הקדמות:
א – מן התורה האיסור של בשר בחלב הוא דווקא אם בישלם ביחד, אבל אם לדוגמא אוכל בשר צונן בחלב צונן מן התורה מותר רק שחכמים אסרו לאכול אפילו אם הגבינה והבשר צוננים (1), כמו כן חז״ל אסרו לאכול בשר וחלב בסמיכות זה לזה וכמו שנבאר בהרחבה.
ב – הגמרא (חולין קה.) אומרת שבין בשר לחלב ממתינים הזמן שמסעודה לסעודה, השאלה היא כמה הוא השיעור הזה ? והישוב לשאלה זו תלוי במחלוקת ראשונים, כמו שנבאר.
ג – קיימת עוד הלכה שהובאה בגמרא (חולין קה.) אם מצא בשר בין שיניו אסור לו לאכול חלב עד שיסיר את הבשר שבין שיניו כיון שכתוב: ״הבשר עודנו בין שיניהם״ רואים שהתורה הקפידה על בשר שבין השיניים.
ואם מצא בשר בין שיניו כך יעשה כדי לאכול חלב (2):
(א)חייב להסיר את הבשר, (ב) אחרי שהסיר הבשר עושה קינוח והדחה, (ג) להמשיך להמתין הזמן שמבשר לחלב (אבל אינו צריך להמתין עוד הפעם מחדש אחרי שהסיר הבשר כדי לאכול חלב).
ד – תפקיד הקינוח הדחה: קינוח היינו לאכול משהו, הדחה היינו לשתות משהו, ושניהם באים כדי להעביר הטעם שבפה ושיורי מאכל מהאכילה הקודמת של בשר או חלב (3).
תפקיד הנטילה: להעביר את לכלוכי המאכל שנשארו בידיו (4).
כמה זמן להמתין מאכילת בשר כדי לאכול חלב ?
הגמרא (חולין קה.) אומרת שבין בשר לחלב ממתינים הזמן שמסעודה לסעודה, ונחלקו הראשונים בגדר הזמן שמסעודה לסעודה:
שיטות הראשונים:
שיטת ר״ת (קד: תד״ה עוף) – חז״ל הקפידו שלא יאכל בשר וחלב ביחד, ולכן אם באותה סעודה אוכל בשר ורוצה לאכול חלב מיד אסור, וכדי שיהיה מותר יעשה כדלהלן:
אם רוצה לאכול חלב בתוך סעודה בשרית יסיים לאכול בשר יעשה קינוח הדחה ונטילה ואז יאכל חלב (5).
ואם רוצה לסיים הסעודה בשרית ומיד אחרי זה לאכול חלב מותר אפילו בלי קינוח הדחה ונטילה, וזה מה שכתוב בגמרא מסעודה לסעודה (6).
שיטת התוס׳ (קד: תד״ה עוף) – חז״ל הקפידו שלא יאכל בשר וחלב ביחד, ולכן אם אכל בשר ורוצה לאכול גבינה צריך:
א – לסיים הסעודה הבשרית, וזה מה שכתוב בגמרא מסעודה לסעודה דהיינו שיסיים הסעודה הבשרית ואז יכול לאכול חלבי (7), וכדי לסיים הסעודה הבשרית צריך לעשות ברכה אחרונה (8).
ב – צריכים לעשות גם קינוח הדחה (מטה יהונתן, אוצר מפרשים) ונטילה (9).
שיטת רש״י והרמב״ם – רש״י והרמב״ם לומדים שהזמן שמסעודה לסעודה הוא שש שעות רק שנחלקו למה חז״ל קבעו שההמתנה תהיה שש שעות.
רש״י (10) ביאר משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו.
והרמב״ם (11) כתב שהוא מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח, אבל לאחר שש שעות הרי הבשר שבין השינים לא נחשב כבר בשר.
מה למעשה ?
יש ממתינים שעה וכ״ה ברמ״א (יו״ד פט ס״א), להמתין שעה מאז שסיימו לאכול בשר כדי לאכול חלב, ונבאר טעם שיטה זו:
(א) הגר״א (סק״ו) כתב שהוא ע״פ הזוהר.
(ב) הד״מ (סק״ה) כתב כיון שיש אומרים להמתין שש שעות ותוס׳ מקילים שעל ידי קינוח והדחה יכולים לאכול מיד לכן הם החליטו לעשות פשרה ולהמתין שעה.
ובנוסף להמתנת שעה צריכים: (א) לברך ברכה אחרונה (ב) קיימת מח׳ אחרונים לעיל אם המתנת השעה היא במקום קינוח והדחה או שצריכים גם קינוח והדחה (12).
