כוחה של ענווה כהכנה לראש השנה

משמעות הלקיחה והחיבור לאדמה: מצוות הביכורים בפרשת כי תבוא פותחת במילה "ולקחת" ולא "ונתת", משום שעצם הזכות לתת לקדוש ברוך הוא נחשבת לקבלה ולקיחה של המביא. התורה מדגישה "פרי האדמה" כיוון שחיטה ושעורה צומחים מהאדמה והם הראשונים בשבעת המינים, ומכיוון שגם עצי הפרי יונקים את כוחם מהאדמה.

סימון בגמי כנגד גאווה: חקלאי שרואה פרי ראשון מחויב לקשור עליו מיד חוט "גמי" בעודו פרי קטן ובוסרי. פעולה זו נועדה לעקור את מחשבת הגאווה של "כוחי ועוצם ידי" ולהזכיר לאדם שבורא עולם הוא המצמיח את הפירות, כאשר המילה גמ"י מרמזת לראשי התיבות "גדולים מעשה השם".

יחס שונה לסלי עשירים ועניים: עשירים שהביאו ביכורים בסלי כסף וזהב ראוותניים קיבלו את הכלים הריקים בחזרה מהכוהנים, כדי לא לעודד גאווה שנואה לפני השם. לעומתם, עניים שהביאו מעט פירות בסלי נצרים פשוטים השאירו את הסלים אצל הכוהנים, יחד עם הפירות, כדי שלא יתביישו בכמות המועטה כשיחזרו עם סל ריק.

סגולת הסל לסילוק העוני: לקיחת סל הנצרים המלא מהעני על ידי הכהן סימלה פעולה רוחנית של לקיחת העניות שלו. הדבר לווה בברכה שבשנה הבאה אותו עני יזכה להתעשר ולהביא ביכורים בסלי כסף וזהב.

משל קבורת העוני: המסר מומחש דרך משל על אדם עני וחסר מזל שחפר קבר, קבר בו את ה"עוני" שלו, ובעקבות כך הפך לגביר מופלג. כאשר אדם אחר ניסה מתוך קנאה להוציא את העוני מהקבר כדי להחזירו למתעשר, העוני דבק באדם הקנאי והפך אותו לעני בעצמו.

מסר לימי אלול וראש השנה: לקראת ראש השנה שבו עוברים כולם בדין "כבני מרון", עלינו לזכור שעבודת השם ונתינה צריכות להיעשות מתוך אהבה, ענווה ופשטות. הימנעות מגאווה ועשיית מצוות מתוך הכרה באפסות האדם מול הבורא, יזכו אותנו לעמוד בדין בשמחה ובהצלחה.