סימן רנח – הטמנה (שקית קוקי, בקבוק דייסה, שימורים)

יסוד הסוגיה: הגמרא במסכת שבת (דף מ"ח)

• רבא ורבי זירא התארחו בבית ריש גלותא וראו עבד המניח כלי עם מים קרים על גבי מחם רותח כדי לחממם מעט.
• רבא גער בעבד על כך.
• רבי זירא שאל מדוע הדבר אסור, הרי מותר להניח מחם חם על גבי מחם חם אחר.
• רבא השיב שיש הבדל: להניח חם על חם זה רק "מקיים" את החום הקיים, אך להניח קר על חם זה "מוליד חום" במים הקרים.

מחלוקת הראשונים בהבנת גערת רבא

• דעת רש"י (איסור מצד הטמנה): העבד הניח את הכלי על המחם ללא כיסוי כלל. עצם הפעולה של "הולדת חום" נכללת בגזירת הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, גם כשהכלי גלוי.
• דעת התוספות (איסור מצד בישול): הסוגיה לא קשורה להטמנה אלא להלכות בישול. רבא אסר זאת מחשש שמא העבד ישכח את הכלי והמים יגיעו לחום של "יד סולדת בו" (איסור דאורייתא). לפי זה, מותר להניח קר על חם רק אם לעולם לא יוכל להגיע ליד סולדת בו.
• דעת רבנו יונה (הטמנה ממשית): הסוגיה עוסקת במחם שכבר היה מכוסה (מוטמן) מערב שבת. העבד הרים את הכיסוי, הכניס את המים הקרים וכיסה שוב. האיסור הוא בגלל "הולדת חום" בתוך צורת הטמנה. לפיכך, אם לא מכסים (אין הטמנה), ואם אין חשש שיגיע ליד סולדת בו – הדבר מותר.

פסק הטור והשולחן ערוך

• הטור שילב בין השיטות: להניח מים קרים בשבת אסור מצד בישול (אם יכול להגיע ליד סולדת בו, כדעת תוספות), אך בערב שבת הדבר מותר ואינו נחשב הטמנה בדבר המוסיף הבל (כדעת רבנו יונה).
• פרי מגדים מפרש שאפילו בהטמנה, אין איסור אלא אם כן הדבר יכול להגיע לחום שהיד סולדת בו.
• השולחן ערוך (סימן רנ"ח) פוסק שמותר להניח מבעוד יום כלי קר על קדירה חמה, כיוון שהיא הולכת ומתקררת ולכן זה "אינו מוסיף הבל".
• המשנה ברורה לומד שהשולחן ערוך מתיר רק בערב שבת, אך בשבת עצמה הדבר אסור, כדעת רבנו יונה.

הטמנה "דרך אגב"

• לפי המשנה ברורה, אם קדירה הייתה מוטמנת מערב שבת וגילו אותה, מותר לכסותה שוב ובדרך אגב לכסות תחת אותו כיסוי גם כלי אחר עם תבשיל חם.
• אולם, להכניס כלי עם דבר קר תחת הכיסוי בשבת כדי שיתחמם – הדבר אסור (לפי ר' שלמה זלמן אוירבך, הסיבה היא שבהולדת חום אי אפשר להחשיב זאת כ"דרך אגב").

הלכה למעשה: חימום בקבוק דייסה, שימורים או ביצים בספל מים רותחים

• דעת הט"ז: הדבר אסור, ואפילו מערב שבת, מכיוון שזו "הטמנה בדבר המוסיף הבל". אף שספל מתקרר עם הזמן, כיוון שמניחים את הבקבוק לזמן קצר בלבד (כדי שיתחמם ומיד מוציאים), ביחס לזמן הקצר הזה המים נחשבים כמוסיפים הבל.
• דעת הגר"א (ואליה רבה): מותר מערב שבת, כי מים שמתקררים נחשבים תמיד "דבר שאינו מוסיף הבל". אך בשבת הדבר אסור מדין "הולדת חום" בהטמנה.
• היתר להפקת צינה (משנה ברורה): אם המטרה היא רק "להפיק צינתו" (להוציא את הקור של המקרר ולא לחמם ממש), והדבר לא יכול להגיע ליד סולדת בו, המשנה ברורה פוסק שמותר, כיוון שזו הטמנה שאינה מוסיפה הבל להפקת צינה המותרת בשבת.
• דעת החזון איש והרב עובדיה יוסף (להקל לחלוטין): מותר להטמין את הבקבוק בתוך כלי שני אפילו אם יגיע ליד סולדת בו. הנימוקים: 1. כלי שני אינו מבשל. 2. אין כלל דין הטמנה בכלי שני (הוכחה מכך שהגמרא במסכת שבת דף מ' ע"ב מתירה להניח פך שמן בתוך כלי גדול עם מים חמים). 3. גם בהטמנת צונן שמוליד חום אין איסור לפי השולחן ערוך.
• דעת האור לציון: מחמיר מצד הטמנה, אך מציע פתרון: להשאיר את חלקו העליון של הבקבוק מחוץ למים. לפי השולחן ערוך, "הטמנה במקצת לא שמה הטמנה" (מותרת) כאשר מדובר בדבר שאינו מוסיף הבל. (גם הרב עובדיה כותב שמי שרוצה לחוש לט"ז יכול לנהוג כך ולהשאיר את הבקבוק בולט בחוץ).

הלכה למעשה: הכנסת שקית חמין/ביצים בתוך סיר בשבת (מערב שבת)

• ר' שלמה זלמן אוירבך: מותר לחלוטין. כיוון שכל מרכיבי הסיר (כולל השקית) צריכים את האש ומתבשלים יחד, זה מוגדר כתבשיל אחד ולא כהטמנה של דבר אחד בתוך השני.
• מנחת יצחק ושבט הלוי: אם הרגילות היא לבשל כך תמיד (כמו קישקע), זה חלק מהתבשיל ומותר. אם אין רגילות, זו הטמנה.
• הרב אלישיב: אם השקית מקבלת טעם מהסיר (כמו ביצה שסופגת צבע וטעם), היא נחשבת חלק מהתבשיל. אם לא, זו הטמנה.
• ר' נסים קרליץ: תלוי בכוונת האדם. אם הוא שם בשקית אחת רק כדי שהאוכל לא יתפזר בסיר (כמו ששמים כדי למנוע לכלוך), זה לא נחשב הטמנה. אך אם הוא מכניס לתוך שתי שקיות, זה כבר מקבל גדר של הטמנה ואסור.
• הרב עובדיה יוסף: מתיר לחלוטין. הלכה קובעת (סימן רנ"ז סעיף ד') שאין איסור הטמנה של אוכל בתוך אוכל, אלא רק אוכל בתוך כלי. שקית אינה נחשבת "כלי" לעניין זה, ולכן אין כאן איסור הטמנה כלל.

מושגי יסוד שהוזכרו אגב השיעור

• כלי ראשון: כל כלי שבושל על האש והגיע ליד סולדת בו, מוגדר תמיד "כלי ראשון" ומבשל, גם אם הוסר מהאש, כל עוד הוא רותח ויד סולדת בו.
• כלי שני: ברגע ששופכים מים מכלי ראשון לתוך כלי אחר (כמו ספל), הכלי האחר מוגדר "כלי שני" ואינו מבשל.
• עירוי: יציקת מים חמים מכלי ראשון על מאכל שלא בושל נחשבת כבישול (קלי הבישול יתבשלו גם בעירוי ואפילו בכלי שני לדעות מסוימות, ואילו כלי שלישי אינו מבשל כלל).