוא צאצא של שם, ושם הוא ברוך, ובאמת מתרח יצא אברהם שהביא את הכרת ה׳ לעולם והתחיל התהליך ליצירת עם ישראל ,זאת אומרת שהיה איזשהו כח טמון בתרח ואפילו שהוא לא השתמש בו אבל הכח הזה היה בו והועבר לבניו, אברהם הרן ונחור (36).
אברהם השתמש בכוחות הטמונים בו והרן ונחור לא השתמשו בו (לפחות לא כאברהם), אבל הכוחות האלו יצאו לאור בצאצאיהם, ונבאר:
א) אברהם היה בנו של תרח, ב) שרה היתה בתו של הרן בנו של תרח, ג) יצחק היה בנו של אברהם ושרה שהיו צאצאים של תרח, ד) רבקה היתה בת בתואל ובתואל היה הנכד של תרח, ה) יעקב היה בנו של יצחק ורבקה שהיו צאצאים של תרח, ו/ז) רחל ולאה היו בנות לבן בן בתואל.
מאידך אליעזר הוא עבד אברהם שהיה דולה ומשקה מתורת אברהם (37) אבל הוא היה מזרע כנען ואין ארור מדבק בברוך לכן בתו לא יכלה להתחתן עם יצחק (בראשית פכ״ד לט רש״י) ובסוף אליעזר בזכות עצמו נהפך לברוך, אבל זרעו לא נהפך לברוך.
יסוד ב – חילוק בין שפחה ופילגש:
כדי להיות חלק מבנין כלל ישראל לא מספיק להיות צאצא של תרח אלא צריכים גם שהקשר בין האשה לאיש יהיה של נישואין רגילים או לפחות של שפחה/אמה המתבטלת לאדונה ולאדונה יהיה קשר של נישואין.
פילגש אפילו שיש לה קשר ישיר עם הבעל רק שבלי כתובה (בראשית פכ״ה ו רש״י), מכיון שהם לא נישואין רגילים אז הצאצאים מהקשר הזה לא יכולים להיות חלק מבנין האבות והשבטים.
יסוד ג – בחירה בדרך הטוב
גם אם מצד היחוס האדם ראוי למעלה מסוימת אבל הוא צריך מצד עצמו גם כן לבחור בזה, ואם הוא בוחר בדרך הפוכה לא יועיל לו יחוס אבותיו.
לוט:
לוט כיון שהיה בנו של הרן וממילא דודו היה אברהם היה אמור להיות לו חלק משלו בבניית כלל ישראל (38), רק שברגע שהוא נפרד מאברהם ואלוהיו (בראשית פי״ג יא רש״י) הוא הפסיד חלקו בעם ישראל, אולם הכח שבלוט לבנות כלל ישראל עדיין נשאר אצלו ורק לאחר כמה דורות הכח הזה ניכנס לכלל ישראל כשרות המואביה ונעמה העמונית מתגיירות ונכנסות לכלל ישראל והם נהפכות לחלק בסיסי ממשפחת בית דוד וממילא משיח בן דוד.
ישמעאל:
שרה רצתה לתת את הגר שפחתה לאברהם והבן שיולד להגר יקרא על שם שרה כיון שהגר היא שפחת שרה ומתבטלת לשרה.
אולם ברגע שמרדה הגר באדנות שרה (בראשית פט״ז ד) היא לא נחשבת יותר שפחה היא נחשבת כפילגש לאברהם, ולכן אין יותר לישמעאל סיכוי להיות חלק מכלל ישראל גם אם בסוף הוא יעשה תשובה (39), הוא עדיין נחשב לבן אברהם והוא צאצא של שם שהוא ברוך אבל הוא לא חלק מהבנין של כלל ישראל, לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק (65 בראשית פכ״א י), בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ הוא יצחק (40), ולכן גם בני קטורה שהיתה פלגש אברהם אין להם חלק בכלל ישראל (בראשית פכ״ה).
בלהה וזילפה:
שונה מהגר בלהה וזילפה היו אמות וביטלו עצמם לרחל ולאה ובגלל זה הבנים שלהם נהפכו לחלק מיב׳ שבטים, ולכן תמצא שבקריאת שמות של הבנים שהם ילדו לא הם נתנו השמות אלא רחל ולאה (41).
חלק ג – יעקב ועשו
אנחנו מורגלים להתייחס לעשו כרשע גמור, ובאמת עשו קיבל התואר של רשע (42) אבל צריכים לדעת:
א – אותו היחוס שהיה ליעקב היה לעשו.
ב – בסוף עשו נהפך לרשע אבל הכוחות והפוטנציאל שהיו לעשו היו גדולים מאד.
ג – יש כלל: ככל שיש למישהו יותר כח אם הוא ישתמש בו לקדושה הוא יעלה מאד ואם ישתמש בו לטומאה הוא ירד הרבה (43).