יש ממתינים שלש שעות מאז שסיימו לאכול בשר כדי לאכול חלב, וכך נוהגים יוצאי הולנד.
כנראה הפוסקים שבארצות הולנד סברו שזמן ההמתנה בחורף מסעודה לסעודה הוא שלש שעות (13) ולכן הקילו בארצם להמתין גם בקיץ שלש שעות (אפילו שבקיץ הזמן שמסעודה לסעודה הוא יותר משלש שעות).
לכאורה לפי מנהגם אין צריך קינוח והדחה כי הזמן שמסעודה לסעודה הוא מספיק, רק צריך ליזהר:
(א) שלא יהיה בשר בין השיניים (14).
(ב) לא לאכול באותה סעודה בשר ואחרי זה חלב אפילו אם ישהה הזמן שמסעודה לסעודה (15).
רוב העולם ממתינים שש שעות מסיום אכילת הבשר כדי לאכול חלב, וכן פסק השולחן ערוך (16), ובביאור טעם שיטה זו הובאו לעיל דעת הרמב״ם ודעת רש״י, וגם לשיטה זו צריך ליזהר:
(א) שלא יהיה בשר בין השיניים (סי׳ פט ס״א).
(ב) לא לאכול באותה סעודה בשר ואחרי זה חלב אפילו אם ישהה הזמן שמסעודה לסעודה (17).
כמה זמן להמתין מגבינה רגילה לבשר ?
כמו שראינו לעיל כעיקר נוקטים שטעם ההמתנה בין בשר לחלב הוא או משום שיטת רש״י משום טעם הבשר שנמשך בפה או משום שיטת הרמב״ם שהוא משום בשר שבין השיניים, שני טעמים אלו לא שייכים בגבינה רגילה לכן אין צורך להמתין שש שעות מגבינה לבשר (18), אז מה כן עושים ?
השולחן ערוך והמשנה ברורה (19) סוברים שאחרי שסיים לאכול חלב על ידי קינוח הדחה ורחיצת ידים אז יכול מיד לאכול בשר.
והטעם למה לעשות קינוח והדחה כתב הלבוש (20) אפילו שמשום הטעם שבפה והגבינה שבין השיניים אין צורך להמתין שש שעות אבל עדיין צריכים לפחות לעשות המעט (קינוח והדחה) כדי להעביר את טעם הגבינה שבפיו וכן כדי להסיר את הממשות של גבינה שנשארה בפיו.
ואם רוצה לאכול באותה סעודה בשר קיימת מח׳ אחרונים (21).
יש אומרים (על פי הזוהר, 22) שצריכים להמתין שעה; וקיימת מחלוקת אחרונים אם חוץ מהשעה האם צריך קינוח והדחה (23).
ויש אומרים (גם כן על פי הזוהר 24) שצריכים להמתין חצי שעה; וגם כאן קיימת מח׳ אחרונים אם צריך קינוח והדחה בנוסף לחצי שעה (25).
כמה זמן להמתין מגבינה קשה לבשר ?
כמו שהבאנו לעיל קיימים שני טעמים למה להמתין מבשר לחלב, רש״י ביאר משום טעם הבשר שנשאר בפה והרמב״ם ביאר משום בשר שבין השיניים.
הנידון עכשיו הוא בין גבינה קשה (26) לבשר כמה זמן להמתין ומה הטעם של כל שיטה.
עושה קינוח הדחה ונטילה ויכול מיד לאכול בשר כמו בגבינה רגילה (שו״ע ס״ב).
ובביאור טעם שיטה זו, למה אין בעיה של גבינה שבין השיניים ושל טעם הגבינה שבפה, נוכל לבאר על פי האו״ה (27) שגלי קרא שרק בשר בין השיניים נקרא בשר ומזה נוכל ללמוד:
א – דווקא בשר בין השיניים נקרא בשר אבל גבינה בין השיניים לא נקראת גבינה, ולכן אפילו אם יישאר גבינה בין שיניו אין בעיה.
ב – רק טעם בשר שבפה נקרא טעם ולא טעם גבינה שבפיו.
והטעם למה על כל פנים צריכים לעשות קינוח והדחה הוא כנ״ל (28) שאפילו שמשום הטעם שבפה, והגבינה שבין השיניים אין צורך להמתין שש שעות, אבל עדיין צריכים לפחות לעשות המעט (קינוח והדחה) כדי להעביר את טעם הגבינה שבפיו וכן כדי להסיר את הממשות של גבינה שנשארה בפיו.
