ירושות, אחים וצוואות: בין דין תורה לבית המשפט
להלן סיכום מפורט מאוד וכרונולוגי של השיעור, המכיל אך ורק את התוכן שנאמר בהקלטה, צעד אחר צעד:
חלק א': סוגיית כספי הירושה בבנק וההתנגשות בין החוק להלכה
- הצגת הבעיה הראשונית: השיעור נפתח בשאלה לגבי כסף שהורים משאירים בירושה בחשבון בנק, והאם הבכור אמור ליטול בו פי שניים.
- ההתנגשות בין החוק לדין תורה: צוין כי על פי חוק המדינה, הבנות יורשות באופן שווה יחד עם שאר האחים. אולם, על פי דין תורה – רק הבנים הם אלו שיורשים.
- הדינמיקה סביב החתימה בבית המשפט:
- הבנים פונים לבנות ואומרים להן שלפי דין תורה אסור להן לקחת מהכסף, שכן הדבר נחשב לגזל ("זה מגיע רק לנו"), ודורשים מהן לחתום בבית המשפט על ויתור.
- מודגש שאפילו אם הבנות לא תובעות את הכסף באופן אקטיבי, הבנים אינם יכולים למשוך את הכסף מהבנק ללא חתימת הוויתור שלהן.
- הבנות, מצידן, משיבות: "אתם רוצים שנחתום? תשלמו לנו".
- הפולמוס על גובה התשלום לבנות:
- הבנים טוענים כלפי הבנות שאסור להן לקחת את הכסף, ועיכוב החתימה גורם להם סתם להפסדים ("איסור נכסים").
- עולה התמיהה על פרופורציית התשלום הנדרש: אם עורך דין לוקח על חתימה סכום שנע בין 200 ל-1,000 שקלים, איך ייתכן שהבנות ידרשו סכומים כמו 5,000 שקלים, או אף גרוע מכך – מיליון שקלים מתוך ירושה של 10 מיליון שקלים, רק תמורת חתימה?
- האם מותר לבנות לדרוש מיליון, שניים או שלושה מיליון, או חלק יחסי ככל האחים, רק בשביל להסכים לחתום?
- פשרה מתוך חוסר ברירה: נשמעה הערה מהקהל כי למרות שמצד התורה הדבר אכן נחשב לגזל, במקרים רבים מסכימים לשלם להן משום שזהו "סיכון" – אם לא ישלמו, התיק ילך לבית המשפט שצפוי לפסוק לטובת הבנות, ולכן משלמים כדי למנוע מחלוקות.
חלק ב': סכסוכים משפחתיים, קופות גמל והיעדר צוואות
- הסכנה שבהיעדר צוואה: נאמר כי אנשים רבים אינם כותבים צוואה ונפטרים לעיתים בגיל צעיר. במצבים אלו, כשאין צוואה התיק מגיע לבית משפט ו"נתקע" שם למשך זמן רב, עד שאנשים דורשים מיליונים.
- מקרה קופת הגמל: הובא סיפור על קופת גמל שנכתבה על שם אחד האחים. שאר האחים טענו שהאב כתב זאת על שמו רק משום שבאותו זמן הוא היה הבן היחיד. מנגד, האח הרשום נאחז ברישום ואינו מוכן לוותר. הוזכר שמצבים כאלו, שבהם גם הגיסות מתערבות, מובילים לנתק בין אחים לעשרות שנים וקורעים משפחות, דבר שהוגדר כ"סכנת נפשות".
- הערה מהקהל: אחד המשתתפים שיתף מקרה שבו אשתו ירשה נכס, ואילו אח של הדודה לא קיבל דבר רק משום שכך נכתב בצוואה, מה שמעורר מריבות באופן טבעי.
- הפליית ילדים בצוואה: הועלתה השאלה האם מותר הלכתית להפלות בין ילדים או לנשל ילד מצוואה משום ש"עשה פרצוף" להוריו.
- חלוקה בין עשיר לעני: האם מותר לתת יותר לבן עני מאשר לבן עשיר בטענה שהעשיר אינו זקוק לכסף? התשובה שעלתה היא ש"כולם אוהבים כסף" ועשיר לעולם לא ישבע ממנו. כמו כן, הודגש כי ברגע שיש כסף, לפתע מופיעים כל מיני קרובים ותובעים.
- אלימות בתוך המשפחה: סופר מקרה מזעזע שהתרחש שבוע לפני כן, שבו במהלך הלוויה שני אחים הלכו מכות רצח זה עם זה, עד כדי כך שהורידו את האלונקה של האב על הרצפה.
