הלכות שבת: סימן רנז סעיפים ד-ה:
הטמנה בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל אנחנו נמצאים בסימן רנ"ז, בסיום סעיף ד'. דיברנו על כך שהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל מותרת בערב שבת. אם אדם מטמין בערב שבת במגבות או בדבר שאינו מוסיף הבל, ונפל הכיסוי בשבת, מותר לו להחזיר אותו. גם אם הוא רוצה להוסיף עוד כיסוי, הדבר מותר, כפי שקובעת משנה מפורשת וכפי שהסברנו בשיעור הקודם. העיקר הוא שבין השמשות התבשיל היה מוטמן. במקרה כזה, אין שום בעיה בשבת להוציא ולהחזיר את הכיסוי, כולל למחרת בבוקר.
תבשיל שאינו מבושל כל צורכו כאן מוסיף השולחן ערוך דין חשוב מאוד שיש לשים לב אליו: כל ההיתר להחזיר את הכיסוי קיים רק בתנאי שנתבשלה הקדירה כל צורכה. אבל, אם התבשיל אינו מבושל כל צורכו, אפילו להוסיף על הכיסוי אסור, משום שהתוספת הזו גורמת לו להתבשל. כלומר, גם אם אין כאן בעיה של דיני הטמנה (כיוון שהוטמן מבעוד יום), אם התבשיל בפנים אינו מבושל כל צורכו, אנו עוברים לדיני בישול. ברגע שמוסיפים כיסוי, גורמים לתבשיל להיות חם יותר ולהתבשל מהר יותר. השולחן ערוך פוסק, בדומה למחלוקת הגדולה בראשונים האם יש איסור בישול לאחר "מאכל בן דרוסאי", שכל עוד התבשיל אינו מבושל כל צורכו, תוספת כיסוי מהווה איסור בישול. לכן, אדם שיש לו חמין ורואה שהחיטה עדיין לא מבושלת מספיק, אם יסגור את המכסה או יכסה אותו – הוא מקרב את הבישול ועובר על איסור.
כיצד כיסוי גורם לבישול? כאן עולה השאלה: הרי מדובר בהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (כמו סיר רותח המונח על הרצפה ועטוף במגבות), אז כיצד סתם כיסוי גורם לתבשיל להתבשל? המגן אברהם מחדש שהשולחן ערוך עוסק במקרה שיש אש מתחת לסיר. כשיש מקור חום מלמטה (כמו פלטה), הכיסוי הופך מחמת החום ל"דבר המוסיף הבל", והחשש הוא שמא מתוך כך יבוא להטמין ברמץ ויחתה בגחלים. הפתרון לזה (שיוזכר בסעיף ח') הוא להניח מכסה רחב מאוד שמעליו יונחו המגבות, כך שלא ייגעו בדפנות הסיר, אך לפי השולחן ערוך אפילו הטמנה במקצת אסורה במצב כזה (ולכן יש המקפידים שלא תהיה מגבת על הסיר עצמו כלל). עם זאת, הסברו של המגן אברהם נדחק, שכן השולחן ערוך לא חילק זאת במפורש. על כן, הביאור הלכה, יחד עם הנהר שלום, הבית מאיר והגר"א, מסבירים שגם בהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, אם הסיר רותח מבפנים – עצם הכיסוי שומר על החום, לא נותן לו לצאת, ובכך ממשיך את הרתיחה ומוסיף בישול. לכן מזהיר השולחן ערוך: אם הוצאת את הכיסוי מתבשיל שאינו מבושל כל צורכו, אל תחזיר ואל תוסיף כיסוי.
השלכות מעשיות והזהרות לשבת הלכה זו מצויה מאוד. פעמים רבות בליל שבת אנשים פותחים את הסיר כדי לבדוק את מצבו, ומחזירים את המכסה או מוסיפים כיסוי מבלי לדעת שהם עוברים על איסור בישול. כך גם לגבי תנור שמונחים בו דגים שאינם עשויים לגמרי, או שהוסיפו עליהם כוסברה חיה. פתיחת וסגירת התנור או הסיר גורמת לאצירת חום ומקרבת את הבישול. הפתרון הטוב ביותר הוא להיות חכם מראש ופשוט לא לפתוח את המכסה כאשר קיים ספק אם הכל מבושל.
מקרה נפוץ נוסף קורה ב"שבת חתן", שם נוטים בלחץ של ערב שבת להניח סירים גדולים וגבוהים על הפלטה כאשר התבשיל עדיין קר. מצב זה גורם פעמים רבות לא רק לבעיות בישול, אלא גם לקלקול והחמצת האוכל, כיוון שהתחתית מתחממת במהירות בעוד החלק העליון נשאר קר. במקומות כמו בתי הארחה שיש בהם גויים שעובדים במטבח ויכולים לפתוח את הסירים, פתרון מומלץ הוא למתוח ניילון נצמד על המכסה כסימן, כדי לדעת אם מישהו זר התעסק עם התבשיל. נידון נוסף נוגע לעצמות העוף שבחמין, שמתרככות במשך הלילה. מי שנוהג לאכול את העצמות ופותח וסוגר את הסיר – עובר איסור גמור של בישול. לעומת זאת, מי שאינו אוכל אותן, רוב הפוסקים (כמו הילקוט יוסף) מקלים עבורו, כיוון שלגביו אין בכך "מלאכת מחשבת" והעצמות אינן חלק ממערכת האכילה שלו. אולם אם מדובר בבצק שנילוש ויועד לאכילה (כמו ג'חנון שטרם נאפה לגמרי), גם אם אינו מתכוון לאוכלו עכשיו, זהו איסור ברור.
