האם מותר ללכת על נמלים בשבת? דיני מוקצה ופסיק רישא (סימן רנ"ט סעיף ג' והלאה)

סימן רנ"ט סעיף ג' – הוצאה והחזרה מהטמנה

• הסעיף דן באדם שטמן סיר שבת במוכין (חלקי בדים המשמשים לבגדי יוקרה) או בגיזי צמר. מוכין לרוב נחשבים למוקצה משום שהאדם מקצה אותם מדעתו, אלא אם ייחד אותם לעולם להטמנה או שרגיל להשתמש בהם לכך.
• גיזי צמר אינם מוקצה חמור בדרך כלל, אך אם הם מיועדים לסחורה הם הופכים למוקצה.
• כאשר מוציאים את הסיר מתוך ההטמנה ונופלת מפולת שמקלקלת את הגומה (הבור), מתעוררת שאלת החזרת הסיר.
• אם חומרי ההטמנה הם מוקצה: לכל הדעות אסור להחזיר את הסיר. הסיבה, לפי התוספות, היא שעל מנת להחזיר נדרש לדחוף מצדדים שונים (טלטול "אנה ואנה"), ולפי הרא"ש קיים חשש שמתוך פחד לשפוך את המרק הוא יבוא לטלטל את המוקצה בידיים.
• אם חומרי ההטמנה אינם מוקצה: הדעה האחרונה ("יש אומרים") אוסרת את ההחזרה מכיוון שהדבר נראה כעשיית הטמנה חדשה. עם זאת, השולחן ערוך פוסק להלכה כדעה הראשונה ("סתם"), לפיה האיסור חל רק בדבר מוקצה, ואם החומר אינו מוקצה – מותר להחזיר.

סעיף ד' – הטמנה במוקצה וכיסוי בדבר המותר

• כאשר הטמין את הסיר מכל צדדיו בדבר שאינו ניטל (מוקצה) אך כיסה אותו מלמעלה בדבר שניטל (מותר), הפתרון הוא להוריד קודם את הכיסוי המותר ואז להרים את הסיר מתוך המוקצה ללא מגע בצדדים.
• במקרה ההפוך שמביא המשנה ברורה, בו הטמין מהצדדים בדבר מותר וכיסה מלמעלה בדבר מוקצה, מותר להזיז את המותר מהצדדים ולהרים את כל הקדרה יחד עם המוקצה שעליה. הנימוק הוא שהמוקצה משמש את הסיר ולא להפך, ולכן הסיר אינו הופך ל"בסיס לדבר האסור".

סעיף ה' – הטמנה שכולה בדבר מוקצה

• כאשר הסיר כולו טמון בדבר שאינו ניטל (גם מהצדדים וגם מלמעלה), אין כל אפשרות להגיע אליו ולכן אסור להוציאו. דברים שהם מוקצה מחמת חסרון כיס או מוקצה מחמת גופו אינם ניתנים לטלטול גם לצורך גופו ומקומו.
• במקרה בו ישנו מקצת מהסיר שהוא מגולה, מותר לאחוז בחלק המגולה, להרים את הסיר ולהוציאו מבלי לגעת במוקצה כלל.

סעיף ו' – הטמנה באבנים ביום טוב עבור שבת

• ביום טוב שחל להיות ביום שישי, מותר לכתחילה לבשל עבור שבת (באמצעות עירוב תבשילין), אולם עולה נידון לגבי הטמנת הסיר באבנים שאינן מוקצה.
• יש מי שאוסר פעולה זו משום שהיא דומה לבניין (איסור דרבנן).
• מנגד, יש מתירים משום שמפני כבוד השבת חכמים לא גזרו על כך.
• המגן אברהם מציין כי ההיתר להטמין באבנים תקף רק כאשר אי אפשר להטמין בשום דרך אחרת. במידה וניתן להטמין בעניין אחר, ללא שימוש באבנים, חזר הדבר לאיסור.

