חג הסוכות מתאפיין בשלוש מצוות מיוחדות ומרכזיות: שמחה (שהיא כפולה ומכופלת, מוגדרת כ"זמן שמחתנו" ובאה לידי ביטוי בשמחת בית השואבה), נטילת ארבעת המינים וישיבה בסוכה.
סוכות אינו רק "חג האסיף" שחותם את תקופות השנה במסגרת שלושת הרגלים (לאחר חג הפסח שהוא חג האביב וחג השבועות שהוא חג הקציר), אלא הוא מהווה המשך ישיר ל"חגי השם" – ימי הדין, הרחמים והסליחות של ראש השנה ויום הכיפורים.
מצוות ארבעת המינים ("דידן נצח")
לאחר יום הכיפורים, שבו לבשנו לבנים ויצאנו טהורים ונקיים כביציאה ממקווה, אנו בטוחים בניצחוננו במשפט ובמחילת העוונות.
אנו מחזיקים את ארבעת המינים כאות לכך שיצאנו זכאים בדין מול אומות העולם ("דידן נצח").
הניצחון במשפט אינו מובטח בזכות מעשינו או צדקתנו, אלא נשען בלעדית על הבטחתו ושבועתו של הקדוש ברוך הוא לאבותינו (אברהם, יצחק ויעקב) כי יבחר בנו לנצח ולא יפר את בריתו, גם לנוכח חטאינו העתידיים.
ארבעת המינים מייצגים את האושפיזין הקדושים: שלושת ההדסים כנגד האבות, שתי הערבות כנגד משה ואהרן, הלולב כנגד יוסף והאתרוג כנגד דוד.
המינים מסמלים בנוסף את כל סוגי האנשים בעם ישראל: האתרוג מסמל בעלי תורה ומעשים טובים (טעם וריח), הלולב מסמל בעלי תורה ללא מעשים (טעם ללא ריח), ההדס מסמל בעלי מעשים ללא תורה (ריח ללא טעם), והערבה מסמלת אנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים (ללא טעם וללא ריח).
התנאי להמלכת הקדוש ברוך הוא כמלך השלום ולניצחון מלא הוא "לקיחה תמה" – אגידת כל חלקי העם יחד באחדות, תוך ויתור, סליחה ויצירת שלום גם עם השונים מאיתנו.
במישור האישי, ארבעת המינים מסמלים את איברי הגוף (לולב כנגד השדרה, ערבה כנגד השפתיים, הדס כנגד העיניים ואתרוג כנגד הלב), ומטרתם לשעבד את כל הגוף וההחלטות היומיומיות לעבודת השם.
מצוות הישיבה בסוכה
יום הכיפורים משול ליום חופה ("יום שמחת לבו"), והסוכה מהווה את "חדר הייחוד" שאליו מזמין אותנו הקדוש ברוך הוא מיד לאחר החתונה והמחילה, כדי לחיות יחד בצל האמונה.
הישיבה בסוכה דורשת מאיתנו לצאת מהבית הקבוע, מהשגרה ומההרגלים הנוחים, ולהיכנס לדירת עראי כדי לפתח תנופה חדשה בעבודת השם ולהתנתק מהנפילות של העבר.
אנו מזמינים את שבעת הרועים (האושפיזין) להתארח אצלנו בסוכה, כאות הוקרה על כך שבזכותם ובזכות הברית עמם זכינו בניצחון במשפט.
היציאה מדירת הקבע לסוכה משמשת גם כפדיון מראש; אם נגזרה עלינו גלות בדין, אנו מקיימים אותה ובכך פודים את העונש באמצעות השהות בסוכה.
מצוות השמחה בחג
התורה מצווה באופן מיוחד על שמחה בחג הסוכות ואף מבטיחה הבטחה אלוקית: אם האדם יבחר לקיים "ושמחת בחגך", מובטח לו כי "והיית אך שמח" לכל אורך השנה כולה.
מי שלא ראה את השמחה העצומה של שמחת בית השואבה, שכללה נגינה בכלים רבים, לפידי אש וריקודים של גדולי ישראל, לא ראה שמחה מימיו.
שמחה אמיתית אינה תוצאה של נסיבות חיצוניות כגון כסף, שכנים או משפחה, אלא היא דורשת החלטה מודעת, מאמץ פנימי ולקיחת אחריות אישית להיות שמח.
על ראש המשפחה מוטלת האחריות לדאוג למצב הרוח של בני הבית ולשמח אותם בפועל.
השמחה השלמה מותנית בחיבור לקדוש ברוך הוא, כפי שהגדיר זאת הלל הזקן: "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן" – משמע, אם הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בשמחה יש לנו הכל, אך אם אנו מסתמכים רק על עצמנו בלעדיו, אין לנו דבר.