בהתחלת שחרית בקורבנות אנחנו אומרים עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ, כי עשו עדיין נחשב בן יצחק ורבקה רק שיעקוב הוא הבכור והמובחר וממנו ממשיכה השושלת לבניית עם ישראל, אבל גם לעשו היה הכח להיות חלק מכלל ישראל רק שהוא איבד זכותו בכלל ישראל ולו היה עשו עושה תשובה כמו לדוגמא אם היה נושא את דינה והיתה מחזירתו בתשובה (בראשית פל״ב כג רש״י) אז הוא היה נוטל חלק בכלל ישראל אבל טפל לחלקו של יעקוב (עי׳ בראשית פכ״ח טו רש״י).
יצחק הוא ממשיך הדרך של אברהם והוא רוצה להביא כבוד שמים לעולם, לכן יצחק רצה לברך את עשו בנו כי הוא ידע הכוחות שיש לעשו לא כיושב אוהלים אלא כאיש שדה ולכן הוא רצה לברכו בברכות גשמיות כדי שעל ידי זה עשו יצליח להביא כבוד שמים לעולם מתוך הבריאה (44), וליעקב יהיה תפקיד אחר שהוא לשבת באוהלים, ומהחיבור בין יעקב יושב אוהלים ועשו איש שדה יהיה ההמשך של הדרך של אברהם אבינו להביא כבוד שמים לעולם, שזהו התפקיד של האדם כמלך בתחתונים (45).
אבל רבקה קיבלה בנבואה שהברכות הם שייכות ליעקב (בראשית פכ״ה כג) ולכן יעקב נצרך לעשות תחבולה ליקח הברכות.
ואולי הטעם שה׳ לא רצה שיצחק ידע מהנבואה הוא כדי שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשו ולפי דעתו הברכות הללו מטעימות אם עשו ואז ברכת יצחק תהיה עם כונה שלימה ותחול על יעקוב באופן יותר חזק.
וכשיעקוב מקבל הברכות הוא מקבל את החלק של עשו החלק של איש שדה ולא רק זאת הוא מקבל את זיווגו של עשו שהייתה אמורה להיות לאה (46), ועכשיו יש ליעקב הכח של יושב אוהלים ושל איש שדה והכוחות האלו הועברו לבניו כדלקמן.
שנאת עשו ליעקוב:
עשו לא עשה תשובה וברגע שכוחותיו לא נהפכו לקדושה הם משומשות לטומאה.
ולכן עשו בעצם נהפך לשונא הכי גדול שיש לכלל ישראל וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ (47) באלפיים שנים האחרונות אנחנו נמצאים בגלות אדום והצרות הכי גדולות שהיו לכלל ישראל הגיעו ביותר מעשו האינקוויזיציה השואה…
ולא רק זאת אלא עשו הוא המנהיג את כל האומות להילחם עם כלל ישראל, עד בא גואל ויחלצנו מידי אדום (עי׳ חינוך מצוה ג)
עשו התחתן עם בת ישמעאל (בראשית כח ט) זה מורה שיש חיבור בין הכח של עשו וישמעאל לילחם נגד כלל ישראל אבל בראש כולם עומד עשו ובראש עשו עומד עמלק כמובא בספר שמות, ולכן המן העמלקי רצה להשמיד את עם ישראל, וגם בתקופה האחרונה עמלק נלחם בעם ישראל, לדוגמא השואה נעשתה על ידי עמלק כמובא במסכת מגילה (ו.) גרממיא של אדום, הוא גרמניא של אשכנז דהיינו שהאומה הגרמנית מזרע עמלק יצאה (48/49).
ישמעאל גם אויב לכלל ישראל אבל השנאה שיש בין עשו וישראל היא יותר גדולה והטעם הוא שישמעאל מצד יחוסו הוא רק בן אברהם לכן כשהוא פירש מדרך אברהם הכח של קדושה שהיה לו נהפך לטומאה אבל עשו כחו היה יותר גדול כי יחוסו הוא אברהם יצחק שרה ורבקה כחו של קדושה היה יותר גדול.
מלחמת יעקב עם עשו:
מתחילה מחלוקת בין יעקוב ועשו מהו תכלית האדם בעולם, יעקוב כממשיך הדרך של יצחק ואברהם סובר שתכלית האדם הוא להביא כבוד שמים לעולם עשו סובר ההיפך מזה, העיקר הוא לשרת את האדם עצמו ותאוותיו, אנוכיות (50).
ולכן לעתיד לבא וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה כי אז כל העולם יכיר שה׳ הוא המלך ותכלית האדם הוא לעבוד ה׳ ולהביא כבוד שמו לעולם (51).
בימינו איפה המלחמה עם עשו:
מלחמה גשמית: בראשית פל״ג ד ספורנו: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב… לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו… (52)
וזו היא ההנהגה של עם ישראל בגלות היהודים לא נקבצים בגלוי לילחם נגד הגויים.