סעיף ז' – סתימת ופתיחת תנור בשבת

• הסעיף עוסק בתנור שהיו טחים את פתחו בטיט בערב שבת (כדי לשמור על חום אדיר בדומה לסיר לחץ) ומבקשים להוציא ממנו את החמין בשבת.
• פתיחת התנור (סתירת הטיט): במקרה שאין בתוך התנור גחלים לוחשות (בוערות), לשולחן ערוך מותר לסתור את הטיט בשבת משום שהטיט מלכתחילה לא נועד לקיום ולכן אין בכך איסור סתירה. הרמ"א מחמיר ולכתחילה דורש לבצע את הפתיחה על ידי גוי; במידה ואין גוי, אז על ידי קטן; ובאין ברירה, על ידי ישראל בשינוי. במקרה ויש גחלים לוחשות, לכל הדעות אסור לפתוח משום שהרוח הנכנסת מבעירה את האש, וזהו "פסיק רישא" (תוצאה ודאית) שאינו נוח לו ("דלא ניחא ליה") באיסור דאורייתא של הבערה. כאשר קיים ספק האם ישנן גחלים לוחשות, הדבר מותר לפתיחה.
• סגירת התנור בחזרה: אם אין גחלים לוחשות, מותר לסגור בחזרה (אך ללא מריחת הטיט מחדש משום איסור ממרח). כאשר יש גחלים לוחשות, מותר לסגור רק על ידי גוי, שכן "פסיק רישא" בגוי מותר. לישראל אסור לסגור כליל, משום שהסגירה גורמת לחנק ולכיבוי הגחלים, דבר הנחשב ל"פסיק רישא" במלאכה שאינה צריכה לגופה. בשולחן ערוך מחמירים במלאכה שאינה צריכה לגופה לעניין זה ואוסרים זאת כאיסור חמור. בהקשר זה מובא דיון עם פסיקת הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה) שהתיר הליכה על נמלים כשאין דרך אחרת משום שזהו פסיק רישא בדרבנן, ונדונה ההשוואה להחמרה של השולחן ערוך בכיבוי. המגן אברהם מוסיף שאם משאירים חרך צר מאוד בזמן הסגירה, הדבר יוצר אפקט של מפוח המבעיר את הגחלים ועל כן זה אסור, ויש להשאיר פתח נורמלי.
• חשש לקירוב בישול: הרמ"א מדגיש כי מותר לסגור את התנור רק ביום, כאשר הקדרות כבר מבושלות כל צורכן. בלילה, סמוך לזמן ההטמנה, ייתכן שהאוכל אינו מבושל לגמרי, וסגירת התנור תגרום לזירוז הבישול ("קירוב בישול") האסור בשבת. המשנה ברורה קובע שקירוב בישול אסור גם לעשותו על ידי אמירה לגוי, משום שמדובר באיסור דאורייתא.
• דיעבד בקירוב בישול: אם התנור נסגר בשבת וקורב הבישול – אם המאכל היה מבושל כבר ברמה של "מאכל בן דרוסאי", מותר בדיעבד לאכלו (שכן יש סוברים שאחרי שלב זה אין איסור בישול). אם האוכל לא היה מבושל כך, הרי שאם עשה זאת בשוגג – התבשיל אסור בו ביום ומותר במוצאי שבת, ואילו למזיד הדבר אסור עולמית (כהלכת רבי יהודה).
• אזהרת השל"ה: בסוף הסעיף מובאת אזהרת השל"ה (דרך המשנה ברורה) שלא לומר לגוי לסגור את התנור אפילו בקיץ, כאשר חוזרים מהתפילה ועדין נחשב יום (טרם כניסת השבת המוחלטת), שמא מתוך הרגל יבואו לומר לגוי לעשות כן גם בעונת החורף, בה חוזרים מהתפילה בחושך מוחלט כשכבר חל איסור שבת גמור.