שאלה:
יש אצלינו בביהכנ"ס אחד שכאשר מזכירים במגילה שם המן או עשרת בניו מקללם בפיו קללה נמרצת וצועק ביטויים חריפים וכל מיני לשונות של בזיון והשפלה וקולות מוזרים, האם יש בזה איזה חשש משום הפסק או לא.
תשובה:
אין בזה משום הפסק אבל צריך ליזהר שלא יפסיד מלשמוע איזה תיבה מהחזן, ושב ואל תעשה עדיף.
מקורות:
כיון שהוא מענינו של יום אין כאן חשש הפסק וכמבואר בשו"ע (סי' תרצ סי"ג). וכ"ה בלבוש (שם סי"ז) דכשהקורא קורא שם המן יאמר השומע 'שם רשעים ירקב', והביאו המג"א (ס"ק כא). [ואפי' אינו מענינו של יום אינו הפסק בדיעבד, כמבואר ברמ"א ס"ה, אלא דבענינו של יום מותר אפי' לכתחילה וכמ"ש בשעה"צ (ס"ק מג) בשם הרא"ש. ועי' ברא"ש שם וע"ע בכה"ח (ס"ק קיא) וצ"ע].
ומיהו צריך ליזהר שלא יפסיד משום כך לשמוע איזה תיבות דאל"כ לא יצא יד"ח. ולכן כתב בשעה"צ (ס"ק נז) דטוב שלא לומר כלל 'ושם רשעים ירקב', ע"ש. וע"ע במשנ"ב (ס"ק יט). אבל במקומות שבלא"ה החזן ממתין כי התינוקות עושים רעש, אין חשש מלומר כן.
איברא דבכה"ח (ס"ק קיא) הביא דברי הלבוש וכתב דלא ראה שנוהגין כן, ואפשר מפני שלכתחילה אין להפסיק בדברים אחרים, ועוד מפני שיש לחוש שלא ישמע איזה תיבה. וע"ע בחזו"ע פורים (עמוד צג) שהאריך בזה ומסיק דשוא"ת עדיף. וע"ע בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קצב).