מלחמה רוחנית: בימינו השנאה של עשו בגדול היא לא רק ישירה מלחמה גופנית (רציחה) אלא גם מלחמה רוחנית, כדוגמת מלחמת יעקב עם שרו של עשו (בראשית פל״ב), ועשו נלחם בנו על ידי השפעה לא ישירה לפגום בערכים וקדושת ישראל על ידי שמוכרים לעולם ובכללם לעם ישראל שהעיקר הוא לשרת האדם ותאוותיו, ופה כן נלחמים נגד עשו עם שמירת חומת הקדושה של כלל ישראל המבדילה אותנו מהגוים ודרכיהם (53).
וכמו שיעקב אבינו הגיעה לבית לבן בלי כלום ואח״כ יצא עם משפחה גדולה ועשיר אבל במלחמה עם המלאך היה לבדו (בראשית פל״ב כה) כך היהודים כשיצאו מאירופה ואסיה יצאו בלי כלום ואח״כ ב״ה בנו משפחות ונתעשרו (תהילים פס״ח יד מ״ד), אבל לא איכפת אם אתה עשיר או עני אם המשפחה שלך חמימה או לא בסופו של יום כל אחד הוא לבדו בנסיון שלו ובמלחמה עם יצרו (עי׳ ליקוטי אמרים תניא פ״ט אך הנה כתיב ולאום…)
חלק ד – שבטי י-ה
מתוך השלשה אבות דווקא מיעקוב נבנה כלל ישראל והוא המיסד יב שבטי ה׳ (66) ולכן חז״ל אומרים שיעקוב אבינו לא מת (תענית ה: וברש״א שם) כמובן שיעקוב אבינו מת מיתה גופנית רק שיעקוב נקרא חי כיון שהוא המיסד יב שבטים ואין פסול בזרעו ומזרעו נוצר כלל ישראל הבנים של ישראל (יעקוב), וכמו שאומרים חז״ל (תענית ה:) הוקש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים (54)
לכל אחד מהיב׳ שבטים יש לו כח ותפקיד מיוחד (55), אולם אנחנו נתמקד קצת בראובן ויותר על יהודה ויוסף.
ראובן הבכור:
ראובן היה הבכור, ולכן הוא היה אחראי על יוסף (56) ולכן היתה שייכת לו פי שנים בשבטים דהיינו המלכות והכהונה (בראשית פמ״ט ג אונקלוס ורש״י).
אולם הוא מפסיד חלקו ליוסף יהודה ולוי (57), יוסף מקבל שני שבטים (58), ולוי את הכהונה (פמ״ט ז רש״י),יהודה מקבל את המלכות (59).
אפילו שראובן הפסיד המעלות של הבכורה אבל הוא לא מפסיד את שם הבכור ויש בזה איזושהיא מעלה (ב״ב קכג.).
וכמו שרואים כשהתורה מונה את השבטים קיימים בדרך כלל ב אופנים איך למנותם, לפעמים התורה מתחילה למנות מראובן ואז סדר השבטים הוא לפי סדר התולדות מי נולד קודם, ולפעמים התורה מונה מיהודה שיהודה הוא המלך ואז המנין הוא לפי דגלים שבו יהודה הוא בראש.
יהודה:
יהודה נהפך למלך כנ״ל, וכן אנחנו רואים שבמכירת יוסף האחים שמעו לעצת יהודה כמנהיג (בראשית פל״ח א רש״י), וכן אח״כ כשמנסים לשכנע את יעקוב שבנימין ירד למצרים הטענה של ראובן לא נשמעת אבל של יהודה כן (בראשית פמ״ג), ואח״כ ואת יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה (בראשית פמ״ו כח רש״י)
יוסף מעין אב:
ישנם ג אבות אבל יוסף נחשב כמעין אב והמשך של יעקוב (בראשית פל״ז ב ברש״י)
והיסוד הזה מסביר לנו כמה דברים:
א) משלשה אבות יעקוב היה האב שהיה הכי זמן בגלות (חרן ומצרים) כך יוסף שהוא מעין אב רוב חייו היו במצרים
ב) יעקב העמיד יב שבטים ומיוסף יוצאים עוד שני שבטים אפרים ומנשה (60).
ג ) ספר בראשית היה צריך להסתיים עם מיתת יעקוב שהוא האחרון שבאבות ובמקום זה מסתיים ספר בראשית עם מיתת יוסף (בראשית פ״נ כו) והטעם הוא כי יוסף הוא מעין אב.
ד) כשיעקב ירד לגלות ה׳ הבטיחו שיצא משם (בראשית פמ״ו ד), ויעקוב השביעה את יוסף שיקבור אותו בארץ ישראל (בראשית פמ״ז כט/לא) וכך עשו בניו וקברוהו במערת המכפלה (בראשית מט ל),
כך יוסף שהוא מעין יעקוב שייכת ביוסף ההבטחה שה׳ עשה ליעקב שיהיה איתו בגלות ויוציא אותו מהגלות, וכך הוה שיוסף נשאר רוב חייו בגלות השביעה את אחיו והעליתם את עצמותי מזה אתכם (בראשית פ״נ כה) ונקבר בגלות ואחר כך ביציאת מצרים הוציאוה משל ולקחוהו בחזרה לארץ ישראל.
