מה הדין שתי קילו קמח שמתוכם אחד מיועד לבצק מלוח והשני למתוק

שאלה: אני עושה שתי קילו קמח ואח"כ מפרידה קילו אחד לעיסה מבצק מתוק וקילו שני מבצק מלוח.

תשובה: אין הבצקים מצטרפים לשיעור חלה, מאחר וכל שמקפידים שלא יתערבו הבצקים זה בזה, כגון שהאחד עשויה מבצק מתוק, והשניה מבצק מלוח, או שהאחת מבצק שמרים, והשניה מבצק עלים, וכדו', כיון שמקפידים שלא יתערבו זה בזה, דמי לשני בני אדם המקפידים, ואינם מצטרפין זה עם זה להפריש חלה.

אמנם אם יש בכל עיסה שיעור חלה מצטרפין, ואפילו אם הם מב' סוגים ומקפיד שלא יתערבו זה בזה, מותר לצרפן. ומפריש מהאחד על חברו, והמחמיר לקרב את שני העיסות שיהיו דבוקים אחד לשני ואז מפריש תע"ב.^[1]

הרב יעקב ישראל נקי שליט"א מחבר ספר "הפרשת חלה למעשה"

[1]  שו"ע ורמ"א יו"ד סימן שכו סעיף א. ודעת הט"ז (ס"ק א) דאף שיש בכ"א בפני עצמו שיעור, מאחר ומקפיד שלא ידבקו זה בזה, אם רוצה להפריש מזה על זה צריך לכה"פ נגיעה ונשיכה. ועיין בדרך אמונה פ"ז (ס"ק יט) שהביא דעה נוספת, דאם הוא מקפיד מאוד שלא יגעו העיסות זה בזה, כגון עיסה טהורה וטמאה, או עיסה בשרית ועיסה חלבית, אז בכה"ג צריך צירוף ע"י שידבקן זה בזה, או ליתנן בסל אחד. אבל בעיסות שאינו מקפיד על נגיעתן אלא מקפיד רק שלא יתערבו יחד, כגון פת נאה ופת קיבר, וכדו', בכה"ג א"צ לצרפן בדיבוק וסל, אלא סגי בנגיעה. מיהו דעת הש"ך (ס"ק ג) דאין להקפיד על נגיעה ונשיכה, משום דכל היכא שיש בכל אחד שיעור מהני צירוף, ולא משנה מה סוג הבצק. וכתבו האחרונים שכן העיקר לדינא. וכ"כ בערוך השולחן (סעיף ז). וכן מסקנת הדרך אמונה (שם). וכ"כ בילקוט יוסף (עמוד תרמח). שכן משמע מדברי מרן השו"ע שסתם דבריו.