חם על הפלטה: המדריך המעשי לדיני הטמנה בשבת

סעיף ג': חומרים המוסיפים הבל ושאינם מוסיפים הבל

השולחן ערוך מונה את הדברים המוגדרים כ"מוסיפים הבל" (שבהם אסור להטמין אפילו ביום שישי) לעומת דברים ש"אינם מוסיפים הבל" (שבהם מותר להטמין ביום שישי אך לא בשבת עצמה).

רשימת דברים המוסיפים הבל (אסורים בהטמנה גם מערב שבת):

• פסולת של זיתים: הפסולת הנשארת לאחר סחיטת השמן. החום שלה חזק במיוחד מכל שאר הדברים ברשימה. הגמרא קובעת שגם אם אדם טומן קדרה בדבר שאינו מוסיף הבל (כמו גיזי צמר), ומניח את הכל על גבי פסולת זיתים – הדבר נחשב כהטמנה בדבר המוסיף הבל ואסור. זאת משום שחום הזיתים כה חזק עד שהוא חודר גם דרך חומר מפריד.

• שומשמין: הפסולת הנשארת לאחר הוצאת השמן מהשומשום, אשר יוצרת תוספת הבל בקדרה.

• זבל: זבל בהמות וכדומה. ה"תורת שבת" מסביר שאם הזבל מסריח ומקלקל את האוכל, מותר להטמין בו. הסיבה היא (כפי שמצינו לגבי "סלעים") שזו "מילתא דלא שכיחא" – אף אחד לא יטמין בדבר שמסריח את האוכל, ולכן חז"ל לא גזרו. כיום שאין רגילות כלל להטמין בדברים כאלה, זה פחות משמש כמדד, ולמעשה דרוש שהזבל יהיה מסוג שלא גורם להסרחת המאכל כדי לאסור בו.

• מלח: חומר ששומר ומוסיף חום.

• חול: לחול יש טבע ייחודי לפי הגמרא – "חמימא חמים, קרירא קריר". כלומר, הוא מתאים את עצמו: אם מטמינים בו דבר קר הוא מקרר אותו, ואם חם – הוא מחמם. לכן, לקירור מותר להטמין בו, אך לדבר חם הוא נחשב כמוסיף הבל ואסור.

• תבן, זגין (פסולת ענבים), מוכין (דברים רכים כגון צמר גפן ובגדים בלויים), ועשבים: כולם מייצרים חום ומוסיפים הבל. המגן אברהם (הובא במשנה ברורה) והכף החיים דנים בגרסאות השונות, מדוע נמנו "שלושת הלחים" בעוד שישנם ארבעה. הם מסבירים שהתבן והעשבים נחשבים לדבר אחד, או שיש לגרוס "ארבעת הלחים".

בין לחים ובין יבשים

בשולחן ערוך נפסק שאין הבדל בין לחים ליבשים (אף שלח מוסיף יותר הבל). הגמרא הסתפקה מה הדין כאשר הלח לא מחמת עצמו אלא רטוב מחמת דבר אחר. למרות הספק, השולחן ערוך פוסק לאיסור וסותם את הדבר, על אף שהכלל הוא "ספק דרבנן לקולא". הביאור הלכה מסביר זאת על פי כלל של ה"יד מלאכי": במקום שהתלמוד הבבלי הסתפק, אך בירושלמי הדבר הוכרע (לאיסור), פוסקים כהכרעת הירושלמי.

רשימת דברים שאינם מוסיפים הבל (מותרים בערב שבת):

• כסות: בגדים, כרים, כסתות וגיזי צמר.

• פירות: כגון חיטים וקטניות שאפשר לטמון בתוכם.

• כנפי יונה: נוצות. הרמ"א פוסק "והוא הדין שאר נוצות". הרש"ש מדייק שהמשנה נקטה 'כנפי יונה' דווקא כי הן קשות ולא מוסיפות הבל, בניגוד לשאר נוצות שהן רכות ומוסיפות. לעומתו, הגר"א מסביר (וכך ההלכה כרמ"א) שהמשנה נקטה כנפי יונה רק מפני שזה מה שהיה מצוי בזמנם, אך הוא הדין לכל שאר הנוצות. (ה'פתח הדביר' מסתפק לגבי נוצות דקות ללא קנה).

• נעורת של פשתן: סיבים היוצאים מניעור הפשתן.

• נסורת של חרשים: נסורת עץ של נגרים.

דינים מיוחדים בהטמנה:

• סלעים (אבנים קטנות): מותר להטמין בהם בערב שבת אף על פי שמוסיפים הבל. הסיבה: אבנים אלו שימשו להדלקת אש, ואין רגילות להטמין בהן מחשש שישברו את הקדרה או יסריחו את האוכל. מכיוון שזו "מילתא דלא שכיחא", חז"ל לא גזרו בהן איסור. (הערה: השימוש בהן בשבת מותנה בייחוד מראש כדי לפתור את בעיית המוקצה). ההיתר תקף רק בדברים שאין רגילות כלל להטמין בהם, בניגוד לדברים שיש מיעוט שרגיל להטמין בהם שאז חלה הגזירה.