הארה יסודית: הטעם שהיה מאד חשוב ליעקב להיקבר במערת המכפלה הוא כי רוב השבטים נולדו בחו״ל ואז הלכו לארץ ישראל וזה היה סימן שגם עם ישראל יתחילו בחו״ל ואז יכנסו לארץ ישראל, וכמו שכתוב, לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֮ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ (דברים ד לד), זאת אומרת שכדי שעם ישראל יוכלו לצאת מארץ מצרים (מקרב גוי) הם צריכים להיות כבר עם (גוי), וכדי שעם ישראל יחשב אומה הם צריכים כח ג׳ האבות אברהם יצחק ויעקוב, וכדי שיעקוב יחשב לאב הוא צריך להיקבר במערת המכפלה ששם קבורים בני האדם המלכים בתחתונים המביאים כבוד שמים לעולם וכמו שהארכנו לעיל.
מכירת יוסף
לפי מה שביאר הרב זצ״ל לעיל שהיה תהליך סינון לבניית כלל ישראל יכולים לבאר את מכירת יוסף (ע״פ המלבי״ם בראשית פל״ז ד 64).
האחים לא ידעו שיעקוב מיטתו שלימה וכל בניו יהיו חלק מבניית כלל ישראל וחשבו שכמו שנדחה ישמעאל מיצחק ועשו מיעקוב כך ידחו הם מפני יוסף.
ומפני שיוסף היה מתנהג לדעתם שלא כהוגן ופחדו שיעקוב רוצה שיוסף יהיה המשך בניית כלל ישראל (דומיא דמה שרצה יצחק שעשו יהיה חלק בבניית כלל ישראל אפי׳ שעשו אינו ראוי) לכן הם רצו לבער את הקוץ המכאיב מן הכרם.
מלכות יוסף ויהודה:
מצד אחד חלק מהברכה של יהודה הוא שקיבל את המלכות מצד אחר יוסף היה המלך במצרים ויוסף הוא מעין אב ומעשה אבות סימן לבנים !
וההיבדל הוא שיוסף הוא מעין יעקוב שהיה האב בגלות כך יוסף הוא המנהיג של עם ישראל בגלות מצרים ולכן מיוסף יוצא משיח בן יוסף שמוציא את כלל ישראל מהגלות (עי׳ בראשית פ״ל כה ברש״י)
אבל יהודה הנהיג את השבטים כבר בארץ ישראל סימן שימלוך על עם ישראל כשעם ישראל הם בארץ ישראל ולכן ממנו יצא דוד המלך וצאציו המושלים בעם ישראל במקדש ראשון ומהם יוצא משיח בן דוד הגואל את ישראל אחרי מיתת משיח בן יוסף.
כמו שהזכרנו לעיל כתוב: יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה זהו סימן שגם בגלות שאין ליהודה מלכות באופן שלם אבל עדיין יש לו איזושהיא מלכות, אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממנים על פי המלכות (פמ״ט י רש״י)
מחלוקת יהודה ויסף:
קיימים שני מנהיגים בעם ישראל יוסף ויהודה וקיימת מחלוקת בינם (בראשית פמ״ד) ובסוף הם מגיעים לשלום ביניהם, ומעשה אבות סימן לבנים אחר כך קיימת מח׳ בין מלכי ישראל ומלכי יהודה ואז בסוף הם מגיעים לשלום בינם (יחזקאל פל״ז יט)
והטעם למחלוקת הזאת מגיעה כבר מחטא אדה״ר, קודם החטא הטוב ורע היו נפרדים, והיה ברור מהו הטוב והרע אבל אחרי החטא הטוב והרע הם בעירבוביא.
עכשיו שהטוב והרע הם בעריבוביא זה מיצר מלחמה בין הצד הטוב והרע וכמו שיכולים להשתמש בטוב לעבודת ה׳ כך יכולים להשתמש ברע לעבודת ה׳ (61) והנסיון הוא להביא כבוד שמים משניהם, אבל כיון שהם כוחות הפוכים והם ביחד אז קיימת מלחמה תמידית בינם וקשה למצא איזון בינם.
לדוגמא: יעקוב היה איש תם יושב אוהלים ועשו איש ציד איש שדה, ויצחק רצה לשלב את שניהם בתוך כלל ישראל כנ״ל.
עכשיו יוסף הוא בן רחל, ורחל היתה עיקר זווגו של יעקוב (62) שהיה לו הכח של יושב אוהלים, וכן יוסף למד מתורת יעקוב (63), אבל מצד אחר הוא גם המנהיג של ישראל בגלות כי מעורב בו הכח של איש שדה, ורואים הכוחות האלו מתבטאים בבניו מנשה ניכנס למלכות (בראשית פמ״ב כג רש״י) ואפרים לומד מתורת יעקוב (בראשית פמ״ח א רש״י).
