הטעם שאסרו אכילת דגים וחלב

מקור האיסור:
כתב רבינו בחיי (שמות פכ״ג יט): וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.
ולהלכה הב״י (יו״ד פז) כתב לא לאכול דג וחלב משום הסכנה וציין למה שכתוב באו״ח סימן קעג.
וכתב הבן איש חי שבהפסד מרובה יכולים להקל בדג וחלב, וכן פסק בהליכות עולם (ח״ז עמ׳ כ פרשת בעלותך הלכה ט).

מתי שייך האיסור:
האחרונים כתבו באופנים שונים מתי שייכת הסכנה:
הפת״ש (יו״ד פז ט) הביא שרק בבישול דג וחלב מאידך הכנה״ג (יו״ד סימן פז הגהות יט) הצריך הדחה בין דג לחלב ומוכח שס״ל שיש סכנה באכילתם גם בלי שיבשלם ביחד.
והפחד יצחק (מערכת ב דף סב עמוד ב) כתב שרק ראה סכנה אם אוכל דג ומיד אח״ז חלב אבל כיון שהב״י אסר לאוכלם יחד נזהר מלאוכלם יחד.
עוד יש אחרונים שרצו להקל גם באכילת דגים עם חמאה (שו״ת זבחי צדק ח״ג סי׳ קמג).

האם הבית יוסף באמת אסר?

הקשה הד״ם (יו״ד פז ד) על הב״י הרי באו״ח סימן קעג מבואר שאין לאכול בשר ודג יחד משום הסכנה אבל לא מוזכר כלום על חלב ודג (וכן הקשו הש״ך ה, והט״ז ג), ועוד לא הוזכר בשו״ע בשום מקום במפורש איסור אכילת דג וחלב !

לישב קושיות אלו הביא הליכות עולם (שם) את דברי הכנה״ג, שאין טעות סופר בדברי הב״י ואפילו שלא פסק השו״ע כך אבל הב״י כתב על זה לכן יש להחמיר ומה שציין לאו״ח סימן קעג הוא לומר שדג וחלב אסור כמו הדברים שהוזכרו בסימן קעג (1).

האם יש טעם לאסור משום סכנה בימינו?
יש להקשות איך מקילים בהפסד מרובה הרי יש סכנה (2)?
ועוד יש להקשות הרי הרמב״ם גדול הרופאים לא כתב על זה כלום (3)?
ופוק חזי אשכנזים שמקילים בזה ולא מסתכנים וטעמא דמילתא משום שמה שלא הוזכר בחז״ל הולכים לפי המקום והזמן (4/5)!

ישוב הקושיות:
מהלך על פי היביע אומר (חלק י, סימן נח אות ה – ח״ב חיו״ד סי׳ י) – ישנם שני סוגי סכנה: יש סכנה טבעית והיא סכנה ודאית כמו לדוגמא הכישו נחש שאז בעינינו רואים הסכנה, ויש סכנה סגולית שהוא חשש לסכנה לדוגמא מה שאסרו חז״ל לישא אשה קטלנית רק מחשש לסכנה ולא הוי ודאי סכנה כיון שרוב נשים אינם קטלניות.
אם כן אכילת דג וחלב אינה סכנה ודאית/טבעית אלא היא חשש סכנה דהיינו סכנה סגולית, וכיון שעינינו רואות שאין מי שניזוק מאכילת דג וחלב לכן יש צד לומר דלא חישינן להאי מילתא ולכן יש מקילים בזה לגמרי, וכן בהפסד מרובה גם המחמירים יכולים להקל.
ואפילו שבימינו אין באמת החשש סכנה וכנ״ל אבל לכתחילה צריכים להימנע מאכילת דג וחלב כיון שיצא הדבר מפה קדשו של מרן הב״י (ואפשר שבזמנו של הב״י כן היה חשש לסכנה זו אבל בימינו אין חשש סכנה זו וכנ״ל, ולפי זה יובן למה הרמב״ם לא כתב על סכנה זו, כי יכול להיות שבימיו לא היה חשש לסכנה זו כמו שבימינו אין חשש לסכנה זו).

מהלך האור לציון (ח״ה פל״ז שאלה ח בהארה) – ההלכה קובעת הטבע לכן מי שפוסק כמרן הב״י בשבילו הויא סכנה, ולכן כיון שפסקו שרק בהפסד מועט יש סכנה לכן רק אז יש סכנה, ואפילו שהרמב״ם לא דיבר מזה כלום כיון שהב״י פסק לאיסור משום סכנה אז יש סכנה.
אבל האשכנזים שפוסקים כדעת הד״ם גם אם בעיקרון היה סכנה אבל בטלה מהם הסכנה כי ההלכה קובעת הטבע.

רוב מה שכתוב כאן נלמד מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ״ל בספריו יביע אומר והליכות עולם.

מקורות והערות:
1 – עי׳ בחיד״א (מחזיק ברכה פז ד) מה שהקשה על תירוץ זה.

2 – ובאמת יש שהחמירו בהפסד מרובה משום קושיא זו אלא שבהליכות עולם דחה דבריהם משום הפוסקים המקילים.

3 – פת״ש יו״ד פז ט בשם החת״ס.

4 – יד יהודה הקצר סק״י, אבל דג ובשר שהובא בחז״ל לאיסור גם אם היום אין בזה סיכון/חולי כיון שהוזכר בחז״ל מחמירים בזה לבד סברת המ״א באו״ח סי׳ קעג משנ״ב ב שהיקל בזה משום שנשתנו הטבעים.

5 – והפת״ש (שם) כתב להקל משום שדשו בה רבים ! ובזה יש לישב מי יימר שלא מסתכנים, ועוד שומר פתאים ה׳.