האם נשים מעוברות מתענות בתשעה באב

שאלה:

האם נשים מעוברות מתענות בתשעה באב.

תשובה:

מדינא דגמ' ושו"ע מעוברות צריכות לצום, אבל בזמנינו אנו שירדה חולשה לעולם, רבו הפוסקים הסוברים שאין לאשה מעוברת לצום כלל גם אם היא מרגישה שיכולה לצום (ואפי' בת"ב שאינו נדחה), ובפרט במקומות החמים כמו בארץ ישראל, וכך היא ההוראה בכמה בתי הוראה. [וגדר מעוברת הוא אף בתחילת ההריון ואפי' בתוך ארבעים יום, כל שנודע לה שהיא בהריון אינה צמה כלל].

וגם לדעת המחמירים בזמן הזה וסוברים שעליה להתחיל את הצום, מ"מ אם מרגישה קצת חולשה עליה להפסיק את הצום מיד. ועל הרב או הבעל מוטלת החובה להזהירה שאם מרגישה חולשה כל שהיא, או אפי' ספק חולשה, ואף ספק ספיקא אם מרגישה חולשה, עליה להפסיק את הצום מיד בלי לשאול שום רב או רופא, ולאכול ולשתות בלי שיעור ומדה. [ומי שמורה לצום ולא מזהיר את האשה על כך, עתיד ליתן את הדין].

וכמו כן אם היא כבר חלשה קצת, או שאינה חשה בטוב, או שסובלת מבחילות או הקאות, או שעברה הפלה, או כל מיחוש שהוא, לכל הדעות אינה מתחילה לצום כלל.

מקורות:

בפסחים (נד:) דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים. ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תקנד ס"ה).

ואמנם כתב בשו"ע שם (ס"ו) דחולה אין צריך אומד ומאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן. וגדר חולה לענין זה, כתב המאמ"ר (סק"ב) שהוא חולה וחש בגופו, אע"פ שאין בו סכנה, מאכילין אותו מיד. והביאו המשנ"ב (ס"ק יא). וכ"ה בשו"ת אגר"מ (ח"ד סי' קיד) דמי שהוא חלוש בטבעו יותר משאר בנ"א נחשב נמי כחולה שמותר לאכול.

ומטעם זה כתבו כמה פוסקים דנשים מעוברות בזמן הזה פטורות מלצום כיון שהן חלשות יותר משאר בני אדם, ואפי' מעוברת בריאה שמרגישה שיכולה לצום, אין לה לצום, כי לדאבונינו רבו המקרים בנשים שצמו והפילו אחר כך, או שהוקדם לידתן טרם שלמו לה ימי עיבורה (מחמת חוסר נוזלים הגורמים לצירים). ולכן ההוראה בכמה בתי הוראה שמעוברות אינן צמות כלל וכלל, ובפרט במקומות החמים שיש חשש להתייבשות ח"ו.

ובא הדבר מפורש בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' סב או י), ושו"ת קנה בשם (ח"ד סי' לג) [וז"ל, כידוע היום שהדור חלוש מאד ומצוי מאד הרבה מקרים לאין שיעור שהנשים מסתכנות ומפילות רח"ל בימי עיבורן מחמת הצום ומגיעות לפעמים לפקוח נפש ממש, וכבר כתוב וחי בהם ולא שימות בהם, ואין דבר עומד בפני פיקוח נפש, ואדעתא דהכי בודאי דלא גזרו חז"ל אומר לחייבם לצום אפילו כשהדבר מביא לידי סכנה, ומשו"ה מקילים להם שלא יצומו אפילו בתשעה באב, וכן אני מורה ובא לכל השואלים אותי שלא לצום בכדי שלא יכניסו עצמו לחשש סכנה, עכ"ל], ושו"ת חיי הלוי (ח"ו סי' צה אות ה) בשם הג"ר משה ניישלאס ז"ל דומ"ץ דסקווירא. וכן אמר לי הרה"ג ר' עקיבא וואזנר שליט"א [שכך הוא מורה ובא מזה כשנתיים לאחר פטירת זקנו הגדול בעל השבט הלוי זי"ע, ועד אז היה מורה שתתחיל וכשתרגיש צורך שתפסיק, אבל אירע שבמוצאי הצום ב' נשים הפילו מחמת שלא ידעו מה נקרא צורך, ומאז מורה שלא לצום כלל]. גם הרה"ג ר' שלמה קאהן שליט"א מו"צ בירושלים ת"ו כתב בזה תשובה ארוכה (בגליון 'מרכז ההוראה' שע"י אוצר הפוסקים ירחון ד תשע"ז עמוד כב), ע"ש. [והביא שם דהשבה"ל הורה תמיד למעוברות להתחיל הצום, ואם ירגישו חולשה או קושי מותרים לאכול, אבל במציאות התקשו הרבה מעוברות לאמוד מתי נקרא חולשה או קושי, וגם לפעמים לא מרגישים החולשה מיד, וצידד שם דבסוף ימיו נטה להקל בזה, ע"ש]. ובספר הליכות שלמה (אב פט"ז ה"א) כתב דמעוברות מתענות, זולת אם הריונה קשה או שמרגישה חולשה מעט יותר מן הרגיל תאכל ותשתה כרגיל. ובארחות הלכה שם (סק"ב) כתב וז"ל, כן היה רבינו הגרשז"א מורה לשואלים, אלא שעל פי רוב הוסיף אח"כ, שבזמנינו נהגו המורים בארץ ישראל להקל למעוברת שלא להתענות, מפני מזג האויר הקשה וחולשת הדורות, ואף התבטא שאמו וזוגתו לא התענו בת"ב בימי עיבורן, וכך היא מסורת ההוראה בארץ ישראל, ע"ש. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' קסט). [ועי' בחזו"ע תענית (עמוד רעט)].