מאידך יהודה הוא מגיעה עם הכח של איש שדה יהודה הוא המלך (ממנו יצא דוד המלך והוא הנהיג האחים במכירת יוסף) אבל הוא גם מגיעה עם הכח של איש אוהלים בתוכו והוא המתקין ישיבה בגלות (בראשית פמ״ו כח רש״י),
ולכן קיים עירוב הכוחות האלו בתוך יוסף ובתוך יהודה והעירבוב כוחות האלו מיצר מחלוקת גם בין יוסף ויהודה, עד שלעת״ל וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי (יחזקאל פל״ז יט)
חזק חזק ונתחזק
מקורות והערות:
1 – כדכתיב כל מה שבראתי לכבודי בראתי, והיה ה׳ למלך על כל הארץ, עי׳ בראשית א א ברש״י.
2 – וכמו שכתוב בתהילים (פ״ח ה/ו) מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ דהיינו האדם הוא בנוי מחומר ואינו חשוב ומצד שני וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ דהיינו מצד שני יש לאדם את צלם אלוקים יש לו חכמה והוא בחיר הבריאה ומושל בה, במילים אחרות הראוי לאדם הוא לזכור שהתכלית הוא לא שירות עצמו (מה אנוש כי תזכרנו) אלא שימוש בכחותיו הנפלאים לעבוד את ה׳ (ותחסרהו מעט מאלוקים)
3 – עי׳ שקלים יד. כל מה שברא הקב״ה לכבודו ברא…, עי׳ מעם לועז בראשית ופ״ה, א, ופ״ה לב, ויש עוד סיבה.
4 – עי׳ פר׳ נצבים, עי׳ ב״ב יז. תד״ה שלשה לא שלט, עי׳ מסילת ישרים פ״א, ועי׳ עוד בהתחלת הספר תורת הבית למרן הח״ח פ״א, ועי׳ מה שכתבו הספרים לגבי נהמא דכיסופא.
5 – עי׳ בראשית פי״ז יז רש״י ועי׳ מעם לועז בראשית פ״ה לב ויש מי שמשיב, ופ״ח כב.
6 – הנסיון לעבוד ע״ז היה מאד קשה (כמבואר בגמ׳ סנהדרין קב: על מנשה ורב אשי, עי׳ ע״ז יד: גמירי דע״כ דאברהם…, עי׳ קובץ אגרות לחזו״א שונות אות רט ד״ה כשאנו קוראין), ואין לנו מושג מה הנסיון לעבוד ע״ז כי אנשי כנה״ג ביטלו היצר של ע״ז (יומא סט:)
7 – עי׳ סוכה מט: בת נדיב בתו של אברהם…, רמב״ם הל׳ ע״ז פ״א ה״ג
8 – בראשית פי״ב ה, בראשית פכ׳א לג רש״י, פכ״ד ז רש״י, רמב״ם הל׳ ע״ז פ״א ג
9 – בראשית פי״ז ה, בראשית פי״ד יז רש״י, בראשית פכ״ג ו, בראשית פי״ח יח רש״י
10 – עי׳ רמב״ם ע״ז פ״א ג, עי׳ מעם לועז בראשית פי״ב א ברכה טז
11 – עי׳ רמב״ם ע״ז פ״א ג, ולפי זה נלע״ד לבאר מה שאמרו חז״ל בְּךָ חוֹתְמִין וְלֹא בָהֶם (פסחים קיז:), חתימת האבות חייבת להיות דווקא באברהם כי אברהם הוא היסוד ובסיס להפצת ידיעת ה׳ בעולם יצחק ויעקוב אפילו שיש להם מעלות משלהם אבל הם תלמידים וממשיכים דרכו של אברהם
12 – הרב זצ״ל בדברו על ענינים אלו רצה לבאר הסיבה למה מעשה אבות סימן לבנים, ובעניות דעתי לא זכיתי להבין דברי קדשו, וה׳ ברחמיו יאיר את עיני.
13 – עי׳ לדוגמא שמות פ״א ט, שמות פ״ג ז
14 – וכמו שהתורה שמה דגש כמה וכמה פעמים על יציאת מצרים
דברים פ״ד לד לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֮ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ ;
כמו שמוזכר בתורה הרבה פעמים אֲנִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ויקרא פי״ט לו, פכ״ה לח, פכ,ו יג, במדבר פט״ו מא;
אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים שמות פ״כ ב, דברים פ״ה ו
15 – אַתָּה֙ הׇרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְּבַדּֽו, דברים פ״ד לה, ואז נהפכנו לעם סגולה.
16 – יש עוד תוצאה כעם ישראל יש לנו קיבול תפילות מיוחד מאת ה׳, כי מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו (דברים פ״ד ז), וְעונֶה לְעַמּו בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו.
