לימוד ליל שבועות

טעם הלימוד בליל שבועות

כתוב בזוהר הקדוש חסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכו' ומובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, וטעם הדבר כתב המג"א משום שבני ישראל ישנו בלילה שקודם מתן תורה והתעוררו מחמת הקולות ולא התעוררו קודם עלות השחר ונראה הדבר שלא ציפו בהתלהבות למתן תורה ועל כן נתקן לדורות שלא ישנו בליל שבועות.

מה עיקר הלימוד בליל שבועות?

בפוסקים הובאו כמה דעות מה עיקר הלימוד הלילה בחג השבועות:

יש אומרים לימוד תיקון ליל שבועות הוא עיקר הלימוד וכך מקובל מהאר"י ז"ל (פמ"ג תצד א"א א, חיד"א בספרו לב דוד, בא"ח שנה א במדבר ד, כה"ח סק"ז ע"פ האר"י ז"ל), ואף יש שתמהו על מי שלא לומד תיקון זה שכן היו נוהגים גדולי הדורות (חיד"א בלב דוד שם).

ואולם מי שקשה לו להיות ער כל הלילה ילמד מהתיקון את פסוקי התנ"ך (כה"ח סק"ח), וכן אם יודע שאם לא יישן התפלל לא כראוי עדיף שישן (כה"ח שם).

ויש חולקים וסוברים שעיקר הלימוד הוא עסק התורה הרגיל בו מדי יום ביומו (שו"ע הרב ס"ג חוק יעקב תצד א,) שלא נתקן תיקון זה אלא לאנשים שאינם אנשי תורה (ח"י שם).

בני הישיבות העוסקים בתורה יומם וליל נחלקו הפוסקים מה יעשו בליל חג השבועות: יש אומרים שיקראו את "תיקון ליל שבועות" כל התנ"ך וקטע זוהר ואז יכולים ללמוד כרצונם, ובכפוף להוראת רבני הישיבה (אור לציון ח"ג פי"ח יא). ויש אומרים שיעסקו בעומקה של תורה והוא הדבר העיקרי עבורם (מקראי קודש ח"ג לד), ואף בן ישיבה הרגיל לומר תיקון וכעת רצונו לעסוק בלימוד הישיבה יכול לעשות כן ואינו צריך התרת נדרים (הוראת הגרחפ"ש זצ"ל).

ומנהגינו לקרוא את התיקון בספר "קראי מועד" ומ"מ מי שחשקה נפשו בתורה ילמד כאוות נפשו ואין למחות בו כי יש לו על מי לסמוך והעיקר לא להתבטל בשיחת חולין (חזו"ע יו"ט עמו' שי), ויידע כל ההולך לבתי הכנסת שיש הרבה אנשים שם שאפשר להימשך לדיבור חול, וימנע וישמר מזה (תורה בציון פ"ט סעיף ג).

קריאת משניות בליל שבועות

נחלקו הפוסקים האם ניתן לקרוא משניות בליל שבועות:

יש אומרים שלא ילמדו בליל זה משניות (חיד"א בספר לב דוד, בא"ח שנה א במדבר ד, כה"ח תצד ט, תורה בציון פ"ט סעיף ח). יש אומרים שילמדו משניות בליל זה ואדרבה ענין גדול הוא (של"ה שבועות עמוד התורה). ולמעשה יש להימנע מלימוד משניות בלילה זה (חזו"ע יו"ט עמו' שיא).

והנה בין למנהג לומר תיקון ובין למנהג ללמוד יש ליידע מש"כ בספרי המקובלים – שיש להיזהר שלא לישון כלל בלילה זה ויעסוק בתורה ובזה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק זוכה לדברים הרבה (זוה"ק הקדמת הזוהר עמו' ח, ובשער הכוונות ענין חג השבועות דף פט, והובא כן במג"א תצד, ובמשנ"ב שם סק"א).

טבילה במקוה בליל שבועות קודם עלות השחר

כתבו המקובלים ענין גדול לילך לטבול במקוה קודם עלות השחר של חג השבועות (רמ"ע מפאנו מעין גנים ח"ג סדר ליל שבועות, מועד לכל חי סימן ח כה, ויש אף הסוברים שהוא שהטבילה היא סיום התיקון ובלעדיה חסר בו (תורה בציון פ"ט סעיף י בשם גדולי המקובלים). ונוהגים ע"פ הקבלה לטבול ה' טבילות (שם בשם אביו הגה"ק רבי סלמן מוצפי זצ"ל).

ומ"מ מי שיודע שיזיק לו לילך למקוה כגון שיפסיד חלק מהתפילה או שיהיה עייף בתפילה מפני ההליכה והחזרה לא ילך למקוה, אלא יעשה טבילת ידים (מועד לכל חי שם ועושה כן ע"י ארבעים נטילות, ילקוט יוסף תצד כה)[1].

[1] ביאור המושג טבילת ידים: מי שלא יכול לטבול שירחוץ ידיו ארבעים פעמים שהיא כנגד ארבעים סאה שהיא כמות מקוה כשירה ועיין בספר פסקי תשובות סי' פט אות ד שהביא נוסח לשם יחוד, ונוסח יה"ר, וכן מה שיש לכוון בטבילת ידים זו.