האם מותר לתת בושם על הידיים ביום כיפור

שאלה: האם מותר ביום הכיפורים לתת מי בושם או תמציות למיניהן ע"ג היד ולשפשף בהם הידיים ומריחים על מנת להתעורר, וכן מה הדין לגבי שימוש בדאורדורנט למניעת ריח הזעה?

תשובה: אין להתיר לתת מי בושם וכיו"ב על גופו או על כפות ידיו אלא יקרב הבשמים ויריח מהם בלבד, ולפי זה ה"ה לענין נתינת דיאודורנט וכיו"ב ע"י ספריי בגופו למניעת ריחות וכיו"ב, יש לאסור מן הדין בין אם נאמר  דהוי סיכה בין אם נאמר דהוי כרחיצה וכנ"ל, ובפרט שבשעה שנותן לא נחשב כזוהמא, ואף בזיעה לא התירו הפוסקים (עיין ט"ז סימן תרי"ג סע"א), אלא אם כן בזיעה מרובה שאז אין רחיצה זו כתענוג, ואף בזיעה מרובה כתב המשנ"ב (תרי"ג סק"ב) בשם המטה אפרים לאסור ולחוש לכתחילה לדעת הב"ח והט"ז שמחמירין, שלא התירו אלא להעביר הלכלוך כטיט וצואה, ובודאי שאף למ"ד שסובר להקל, כשגופו עדיין נקי לא הותר כלל.

מקורות:

תנן ביומא (ע"ג:) יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל וכו’, ובגמרא (ע"ז:) איתא ת"ר אסור לרחוץ מעט גופו ככל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש, ע"כ. וכדברי הברייתא כתבו הפוסקים, וכן פסקו הטור והשו"ע סימן תרי"ג, לגבי רחיצה וז"ל: אסור לרחוץ ביוה"כ בין בחמים בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו מותר לרחצם שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, ע"כ. ולגבי סיכה פסק  השו"ע בסי’ תרי"ד ס"א אסור לסוך אפילו מקצת גופו ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא, אבל אם הוא חולה אפילו אין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו מותר, עכ"ל.

ומקור דברי השו"ע לענין סיכה מדברי הר"ן  (פ"א ד"ה ואם היה) בשם הירושלמי (יומא פ"ח ה"א) שכל סיכה ביום הכיפורים אסורה, בין שהיא של תענוג בין שלא לתענוג, וכ"כ הרמב"ם (פ"ג ה"ט) ע"ש, וכתב עוד הב"ח שמש"כ הטור והראשונים לאסור סיכה אף להעביר הזוהמא, לאו דוקא להעביר זוהמא הוא דאסור, אלא כל שהוא  אינו לשם חולי וחטטין אפילו אינו לתענוג אסור, ומש"כ להעביר הזוהמא היינו שכן דרך העולם אך אינו בדוקא, והוא הדין לשאר דברים אסור.

ולפי דברי הפוסקים הנ"ל נראה ברור שאין להתיר נתינת בשמים וכיו"ב על גופו, בין עם זה לצורך הרחה או להתעוררות בתפילה וכד’, ואף לתת מעט בראשי אצבעותיו נראה לאסור מן הדין שכן מדויק מלשון הברייתא שאסור לסוך "מקצת" גופו, וכל שכן לשפשף ידיו זו בזו לפזר הריח וכיו"ב, ולא הותר כלל אלא הרחה בלבד, שכל דין זה הינו מדין עינוי, וכל שהוא מתענג בדבר בגופו הרי הוא בכלל האיסור.

ולעצם הדין וביאור הענין, מאי שנא להעביר הזוהמא שהתירו לגבי רחיצה כנ"ל ואילו לגבי סיכה אסרו אף להעביר זוהמא ולא הותר כלל אלא לחולי, ראיתי להרב מגן אברהם (ס"ק א) שכתב די"ל דסיכה הוי תענוג טפי, וביותר ראיתי לרבינו מנוח על הרמב"ם (פ"ג ה"ט) שכתב לחלק בין רחיצה שהתירו להעביר זוהמא לבין סיכה, שלגבי רחיצה דרך כל אדם בין עני בין עשיר לרחוץ ידיו במים כשהן מלוכלכות והכל יודעים דלא לתענוג מכוון, אבל הכא (גבי סיכה) אין דרך להעביר לכלוך זוהמת הידיים ע"י סיכה זולתי איש עשיר ורך והענוג ולא מינכרא מילתא דלהעביר זוהמא קא עביד אלא משום תענוג, ומשום הכא אסור, משא"כ בתענית ציבור אינה אסורה סיכה אלא של תענוג, דכיון דמדרבנן הוא לא החמירו בו, עכ"ל.