17 – ב״מ קיד:, עי׳ הקדמת ספר החינוך ואם כן גם במין האנושי נהיה הדבר כן
ולפ״ז נוכל לבאר מה שאמרו חז״ל (יבמות סב.) ״עם הדומה לחמור״, דחמור בא מלשון חומריות וכן העכו״ם כבר לא שייכים למעלת האדם אלא הם במדרגה תחתונה תחת שליטת החומר (עי׳ הקדמת התפארת ישראל ״כי כבר נתבאר פעמים הרבה מאד״, ובגבורת ה׳ הקדמה ב ״כאשר נתבאר פעמים הרבה מאוד״).
18 – שמו של ה׳ נקרא בנו: עי׳ ירמיהו פי״ד ט, וכמו שאומרים בתפילה וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ, שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ.
וכתוצאה מזה ששמו נקרא בנו אז לפעמים גם אם אין אנו זכאים לדבר מה אפ״ה ה׳ עושה למען שמו (הנקרא בנו): שמות פל״ב יב, יחזקאל פ״כ ט, יחזקאל פל״ו כג, עי׳ בישעיהו פמ״ח ט, וכמו שאומרים בתפילה וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
19 – כבר קודם מתן תורה מצינו שלמדו תורה וקיימו מצוות
נח למד תורה עי׳ פ״ז ב רש״י,
אברהם למד בישיבת נח ושם עי׳ מעם לועז בראשית פי״א כח ויש אומרים כיון שראה, יומא כח: אברהם אבינו…, ע״ז יד: גמירי דע״כ דאברהם…, אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קידושין פב. עי׳ בראשית פכ״ו ה׳ רש״י, אליעזר עבד אברהם שהיה דולה ומשקה מתורת אברהם, עי׳ בראשית פי״ד יד רש״י ד״ה חניכו, ופט״ו ב רש״י, עי׳ בספורנו פרשת תולדות מ״ש עקב אשר שמע אברהם בקולי ובפרט בהיותו בבית שם ועבר…,
יצחק – לאחר העקידה נאמר וישב אברהם אל נעריו ודרשו במד״ר שיצחק לא שב דאברהם שלחו ללמוד בישיבת שם ועבר וכתרגום יונתן על המקום, בראשית פכ״ו יב רש״י
יעקוב אבינו בראשית פכ״ה כז רש״י, עי׳ בראשית פכ״ח יג רש״י ד״ה וישכב, ופל״ב ה רש״י, בראשית פל״ג יח רש״י ד״ה שלם, מגילה טז: שכל אותן שנים שהיה יעקוב אבינו בבית עבר…, מדרש רבא פרשה (עט אות ו) ״נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה…״
יוסף למד מתורת יעקוב פל״ז ג רש״י פמ״ה כד רש״י, ובפמ״ה כז רש״י, עי׳ מדרש רבא פרשה צב אות ד,
יהודה הוא המתקין ישיבה בגלות בראשית פמ״ו כח רש״י,
אפרים לומד מתורת יעקוב בראשית פמ״ח א רש״י, ועוד כהנה
20 – מדרש רבא פרשה יב אות ט – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּהִבָּרְאָם בְּאַבְרָהָם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דהיינו כל תולדות שמים והארץ הם בשביל אברהם כי אברהם השתמש בבריאה כדי להבין מהו רצונו יתברך ועל ידי זה להביא כבוד שמים לעולם.
21 – אולם גם לנו נשאר עדיין קצת מעין מה שהיה האופן של עבודת ה׳ באלפיים תוהו והאבות, עי׳ לדוגמא ברמב״ם ספר מדע הל׳ יסודי התורה בפ״ב הלכה א/ב, ובפ״ד הי״ב
22 – וע״ע בפתיחת הרמב״ן לספר בראשית בס״ד ונראה שהתורה הכתובה…, ואפי׳ לאחר מ״ת עדיין קיימים כמה אופנים איך לפסוק ההלכה עי׳ עירובין יג: ריטב״א ד״ה שיכול לטהר
23 – ולפי זה יכולים לבאר הגמרא בברכות ה. זה מקרא… אלו נ״ך… מלמד שכולם ניתנו למשה, וצריך ביאור הרי עדיין לא קראו המאורות המובאות בחומש ויקרא במדבר דברים וכל הנ״ך !
אלא התורה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה ובהמשך הזמן נתברר מהו סוד צירוף האותיות, כך נלע״ד.
24 – הערה: ויש להבין הרי אם האבות הבינו מתוך הבריאה שרצונו ית׳ הוא תורתו אז גם לימוד וקיום המצוות שלהם היה צ״ל בבחינת מצווה ועושה ? וצריכים לומר שאפילו שהבינו שזהו רצונו כל עוד לא נצטוו להדיא מפי הבורא (על ידי נבואה) הוי אינו מצווה ועושה, וצ״ע.