ממתינים שש שעות – מגבינה קשה לבשר דינו כמו מבשר לחלב ולכן ממתין שש שעות מגבינה קשה לבשר (רמ״א ס״ב), וכן אינו יכול לאכול גבינה קשה ואחרי שש שעות לאכול בשר באותה סעודה אלא חייב קודם לברך ברכה אחרונה (29).
ובביאור טעם שיטה זו נאמרו ב׳ דרכים:
א – משום שגבינה בין השיניים נחשבת גבינה כמו שבשר בין השיניים נחשב בשר (30).
ב – משום שכמו שבשר מושך טעם בפה במשך ו״ש כך גבינה קשה מושכת טעם במשך ו״ש (31).
מקורות
1 – יו״ד סי׳ פז ס״א
2 – סי׳ פט ס״א שו״ע רמ״א ש״ך סק״ג וסק״ד
3 – בדי השולחן סקמ״ט
4 – כך מוכח בשולחן ערוך ס״ב
5 – סי׳ פט יד יהודה הקצר סק״ז
6 – קד: תד״ה עוף
7 – קה. תד״ה לסעודתא
8 – יו״ד סי׳ פט רמ״א ס״א, ש״ך סק״ו
9 – בדי השולחן סקמ״ט
10 – קה. ד״ה אסור לאכול
11 – מ״א פ״ט הכ״ח, ובנפקא מינה שבין הרמב״ם לרש״י ואיך ללמוד את הגמרא עי׳ ערוך השולחן
12 – ט״ז סק״ב, ש״ך סק״ז
13 – ודומה לזה איתא בפרי חדש (יו״ד פט סק״ו) שבחורף הזמן מסעודה לסעודה הוא בערך ד׳ שעות
14 – סי׳ פט ס״א
15 – יו״ד סי׳ פט ט״ז סק״ב
16 – יו״ד פט ס״א
17 – יו״ד סי׳ פט ט״ז סק״ב
18 – בדי השולחן סק״מ
19 – שו״ע יו״ד סי׳ פט ס״ב, וכ״פ המשנ״ב סי׳ תצד סקט״ז
20 – בדי השולחן סקמ״ט
21 – בדי השולחן סקע״ה
22 – עי׳ בב״י או״ח סי׳ קעג ויש מחמירים, עי׳ יו״ד סי׳ פט גר״א ו/יא.
23 – מחלוקתם תלויה האם להשוות המח׳ של הט״ז (ב) ש״ך (ז) אם המתנה של שעה עולה במקום קינוח והדחה, עי׳ פסקי תשובות הערה 123 ובהליכות חנוך פ״ב אות נג והארה נ.
24 – הליכות שלמה שבועות פי״ב הערה 49, תשובות והנהגות ח״ב סי׳ שצ, הליכות חנוך פ״ב אות נג והארה נ, ברכת ה׳ פ״ו סכ״א והערה 75.
25 – מחלוקתם תלויה האם להשוות המח׳ של הט״ז (ב) ש״ך (ז) אם המתנה של שעה עולה במקום קינוח והדחה, עי׳ מרא דשמעתא אות שצא הארה תסא, הליכות חנוך פ״ב אות נג והארה נ.
26 – – בימינו הגדר של גבינות שלרמ״א צריך להמתין ו״ש – עי׳ הליכות שלמה שבועות פי״ב הי״ג, קובץ תשובות ח״א סי׳ נח, עי׳ שו״ת שבט הלוי ח״ב סי׳ לה, עי׳ בדי השולחן ביאורים ד״ה וכן נוהגין עמ׳ סג.
27 – כלל מ דין י׳, עי׳ בדי השולחן סקע״ג
28 – בדי השולחן סקמ״ט
29 – סי׳ תצד׳ שער הציון טו
30 – כך כתב הרשב״א (תוה״ב בית ג שער ד), וכן משמע בד״ם סק״ב, וכ״ה בשפתי דעת סקט״ו, ולפ״ז מבאר הפר״ח סקט״ז שמאי דגלי קרא הבשר עודינו בין שיניהם הוא גילוי שהמאכל שבין השיניים נחשב ולא הוי גילוי שדווקא בשר נחשב ולא בטיל אלא גם חלב שבין השיניים חשיב ולא בטיל.
31 – הט״ז סק״ד סובר שהבעיה של בשר שבין השיניים היא בבשר דווקא כיון דגלי קרא בבשר, אבל גבינה בין השינים לא הוי גבינה, אבל אפילו הכי מחמירים משום טעם שבפה (ובזה לא גלי קרא דקפדינן דווקא אבשר) ולכן גם בין גבינה ובין בשר יש להם סברא להחמיר משום טעם שבפה.
