שיעור בהלכות שבת: סימן רנז סעיף א (חלק א)

הרב יעקב טנז'י שליט"א

אתר והגיתעדכון אחרון יוני 8, 2026

0 35 דקות קריאה 2

השיעור פותח במשנה הקובעת כי בזמן בין השמשות ("ספק חשיכה ספק אינה חשיכה") מותר להטמין את החמין.
הגמרא מביאה את דברי רבא, שמסביר מדוע נאסרה ההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (כמו שמיכה) "משחשכה", כלומר מרגע שנכנסת שבת.
הסיבה לאיסור בשבת היא "גזירה שמא ירתיח" – חז"ל חששו שאדם יבדוק את הסיר לפני שהוא עוטף אותו, יגלה שהוא לא מספיק חם, וילך להרתיח אותו על האש, מה שיוביל לאיסור בישול.
אביי שואל את רבא: אם קיימת גזירה שמא ירתיח, מדוע התירו להטמין בבין השמשות?.
רבא משיב: "סתם קדרות רותחות" – המציאות בבין השמשות היא שהסירים בדיוק ירדו מהאש ולכן הם בוודאות רותחים, כך שאין חשש שאדם ימצא את הסיר צונן ויבוא להרתיח אותו מחדש.

"ספק דאורייתא לחומרא" – האם הוא מדאורייתא (שיטת הרמב"ם) או מדרבנן (שיטת הרשב"א והשולחן ערוך).
השאלה שעולה היא שאם ספק דאורייתא הוא רק מדרבנן, אזי גזירת ההטמנה בבין השמשות הייתה צריכה להיחשב כ"גזירה לגזירה". התשובה נשארת כאמור בגמרא, שבבין השמשות לא גזרו כי הקדרות רותחות.

ה"שפת אמת" שואל מדוע התירו הטמנה רק בבין השמשות, הרי אם ציבור מקבל שבת מוקדם (לפני השקיעה), הקדרות רותחות אפילו יותר.
מוסבר כי אם ציבור קיבל על עצמו שבת, הדין חמור יותר מבין השמשות, ולכן יהיה אסור להטמין.
עם זאת, על פי המשנה ברורה ופסיקת הרב עובדיה יוסף הלכה למעשה, אם מדובר בקבלת שבת של יחיד, זה אינו חמור יותר מבין השמשות, ויהיה מותר לו להטמין את החמין.

בהמשך השיעור נלמד הדין לגבי התמנה בחומרים שמוסיפים חום מעצמם (כמו גפת של זיתים).
רבא קובע כי להטמין בדבר המוסיף הבל זה אסור אפילו מבעוד יום, כלומר כבר במהלך יום שישי.
סיבת האיסור: גזירה שמא אדם יטמין ב"רמץ" (אפר מעורב בגחלים), וכתוצאה מכך הוא עלול לחתות בגחלים בשבת.
הרמב"ם שואל בפירוש המשניות מדוע זו לא "גזירה לגזירה" (לא להטמין בגפת -> כדי שלא יטמין ברמץ -> כדי שלא יחתה בגחלים).
תירוצו של הרמב"ם הוא שלא מדובר בשתי גזירות נפרדות אלא ב"גזירה אחת". חז"ל הבינו שאם יאסרו רק את הרמץ, הציבור לא יבדיל בינו לבין שאר הדברים המוסיפים הבל, ולכן הם אסרו מראש ובאופן גורף את כל הדברים המוסיפים הבל כחלק מאותה גזירה מקורית.
(כאן מתפתח דיון צדדי כדוגמה לגזירות חז"ל על איסור אכילת עוף וחלב במקביל לבשר וחלב, וכן על מנהגי המתנה של שש לעומת שלוש שעות).

פסיקת השולחן ערוך (סימן רנ"ז סעיף א'): אין טומנין בשבת גם בדבר שאינו מוסיף הבל, בספק חשיכה מותר, ודבר שמוסיף הבל אסור מבעוד יום.
עולה השאלה: אם מדובר בתבשיל יבש שמבושל כל צורכו, מדוע יש חשש שמא יבוא להרתיח אותו? הרי אין איסור "בישול אחר בישול" ביבש.
התשובה היא שלפי השולחן ערוך הציור הוא שמדובר בתבשיל לח (שבו יש בישול אחר בישול). לעומת זאת, לפי הרמ"א שסובר שאין בישול בלח, האיסור אינו נובע מחשש לבישול, אלא מהחשש שמא יעבור על איסור הבערה ("שמא יחתה").

החלק האחרון דן בשאלה: האם מותר ביום שישי להטמין בדבר המוסיף הבל, אם הכוונה היא לאכול את האוכל רק במוצאי שבת?.
המגן אברהם אוסר זאת, על בסיס דברי הרמ"א שאוסר להטמין חמין בערב יום כיפור לצורך מוצאי יום כיפור.
הסיבות שהובאו לאיסור זה ביום כיפור: זה נראה כהכנה מיום כיפור ליום חול , זה גורם לאדם להיראות "רעבתן" , או בגלל החומרות המיוחדות של עשרת ימי תשובה.
סיכום ההלכה למעשה: השולחן ערוך לא מקבל איסור זה ומתיר להטמין בערב יום כיפור לצורך המוצאי. לכן, פוסק הרב עובדיה חזון עובדיה שהדבר מותר, וכך גם מותר להטמין מערב שבת לצורך מוצאי שבת.