אולם צ"ע האם בושם או שאר מיני ריח למיניהם חשיבי כסיכה על גופו שאסרו, או שמא סיכה היינו בשמן, וראיתי להרב החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סי’ תרי"ד ס"א) שסיכם את שיטת הראשונים בנידון זה, לדעת רבנו ברוך והאורחות חיים (מאכלות אסורות אות מ"ה ד"ה כל) הביאם הבית יוסף ביו"ד סימן קי"ז דאסור לסוך בשומן וחלב חזיר, והיינו משום דסבירי דסיכה כשתייה בכל מילי, וסיכה היא בכל דבר ולא דוקא שמן, ודעת התוספות (יומא דף ע"ז ד"ה דתנן) והרשב"א בתשובה הביאה הבית יוסף ביורה דעה סימן קכ"ג, דסיכה היא בכל דבר אמנם דוקא ביום הכיפורים ואיסורי הנאה ותרומה, אבל במידי דשרי בהנאה מותר לסוך בו בשאר ימים, ודעת רבנו תם דאפילו ביום הכיפורים אין סיכה אלא בשמן ומותר לסוך ביום הכיפורים בחלב, וכן מותר לסוך בחלב חזיר, ואפילו לשם תענוג, ולמעשה לא הכריע בנידון זה, אולם בספרו שו"ת חיים שאל (סי’ ע"ד אות נ"ו) העיר על מה שכתב בשו"ת קול אליהו (ס’ לט), לאסור לתת מי ורדים במים שנוטלים בהם ידים הכהנים, שחשש למ"ד דסיכה שייך בכל דבר ולאו דוקא בשמן היות ואיסור סיכה לדעת רבים מהראשונים הינו מן התורה, והעיר על דבריו הרב חיד"א שלא שייך כלל סיכה למי ורדים שהם מים ממש וזה רחיצה ולא סיכה, ובזה לא שייך המחלוקת הנ"ל, עכת"ד.

ולפי זה נלע"ד שאף בשמים למיניהם אינם נחשבים כמים אלא כתמציות בפני עצמם, ושייך בהם דין סיכה, שכן סכים בהם את הגוף, ובפרט שהם מרוכזים מאוד, יש לאסור, ואף אם נאמר עליהם שדינם כדין מים וכמי ורדים, עדיין שייך לאסור מדין רחיצה, ואף בחלק מגופו, שכן לא הותרה רחיצה אלא להעביר זוהמא ותו לא, ובודאי שאין להקל בדבר אף בחלק מכפות ידיו כדרך שנוטלים ידיים בבוקר או לאחר יציאה מבית הכיסא, שלא הותר ליטול ידיו בבוקר אלא משום שא"א בלי זה ליגע בעיניו, וה"ה לגבי היוצא מבית הכסא משום רוח רעה או טינוף כמבואר בשו"ע סעיף ב ע"ש, וכן מצאתי בשו"ת אור לציון (ח"ד פי"ב ה"ט) שכתב כן שאין ליתן מי בושם בידיו ביום הכיפורים, וכל שכן בשאר מקומות שבגופו או בשערות או בבגדיו, ע"ש.

אכן כל דין זה אינו אלא לענין יום הכיפורים וכנ"ל, אולם לגבי צום תשעה באב, ולגבי אבלות תוך שבעה להעביר הזוהמא שרי, שלא נאסרה אלא סיכה של תענוג כמבואר בשו"ע או"ח (סימן תקנד ס"טו) וביו"ד (סימן שפא ס"ב), ע"ש וע"ע בבה"ל ד"ה סיכה, ע"ש.