שיעור בספר משנ"ב הלכות שבת: סימן רנג ס"ה (ח"ג) – דעת המשנ"ב בפסיק רישיה בגוי

[00:00] הקדמה: פסיק רישיה בגוי לעומת ישראל השיעור פותח בחזרה על הדין של "תרומת הדשן": מותר ליהודי להניח סיר תבשיל על תנור חימום ביתי (לפני שהודלק), בידיעה ששפחה גויה עתידה להדליק את התנור כדי לחמם את הבית (שזה מותר משום ש"הכל חולים אצל הצינה"). למרות שהתבשיל יתחמם בהכרח, הדבר מותר כי הגויה מתכוונת לחמם את הבית, וחימום התבשיל הוא רק "פסיק רישיה" (תוצאה הכרחית אך לא מכוונת). עם זאת, ליהודי אסור לעשות פעולה כזו, שכן בישראל גם "פסיק רישיה" שאינו מתכוון אליו נחשב לאיסור.

[03:00] דין השתתפות במלאכה ("אחד נתן את הקדרה…") המשנה ברורה מסביר מדוע ליהודי אסור להניח את הסיר גם אם הגויה מדליקה. הסיבה היא מדין הגמרא שמי שמניח את הקדרה ומי שמדליק את האש הופכים להיות "שותפים" במלאכת הבישול. בהקשר זה, מובא דין של ה"חיי אדם", לפיו כאשר גוי מבשל עבור ילד קטן (שדינו כחולה שאין בו סכנה), על היהודי להיזהר אפילו לא להניח את הסיר הריק על הגז, כדי לא להיחשב שותף למלאכה.

[07:56] מחלוקת הפוסקים: הנחת סיר על פלטה כבויה (שעון שבת)

• דעת האור לציון: אוסר להניח תבשיל צונן על פלטה המחוברת לשעון שבת בעודה כבויה, מאותה סיבה של "תרומת הדשן" – הרי היהודי הופך לשותף בבישול יחד עם השעון שעתיד להידלק.

• דעת הרב עובדיה יוסף: חולק ומתיר. הוא מסביר שדין השותפות נאמר רק כאשר יש שותף אנושי (אדם שלישי שמדליק את האש), אך לא שייך להגיד שאדם "שותף" של פלטה או שעון שבת. כמו כן, הרב עובדיה מתיר זאת משום שזה נחשב "גרמא" (פעולה עקיפה).

[14:10] דיני "גרמא" והדלקת אש בשבת הרב נכנס להגדרה של "גרמא" (פעולה עקיפה שתגרום למלאכה להתרחש מאוחר יותר). רוב הפוסקים מתירים גרמא בשבת. עם זאת, שו"ת "מחזה אברהם" מחדש שגרמא מותרת רק בשאר מלאכות שבת, אך לא במלאכת מבעיר (אש), כיוון שיש לה פסוק מיוחד ("לא תבערו אש"). הרב מסביר שרוב מוחלט של הפוסקים (כמו החתם סופר, מרן הרב עובדיה יוסף ואחרים) דוחים חידוש זה ופוסקים שגרמא מותרת גם באש.

[24:37] סתירות בפסקי המשנה ברורה לגבי "פסיק רישיה" בגוי הרב מצביע על סתירה לכאורה בפסקי המשנה ברורה: מצד אחד, המשנה ברורה מתיר שוב ושוב אמירה לגוי שיש בה "פסיק רישיה" (כמו טאטוא הבית שגורם להשוואת גומות, או ניעור שולחן שיש עליו נר שמן שעלול לכבות/להבעיר) ללא שום תנאי. מצד שני, במקרים אחרים (כמו הזזת גחלים כשגוי מוציא קדרה), המשנה ברורה מתנה את ההיתר בכך שזה יהיה מצב של "לא ניחא ליה" (למשל, ליהודי כלל לא אכפת ממצב הגחלים, לכן ההיתר תקף. אך אם היה נוח ליהודי מהתוצאה – הדבר היה אסור).

[41:04] הצעת פתרון לסתירות במשנה ברורה הרב מעלה כיוון לישוב הסתירה: ייתכן שהמשנה ברורה מחלק בין איסור מדאורייתא לאיסור מדרבנן. כאשר התוצאה ההכרחית (הפסיק רישיה) היא איסור מהתורה (כמו הבערת אש או כיבוי גחלים), ההיתר לגוי מותנה בכך שליהודי יהיה "לא ניחא ליה". לעומת זאת, כאשר התוצאה היא רק איסור דרבנן, המשנה ברורה מתיר לגמרי, אפילו כש"ניחא ליה" ליהודי (כמו בחימום התבשיל על תנור בית החורף).

[50:26] סיכום: סברת ההיתר בפסיק רישיה בגוי והערה על שטיפת כלים

• הסברה: מדוע בכלל מותר שגוי יעשה משהו שהוא "פסיק רישיה"? מפני שאיסור "אמירה לנכרי" קיים רק כשהגוי מתכוון לעשות מלאכה עבור היהודי. אך בפסיק רישיה, הגוי כלל אינו מתכוון לפעולה הזו (הוא מתכוון למשהו אחר, והמלאכה נגרמת ממילא), ולכן אין פה איסור של עשייה עבור ישראל.

• שטיפת כלים: בסוף השיעור מובאת הלכה לגבי שימוש במים חמים שגוי חימם, כדי לשטוף כלים מלוכלכים בשומן. לספרדים הדבר מותר, אך לאשכנזים (החוששים לאיסור "נולד" בהמסת השומן) יש להיזהר שלא לשפוך את המים החמים על השומן, אלא להכניס את הכלים לתוך המים כדי שהשומן יתערבב בהם מיד ולא ייחשב כנולד.