• אפר חם: המשנה ברורה (על פי המהרש"ל) פוסק שמותר להטמין באפר חם (כל עוד אין בו גחלים שאז הוא מוסיף הבל ואסור). החזון איש מחמיר ואוסר משום שהאפר חם.

• חימום שמיכה/מגבת מערב שבת: אדם שמחמם מגבת או שמיכה על פלטה בערב שבת ועוטף בה את הקדרה (ללא הנחה על האש) – הדבר מותר ואינו נחשב הטמנה בדבר המוסיף הבל. השמיכה עצמה אינה מוסיפה הבל בטבעה אלא רק התחממה, ודינה כדין "אפר חם" המותר לפי המשנה ברורה.

סעיף ד': החזרת, הוספת והחלפת כיסוי בשבת

סעיף זה עוסק במקרים מעשיים של גילוי וכיסוי מחדש בשבת של קדרה שהוטמנה מערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל.

הכלל הבסיסי ודין "כיסהו ונתגלה"

אף על פי שאין טומנים לכתחילה בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, משנה מפורשת (שבת נ"א ע"א) מתירה: "לא כיסהו מבעוד יום – לא יכסנו משתחשך. כיסהו ונתגלה – מותר לכסותו".

• מתי נתגלה?

• דעת התוספות: אפילו אם התגלה מבעוד יום (ביום שישי), מותר לחזור ולכסותו בשבת.

• דעת הסמ"ג והסמ"ק (וכך נפסק להלכה): רק אם התגלה בשבת עצמה מותר לכסותו, אך אם התגלה מבעוד יום ונותר גלוי בכניסת שבת – אסור לכסותו בשבת.

גילוי הקדרה בידיים והחזרתה בשבת

אדם המרים בשבת את הכיסוי מעל סיר החמין כדי להוציא אוכל, יכול להחזיר את הכיסוי ללא חשש. מותר הדבר אפילו שסילק את הכיסוי אקטיבית ("גילהו בידיים") ולא רק כש"נתגלה מאליו".

• מה הדין אם הסיר את הכיסוי בשבת על דעת שלא להחזירו, ואז התחרט?

• דעת הב"ח (קורבן נתנאל והגר"ז): אסור להחזיר, שכן ההסרה על דעת שלא להחזיר מבטלת את ההטמנה המקורית, וההחזרה נחשבת הטמנה חדשה.

• דעת הרב עובדיה יוסף (וכך הלכה): מותר להחזיר. מכיוון שהייתה פה הטמנה תקפה בכניסת שבת, ומכיוון שאיסור הטמנה הוא דרבנן, הכלל הוא "ספק דרבנן לקולא".

סילוק הכיסוי ביום שישי

אם אדם סילק את הכיסוי בידיים בערב שבת, לכל הדעות אסור לו להחזיר את הכיסוי בשבת, גם אם הייתה דעתו להחזיר לפני שבת ושכח. הגר"א מוסיף שאפילו אם הסילוק התבצע בבין השמשות (זמן ספק), אסור לכסותו בשבת. לפי כף החיים והמשנה ברורה הדבר אסור בהחלט. הב"ח נוטה להקל אם הייתה דעתו להחזיר בערב שבת אך שכח, משום שהמחשבה שומרת על חיבור להטמנה, אך ההכרעה המחמירה היא העיקרית במקרה זה.

הוספה והחלפת כיסויים

לפי הברייתא ודברי רבן שמעון בן גמליאל, המובאים בשולחן ערוך, מותר בשבת:

• להוסיף כיסויים: אם הכיסוי הקיים אינו מספיק, מותר להוסיף עליו שמיכות נוספות.

• להחליף כיסוי: מותר להסיר כיסוי דק (סדין פשתן) ולשים במקומו כיסוי עבה ומחמם יותר (גלופקרין – שמיכת צמר), למרות שהכיסוי החדש מחמם יותר, ובלבד שעושה זאת בשבת עצמה לסיר שהיה מוטמן כהלכה.

החלפת כל ההטמנה מסביב לסיר

אם הסיר עטוף כולו (גם בצדדים), האם מותר להוציא את הסיר ולהחליף את כל מעטפת ההטמנה בשבת? דעת הרש"ש לאסור (משום שההיתר מדובר רק על הכיסוי העליון). אולם, רבי עקיבא איגר והרב שלמה זלמן אוירבך פוסקים להיתר – כל עוד הסיר היה מוטמן בכניסת השבת, ההטמנה נמשכת ומותר להחליפה כולה.

הערה חשובה לסיום (לגבי הוספת כיסוי או אוכל להטמנה בשבת): כל ההיתר להוסיף כיסויים בשבת מותנה בכך שהתבשיל שבקדרה מבושל כל צורכו. אם האוכל אינו מבושל לגמרי, הוספת הכיסוי מקרבת ומזרזת את הבישול, ועלולה לעבור על איסור בישול בשבת (דאורייתא או דרבנן). כמו כן, יש לשים לב לא להכניס דברים נוספים (כמו חלה) תחת ההטמנה כבדרך אגב אם יש חשש לבעיות אלו.