שאלה:
האם מותר ליטול שכר עבור מסירת שיעור 'דף היומי' או על שיעור הלכה, ומה הדין ליטול שכר עבור שימוש בהלכות טהרה.
גם נפוץ בזמנינו בחורים או אברכים הלומדים עם נער באופן פרטי שעה או שעתיים ביום בשביל לקדמו בלימוד, והדרך הוא שנוטלים שכר על כך, האם שפיר דמי.
תשובה:
מותר ללמד תורה שבכתב בשכר, הן נגינת הטעמים והן פירוש הכתובים כפשוטם. אבל אסור ללמד תורה שבע"פ בשכר, וכגון משנה וגמ' מדרשים וחומש עם פירוש רש"י. ולכן אסור ליטול שכר על שיעור דף היומי, וכן על שימוש מראות הדמים. אבל חידושי סופרים וכל מה שנתקן מדרבנן מותר ללמד בשכר, ולכן מותר ללמד שיעורי הלכה בשכר אם הוא עוסק בדברי סופרים.
אמנם גם מה שאסור ללמד בשכר יש אופנים שמותר ליטול שכר, וכגון אם הם נערים קטנים שצריכים שימור שלא יזיקו, או שהוא נער שקשה ללמדו. וכמו כן אם הוא מפסיד באותו זמן מעסק מלאכתו מותר ליטול שכר בטלה, וכן אם אין לו שום עסק אחר וזה כל עסקו ומלאכתו מותר להתפרנס מזה.
וצ"ע מנין לקחו היתר כמה רבנים ליטול שכר על שימוש במראות הדמים (ועי' במקורות הבאנו לימוד זכות בזה). וכמו כן לא ידעתי היתר במה שנהגו איזה אברכים ללמד בחורים בשכר בזמנם הפנוי והרי אינם מפסידים ממלאכתם באותו זמן.
מקורות:
מבואר בנדרים (לז.) ובבכורות (כט.) שאסור ללמד תורה בשכר דכתיב (דברים ד יד) 'ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם' וכו' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רמו ס"ה). [ובכלל האיסור מדרש הלכות ואגדות כדתנן בנדרים (לה:), ופירש הרא"ש שם וז"ל, מדרש – ספרא וספרי שהוא מדרש הפסוקים, הלכות – הלכה למשה מסיני, ואגדות – דברי חכמים שהסמיכום על הפסוקים, עכ"ל. והביאו הב"י (יו"ד סי' רכא ס"ב)].
אמנם יש כמה אופנים שמותר ללמד תורה בשכר:
א] שכר פיסוק טעמים – וכמו שאמר כן ריו"ח בנדרים שם וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רמו ס"ה). והיינו נגינת המקראות. אבל בירושלמי נדרים (פ"ד ה"ג) מבואר דמותר ללמד בשכר אף תרגום ופירוש התורה שבכתב, דלא נאסר אלא 'חוקים ומשפטים', ומקרא כפשוטו אינו בכלל זה שהרי א"א לידע מלמוד המקרא שום דין ברור, והכי נקטינן להלכה כמו שנראה ברמב"ם (פ"א מהל' ת"ת ה"ז) ושו"ע שם. וכ"כ להדיא בטורי אבן למהר"א רוקח ז"ל (פ"א מהל' ת"ת ה"ז) הביאו בספר אמרי יעקב הל' מלמדים (סי' רמה שעה"צ ס"ק מב), וכ"כ מהרש"ק בספרו נדרי זריזין (לז.), וכן מבואר בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קי), ע"ש. ובמק"א הארכתי.
ב] שכר שימור – וכדאמר רב בנדרים שם, ופירש הרא"ש (ד"ה שכר שימור) וז"ל, שכר שימור נוטלין על נערים קטנים הלומדים מקרא לשמרם שלא ילכו ברחובות ובשוקין ויזיקו ויחנכו לדברים רעים. שכר פיסוק טעמים, לנגן המקראות כהלכתן ולאו דאורייתא הוא ושרי ליטול שכר עליו, עכ"ל. ובשו"ת חת"ס (חו"מ סי' קסא) וכ"ה בחי' לב"ב (כא. ד"ה עד שבא) כתב דלולא פירושו היה אומר דשכר שימור היינו שמשלם להמלמד להכריח להנער ללמוד, והיינו שימור – לשמרו שלא יצא מלפניו אלא ישב וישמע, ע"ש.