חלק ג': "אין רוח חכמים נוחה הימנו" והמעשה ביוסף בן יועזר
- דין המשנה: הובאה המשנה במסכת בבא בתרא (דף קל"ג, עמוד ב') הקובעת: "הכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו – מה שעשה עשוי (תקף משפטית), אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו". רשב"ם מסביר כי הדבר גורם לחכמים כעס משום שהוא עוקר נחלה מהתורה (דאורייתא).
- דעת רבן שמעון בן גמליאל: המשנה מביאה את דעת רשב"ג האומר: "אם לא היו בניו נוהגים כשורה – זכור לטוב".
- הסיפור מהגמרא: הגמרא שואלת האם חכמים חולקים על רשב"ג, ומביאה כראיה את סיפורו של יוסף בן יועזר:
- ליוסף בן יועזר היה בן שלא נהג כשורה. בעקבות כך, הוא הקדיש "עליתא דדינרי" (עליית גג מלאה בדינרים) לשמיים, במקום להוריש לו.
- הבן התחתן, ואשתו ילדה. הוא הלך וקנה לה דג, ובתוכו מצא מרגלית.
- אשתו ייעצה לו שלא להביא את המרגלית למלך כי ישלם מעט, אלא להביא לגזברים של בית המקדש שיעריכו אותה ביותר כסף.
- הגזברים העריכו את המרגלית ב-13 "עליות דינרים", אך אמרו שיש בקופה רק שבע. הבן אמר להם "תנו לי שבע, ואת השש הנותרות אני מקדיש לשמיים".
- עמדו וכתבו בפנקס ההקדש: "יוסף בן יועזר הכניס אחת, ובנו הכניס שש".
- מסקנת הגמרא: הגמרא דוחה את ההוכחה מסיפור זה לעניין הפסיקה ההלכתית.
חלק ד': פסיקת ההלכה ופתרונות מעשיים בצוואה
- פסק השולחן ערוך: הובא פסק השולחן ערוך (חושן משפט, סימן רפ"ב) שקובע כי "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים… אין רוח חכמים נוחה הימנו". בנוסף נאמר שזו מידת חסידות שלא לחתום כעד בצוואה שמעבירה ירושה, אפילו אם המעבר הוא מבן שאינו נוהג כשורה, לאחיו שהוא חכם ונוהג כשורה.
- ציווי שמואל לרב יהודה: הובא הציטוט: "שיננא, לא תהוי בעבורי אחסנתא, אפילו מברא בישא לברא טבא, וכל שכן מברא לברתא" (אל תהיה מעורב בהעברת נחלה מבן רע לבן טוב, ובוודאי לא מבן לבת). הסיבה לכך היא: "דלא ידעת איזה זרע יוצא ממנו" – אי אפשר לדעת אילו צאצאים צדיקים יוכלו לצאת מאותו בן רשע בעתיד.
- הקושיה על אברהם אבינו: הפוסקים שואלים כיצד אברהם אבינו נתן את כל מה שיש לו ליצחק ולא השאיר מאומה לישמעאל. ניתנו לכך מספר תירוצים:
- אברהם ושרה היו בעלי רוח הקודש וידעו מה יצא ממנו.
- ישמעאל היה בן השפחה ולכן לא נחשב כיורש רגיל.
- הדבר ניתן כ"מתנה מחיים".
- הפתרון בצוואות (דעות הפוסקים): כיצד אדם יכול בכל זאת להוריש לפי רצונו מבלי להכעיס את רוח חכמים?
- קצות החושן (בשם התשב"ץ): כותב שיש לתת לכל יורש מודר "דבר מועט" – "ארבעה זוזי". בכך יוצאים ידי חובת רוח חכמים.
- אגרות משה: פסק שבימינו מספיק לתת לאותו יורש 1,000 דולר.
- תשובה חולקת: הובאה תשובה הגורסת כי סכום סמלי לא מספיק ויש לתת למופלה חלק משמעותי, כגון לתת לו דירה אחת בזמן שאחיו מקבלים מספר דירות.
- הקדש וצדקה: רב פעלים מביא מחלוקת בין מהרימ"ט למהריב"ס לגבי אדם ללא בנים המעוניין להקים קרן צדקה מכל נכסיו במקום להוריש לאחיו. המסקנה היא שמתנה מחיים מותרת במקרה זה.
- צוואת אישה במקום בעלה: נידונה בסוף השאלה על אישה שכותבת צוואה ומורישה הכל לאחיה במקום לבעלה. נאמר כי על פי דין תורה הבעל הוא היורש את אשתו.