ובאמת דכבר קדם לזה בשו"ת רבי עקיבה יוסף (ח"א סי' קעד) שכך קיבל מאביו בשם מרן החת"ס ז"ל להקל למעוברות ומניקות בזמן הזה שלא לצום בת"ב, וכתב דכך ציוה לבתו שלא להתענות ולא שמעה וצמה והפילה, ע"ש. [ואמנם אני הולך רכיל ומגלה סוד, כי הראתי דברים אלו להגאון ר' אברהם שלזינגר שליט"א בעמח"ס באר שרים, ולהגאון ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א בעמח"ס אמרי יעקב – הבקיאים טובא בתורת החתם סופר זי"ע שהוא נר לרגלם, ופקפקו טובא בשמועה הנזכרת, שמעולם לא נשמע כן משום אחד מתלמידי וצאצאי החת"ס זי"ע. ובגליון 'מרכז ההוראה' הנ"ל הביא דהגאון ר' מתתיהו דייטש שליט"א הראה דברי ר' עקיבה יוסף הנ"ל למרן בעל השבט הלוי זי"ע ואמר לו שלא ידע מזה].

וכבר לפני כמאתיים שנה ומעלה תיקן הגאון ר' צדקה חוצין ז"ל גאב"ד בגדאד בעמח"ס צדקה ומשפט, שבמקומו לא יתענו עוברות ומניקות ביום ת"ב כי ראה שבאו לידי סכנה מרוב החום השורר שם, וכמו שהעיד נכדו ר' צדקה חוצין בהקדמת צדקה ומשפט ח"א. והביאו בחזו"ע – תעניות (עמוד סג ועמוד רעט). וע"ע בקובץ יתד המאיר (מנ"א תשפ), ובירחון אור תורה (מנ"א תשפד)[1].

ולכל הדברות ולכל האמירות גם לדעת המחמירים שמעוברות צריכות לצום גם בזמן הזה, מ"מ צריך המורה להזהירה שאם תרגיש קצת חולשה או ספק חולשה עליה להפסיק הצום מיד ולאכול ולשתות בלי שום שיעור ומדה, ובלי לשאול או להתייעץ על כך, לא עם רב ולא עם רופא ולא עם בעלה.

וכמו כן אם היא כבר חלשה קצת, או שאינה חשה בטוב, או שסובלת מבחילות או הקאות, או כל מיחוש שהוא, או שעברה הפלה, לכל הדעות אינה מתחילה לצום כלל, עי' חזו"ע תענית (עמוד רעט בהערה אות א), ואול"צ (ח"ג עמוד רנח).

וגדר מעוברת לענין זה, כל שנודע לה שהיא בהריון ואפי' תוך ארבעים יום, עי' אור לציון (ח"ג עמוד רלט ועמוד רנח), וכן אמר לי הגאון ר' עקיבא וואזנר שליט"א. [ועי' משנ"ב סי' תקנ סק"ג ושעה"צ סק"ב, וע"ע משנ"ב איש מצליח סי' תקנ סק"ג, וסי' תריז שעה"צ סק"א בשם הגאון הנאמ"ן שליט"א].

[1] ולפני כמה שנים פורסם בקובץ יתד המאיר (מנ"א תשפ סי' נז) ליקוט יפה מדברי פוסקי זמנינו בענין מעוברות בת"ב שאינן צריכות לצום, והערתי עליו (אלול תשפ סי' עב אות ז) דפלא שלא העיר שכבר לפני כמאתיים שנה ומעלה מצאנו שכך תיקן הגאון ר' צדקה חוצין ז"ל בבגדאד. – ואחר כחודש השיב על כך בחריפות הגאון הנאמ"ן שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים בשיעורו השבועי וז"ל, מישהו אסף וכתב שאפשר להקל למעוברות ומניקות שלא לצום ביום ת"ב, ומישהו העיר עליו מדוע לא הבאת ראיה נפלאה שרבי צדקה חוצין תיקן שמעוברות ומניקות אסור להם לצום בת"ב. מה הקושיא הזאת, וכי אתה חושב שהוא עיקר דין הגמ', הוא אמר את זה בבבל בלבד, מרוב החום כי ראה שיש נשים שהגיעו עד שערי מות ולא לכל מקום, באר"י מזג האויר הרבה יותר טוב מבבל, וא"כ כאן זו מידה אחרת ואי אפשר לעקור את הדין של הגמרא, עכ"ל. (נדפס בגליון בית נאמן ר"ה תשפ"א).

ואנא עבדא לא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי, ומעולם לא כתבתי דמשם 'ראיה נפלאה' להה"כ נר"ו, רק כתבתי דפלא שלא הרגיש דמלפני מאתיים שנה כבר דנו להקל בזה, וידעתי גם ידעתי דאין כל המקומות שוים ורק בבגדאד תיקן כן וכמו שכתבתי וזכרתי להדיא ולא השמטתי דבר וחצי דבר ממ"ש בספר צדקה ומשפט, אלא שכוונתי בכל אלה להראות דהפתח פתוח בכל דור ודור לדון ולהורות לפי ראות עיני המורים גם באופן גורף לכלל המעוברות ולא רק באופן פרטי אצל כל אחת ואחת, ואין כאן עקירת דינא דגמרא כלל וכלל, ואני תמה וכי חכמי הש"ס לא היו בבבל, והיאך בא הגאון ר' צדקה חוצין ז"ל ועקר תקנתם, אלא לא הסתפק אדם מעולם שלא שייך לטעון בזה דאי אפשר לעקור דינא דגמרא, כי מעולם לא ר' צדקה חוצין וגם לא הה"כ נר"ו בשם חכמי דורנו באו לעקור דינא דגמרא. וזה ברור.