25 – ולפי זה יכולים לבאר הגמרא בברכות ה. אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח
אבל הקב"ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו
דהמשל והנמשל הם ענין אחד גם התורה היתה נחוצה לעם ישראל והיתה צריכה לקבל צורה בכתב והתורה היא כבר לא בשמים אש שחורה על גבי אש לבנה אלא בארץ מקום של עבודת האדם (וכמו שהגמרא אומרת בברכות (לה.) כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה) וא״כ ה״א דה׳ יתעצב על לבו קמ״ל דאפילו הכי שמח, כנלע״ד
26 – ולדוגמא הא דאיתא בפסחים (נו.) שיעקוב אמר ברוך שם כבוד מלכותו אבל משה לא אמרו בתורה לכן תיקנו לומר ברוך שם בלחש (אבל לא בקול כי לא אמרו משה), עי׳ רמב״ם פהמ״ש חולין פ״ז משנה ו – ושם לבך על העיקר הגדול
27 – ע״ע בראשית פט״ז יג רש״י ד״ה הגם הלם, פי״ח א וג רש״י פכ״ד סז רש״י
28 – וזו היא התפילה שאנו עושים בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְ֒חוּ בְךָ (דהיינו שלשת האבות) וַתְּ֒לַמְּ֒דֵם חֻקֵּי חַיִּים (דהיינו צרות חיים שהיו דבקים ביום יום שלהם עם הקב״ה) כֵּן תְּחָנֵּֽנוּ וּתְלַמְּ֒דֵֽנוּ
29 – האם בזמן של דור המדבר/דעה גם היתה ירידת הדורות?
30 – עי׳ בראשית פכ״ב יד רש״י, שם היה החלום של יעקוב פכ״ח יז וכב
31 – עי׳ בראשית פי״ז יט רש״י ויש אומרים, רמב״ם הל׳ ע״ז פ״א ה״ג
32 – עי׳ בראשית פכ״ב פסוק ו ופסוק ח פרש״י, אולם עי׳ אבן עזרא פכ״ב ה.
33 – ולכן פסח שהוא חג האמונה הוא כנגד אברהם שבועות שהוא קבה״ת מה שנותן קיום והמשך לעם ישראל כנגד יצחק וסוכת הוא כנגד יעקוב כדכתיב ויבא יעקוב סכתה.
ולכן ראש השנה, התחלת השנה הוא כנגד אברהם המתחיל את הבסיס של כלל ישראל, יום כיפור הוא כנגד יצחק שבו נמחלים העונות ונותנים זכות קיום לכלל ישראל עם השעיר לה׳ המורה שאנחנו רוצים להתקרב לה׳ ושעיר לעזאזאל השעיר המורה שאנחנו רוצים לשלוח מאיתנו העבירות שבנו, ואז סוכות שהוא כנגד יעקוב כנ״ל.
34 – הערה: לפי המהלך הזה צריך ביאור איך לבאר הקשר של יצחק עם גבורה וירא.
35 – כמובא בהגדה מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועי׳ בראשית פי״א לב בפרש״י
36 – ולפי זה מבואר רצון אברהם שישא יצחק מבני משפחתו (בראשית פכ״ד) וכן רצון יצחק שיעקוב ישא מבני משפחתו (בראשית פכ״ח).
וגם אי נימא שהם חששו למשפחות כנען כיון שהיו עע״ז (עי׳ לדוגמא פכ״ו לה רש״י), אבל גם משפחת אברהם ויצחק שבארם היו עע״ז (עי׳ לדוגמא פכ״ד לא רש״י) ?
ועוד גם בכנען נמצאו אנשים שלא עע״ז כמו ענר אשכול וממרא ?
אלא שאה״נ בלית ברירה אולי היה אברהם משיא ליצחק מבנות ענר אשכול וממרא (בראשית פכ״ב כ רש״י, פכ״ד כ רש״י) אבל לכתחילה רצון אברהם היה לקחת דווקא מבני משפחתו (בראשית פכ״ב כ רש״י, בראשית פכ״ד) מצד הפוטנציאל שהיה לתרח שהועבר לצאצאיו.
37 – בראשית עי׳ בראשית פי״ד יד רש״י ד״ה חניכו, ופט״ו ב רש״י ועי׳ בראשית פכ״ד לד במלבי״ם
38 – לפ״ז נצ״ל שאמו של לוט היתה נשואה להרן ולא פילגש וצריכים לחפש אם יש הוכחה לזה.
39 – בראשית פכ״ה ט ויז רש״י, בראשית פכ״ט ה רש״י
40 – בראשית פכ״ב וע״ע בראשית פכ״ה ה רש״י
41 – בלהה וזילפה היו בנות לבן מפלגש (בראשית פ״ל ג בעה״ט, פל״א נ רש״י), אבל זה לא היה מספיק כדי שהם יהפכו לחלק ממשפחת אברהם אלא דווקא בגלל שהם ביטלו עצמם לרחל ולאה זכו להיות חלק בבנית כלל ישראל.