סגירת חלון בחדר שבו מונחת הפלטה האם סגירת חלון סמוך לפלטה בליל שבת חורפי נחשבת לבישול? ה"חוט שני" מקל במקרים מסוימים (כגון שסוגר את החלון מפני הקור לילדים) וסובר שזו אינה התעסקות בבישול. אולם, אם בליל חורף קר מאוד בירושלים אדם סוגר את החלון במכוון כדי להגן על החמין שבפלטה מהקור על מנת שיתבשל טוב יותר, וידוע שהחמין אינו מבושל כל צורכו, יש לחשוש שמקרבים בכך את הבישול ועוברים איסור.
איסור דאורייתא או דרבנן? נחלקו האחרונים כיצד להגדיר את קירוב הבישול על ידי הוספת הכיסוי. לדעת ה'אור לציון' וה'מנוחת אהבה', מדובר באיסור דרבנן של "גרמא", שכן האדם בסך הכל מונע מהחום לברוח. אולם הביאור הלכה, הרב עובדיה יוסף ועוד, מכריעים שזהו איסור בישול מדאורייתא. ההסבר לכך הוא שכל מלאכת מבשל בתורה היא במהותה צורה של "גרמא", הרי האדם רק מניח את הסיר על האש והאש מבשלת מעצמה. לכן, גם הוספת כיסוי וסגירתו מהווים איסור בישול מהתורה.
דין מעשה שבת ופתרון בדיעבד במקרה שאדם לא ידע והחזיר את הכיסוי על תבשיל שהיה מבושל כמאכל בן דרוסאי (אך לא כל צורכו), האם התבשיל מותר באכילה בבוקר? התשובה היא שמותר בדיעבד, אפילו אם המעשה נעשה במזיד. הכלל הוא שכאשר יש מחלוקת פוסקים אם דבר מותר לכתחילה, גם אם נפסק לאסור, התוצר מותר בדיעבד. מכיוון שישנם ראשונים רבים (רמב"ן, רבנו יונה, רשב"א, רא"ש ועוד) הסוברים שאין איסור בישול אחרי מאכל בן דרוסאי, ניתן לסמוך עליהם לעניין דיעבד (מעשה שבת). ואם גילה באמצע השבת שהסיר אינו מבושל כל צורכו והמכסה הוסר, הפתרון היחיד כדי לכסותו מחדש הוא על ידי אמירה לגוי. כיוון שאיסור הבישול לאחר בן דרוסאי נתון במחלוקת, האמירה לגוי הופכת ל"ספק דרבנן לקולא" ("שבות דשבות") ומותרת. כמו כן, אם כבר כיסה בעצמו בטעות ונזכר, עליו להוציא ולהסיר את הכיסוי מיד כדי להפסיק את קירוב הבישול.
הטמנה בכלי שני (סעיף ח') בסעיף ח' דן השולחן ערוך במקרה שבו מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אפילו ביום שבת עצמו. הדין הוא שאם פינה תבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה לקדירה אחרת (כלי שני), מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל. מקור ההלכה הוא בגמרא בשם רשב"ג האומר: "לא אסרו אלא באותו מיחם, אבל פינה ממיחם למיחם – מותר". הסיבה היא שפעולת ההעברה לכלי שני מצננת ומקררת את התבשיל ("קא מיקר ליה"), ועל כן ירד החשש שהאדם יבוא לחמם או להרתיח אותו מחדש. לכן ההטמנה במקרה זה מותרת, גם אם התבשיל עדיין חם בדרגה שהיד סולדת בו.
ה"חוט שני" מעלה שאלה לגבי דבר המוגדר כ"גוש" (כמו תפוח אדמה או אורז) שהועבר לכלי שני. לדעת המהרש"ל (וחומרת האשכנזים בהתאם לכך), מאחר שגוש אוגר בתוכו את החום, הוא ממשיך להיחשב כ"כלי ראשון" לעולם. בשל כך, אשכנזים נזהרים שלא להניח חתיכת דג חם מגוש על סלט קר, אך לדעת השולחן ערוך והרמ"א אין כזה מושג "גוש כלי שני", אלא כל מה שעבר לכלי שני מקבל את דינו. בנוסף, חשוב לזכור ששימוש במצקת מעורר נידון בפני עצמו – אם המצקת שהתה בתוך המים החמים זמן מה והעלתה רתיחות, היא נחשבת לכלי ראשון בפני עצמה.