42 – כמובא בב״ב טז: ה עבירות…, עי׳ בראשית פכ״ו לד רש״י, עי׳ בראשית פכ״ה כג רש״י ולכאורה שם מבואר שמלכתחילה היה רשע עי׳ מה שביאר שם הש״ח ולפ״ז יבואר שטבע רעה היה לו מלכתחילה אולם יציאתו בפועל לרע היה רק לאחר זמן
43 – ובמיוחד קיים המושג הזה בעם ישראל שהם בעצם רוחניים ולכן אם אין כחותיהם מכוונים לקדושה הם ירצו ויצטרכו להוציא כחותיהם על דברים אחרים ח״ו, ולכן לא בחינם יהודים עומדים במשך כל ההיסטוריה בראש כל מיני מהפכות דרכים חדשים וכדומה.
44 – עי׳ מה שכתב הר׳ שמשון רפאל הירש על התורה ביפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם שחכמות אוה״ע יש להם ערך בתנאי שישכנו באהלי שם
45 – עי׳ מלבי״ם בראשית פכ״ז ה
46 – פכ״ט יז׳ ברש״י וכן בפל״א ד׳ ברש״י
47 – עי׳ מגילה ו. אם יאמר לך אדם… אמלאה החרבה… אל תתן לעשו הרשע תאות לבו, בידוע שעשו שונא יעקוב, עי׳ ע״ז ח: רש״א אמר תלתין ותרין, בראשית פל״ג ד רש״י, ועי׳בראשית פכ״ז מ
48 – יעב״ץ מגילה ו., ספר האיש על החומה ח״ב עמ׳ 108 בשם הגרי״ח זוננפלד בשם המהרי״ל דיסקין בשם הגר״א
49 – הערה: לפי מהלך זה צריכים להבין עשו התחתן גם עם בנות כנען (בראשית כז לד) ומה הוא חיבורו המיוחד שיש בינם ?
50 – עי׳ בראשית פכ״ה כב וכג רש״י, ופסוק כו רש״י ד״ה בעקב עשו, ופסוק כז
51 – עי׳ מגילה יא. כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג… לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם
52 – עי׳ כתובות קיא. שלא יעלו ישראל בחומה, מעם לועז בראשית פט״ו יא וכן הראה לו את הסנהדרין…
53 – הערה: לא שהגוים שפוגמים הקדושה חושבים בדווקא להזיק לישראל כמובן שמחשבתם היא להרויח כסף, אבל אע״ג דאיהו לא חזי מזליהו חזי (מגילה ג.) שממה שהם עושים יגרם נזקים לעם ישראל.
54 – עי׳ באברבנאל פרשת ויחי פ״נ פסוק א/ב, ועי׳ בראשית פ״נ ב מלבי״ם
55 – עי׳ עלי שור ח״א פ״ג דעת עצמינו
56 – עי׳ פל״ז כב ול ברש״י
57 – בראשית פל״ח כו רש״י, פמ״ט י
58 – בראשית פמ״ח ה, ופכ״ט לב רש״י
59 – בראשית פמ״ט ד רש״י, עיין דברי הימים א פ״ה פסוקים א/ג
60 – עי׳ סוטה לו: שהיו ראוים לצאת ממנו יב שבטים כמו מיעקוב אלא שאיבד י שבטים על ידי הזרע שיצא מבין צפרניו
61 – עי׳ אור ישראל אגרת ל בא״ד ויש לבאר הדבר
62 – פכ״ט יז׳ בפרש״י, וכן בפל״א ד׳ בפרש״י וכן בפל״ז ב רש״י בא״ד שכל עצמו של יעקוב
63 – עי׳ פל״ז ג רש״י, ופמ״ה כז רש״י, עיין סוטה לו: רד״ה מופים, עי׳ נדחי ישראל פי״ב כי התורה מעלת חן
64 – בפשטות הטעם למה אחיו מכרו אותו הוא משום שהיה רודף עי׳ ספורנו פל״ז יח,כה,כח
65 – וצ״ב לפ״ד הרי היא היתה פילגש ולא אמה ? אלא צריכים לדקדק בלשון הפסוק שבהתחלה כתוב בא אל שפחתי (בראשית טז ב) דהיינו לשון בעלות ששרה היא גבירתה של הגר ואח״כ כתוב האמה הזאת ולא כתוב אמתי מורה על לשון של אמה סתם שלא קשורה אליה ואם כן שרה באה לגנותה שהגר אינה פילגש (אל היא רק אח״כ כקטורה היא נהיתה פילגש) וגם היא אינה שפחתה אלא היא שפחה סתם.
66 – עי׳ ספרא בחוקותי פרשה ב ״אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלימה״, עי׳ בראשית פכ״ח כא רש״י, עי׳ כוזרי חלק א אות מז, וחלק א אות צה