ומבואר בגמ' (לז:) דשכר שימור אינו אלא בבנים ולא בבנות כי אין דרכן לצאת לחוץ, וגם בבנים אינו אלא בקטנים אבל גדולים אינם צריכים שימור וכמבואר בגמ' (לז.), ויעוי' בתוס' (ד"ה שכר שימור) דכבן עשר חשיב כגדול שא"צ שימור [ולענ"ד צ"ע בזה"ז דרבו המתפרצים ומתפרעים וצריכים שמירה גם בגדולים יותר, אבע"א שמירה דהרא"ש שלא יזיקו לרבים אבע"א שמירה דהחת"ס שיכריחו להנער ללמוד].
ובכלל זה הוא ללמד תורה לתלמיד קשה שטורח הוא ללמדו (ואפי' הוא גדול בשנים) וכמ"ש בהגה"מ (דפוס קושטא פ"א מהל' ת"ת ה"ז). והביאו בדרכי משה (יו"ד סי' רמו סק"ד). וכ"כ באמרי יעקב הלכות מלמדים (סי' רמה ס"ק כד).
ג] חידושי סופרים ותקנות דרבנן – וכמ"ש כן בהגה"מ (פ"א מהל' ת"ת ה"ז) והרמ"א (יו"ד סי' רמו ס"ה), כיון שלא ניתן למשה מסיני מותר ליקח שכר מהן.
ד] שכר בטלה – מבואר בירושלמי נדרים (פ"ד ה"ג) דהא דחזינן דמלמדי משנה נוטלין שכרן היינו שכר בטלה. והובא ברשב"א ובר"ן בנדרים (לז.). וכ"כ התוס' בבכורות (כט. ד"ה מה) והרא"ש שם (פ"ד סי' ה) דאם הוא בטלה דמוכח שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו מסתברא דשרי וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' רמו ס"ה) דאם הוא שכר בטלה דמוכח מותר. ויש לדעת דשכר בטלה דמוכח היינו כגון שיש לו מלאכה ידועה לעשות בזמן שמלמד והוא נוטל שכר פעולה של אותה מלאכה שמתבטל ממנה, אבל אם אין לו מלאכה ידועה אלא שאומר שמא יזדמן לי שכר בקניית סחורה וסרסרות ובשביל זה מבקש שכר אסור וכמבואר בשו"ע (חו"מ סי' ט ס"ה) בנוטל שכר לדון, ע"ש.
ה] שכר פרנסה – עוד מבואר בתוס' ורא"ש בבכורות שם דאם כל עסקו בזה ואין לו עסק בשום מלאכה אחרת מותר ליטול שכר שהרי מוכרח להתפרנס, וכדייני גזירות שבירושלים שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כמבואר בכתובות (קה.). וכ"כ השו"ע (יו"ד סי' רמו ס"ה). – וטעם היתר זה מבואר בלבוש (יו"ד סי' רמו ס"ה) ובשו"ע הרב (הל' ת"ת פ"א ה"ב) לפי שאלו לא למד עמהם בודאי היה מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה. הא קמן דהיתר דשכר פרנסה הוא ענף מהיתר דשכר בטלה, רק דשכר בטלה אינו אלא ביש לו במה להתעסק ומחמת מלאכת הקודש מוכרח להתבטל מן העסק ולכן נוטל שכר בטלה, ובזה התחדש דאפי' אין לו עסק כלל מותר לו ליטול שכר כיון שלולא מלאכת הקודש בודאי היה מתעסק בדבר מה ומרויח כדי חיות נפשו ונמצא דגם בכה"ג נוטל הוא שכר בטלה.
וכאשר נתרגם הדברים לשפת המעשה נראה דליטול שכר על שיעור דף היומי אסור, דהש"ס כולהו איתנהו ביה – מדרש הלכות ואגדות – והוא בלול מהכל ומבוסס על י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם והן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני, וכן אסור ללמד בשכר חומש עם פירוש רש"י, וזה לכו"ע אסור כי אף שמותר ללמד בשכר תרגום או פירוש התורה היינו פירוש מילולי בלבד אבל ללמד מדרשי חז"ל בפירוש המקראות במלאכת חכמה של רש"י הקדוש זי"ע זה אסור בודאי. [וכל זה מצד מהות הלימוד, אבל אם הוא שכר בטלה או שימור וכו' אה"נ מותר וכנ"ל].
וליטול שכר על שיעור הלכה למעשה נראה דתלוי בעיקר עניינו, כי אם הוא עוסק בדברי סופרים ותקנותיהם (אף אם נעוץ שרשם במילי דאורייתא) מותר, וכגון הל' תפלה ומוקצה וחנוכה ופורים ומליחה ובב"ח ועוד כהנה וכהנה, אבל אם רוב השיעור עוסק במילי דאורייתא, וכגון בל"ט מלאכות בשבת וכיוצ"ב אסור, איברא דע"פ רוב שיעורים בהלכות למעשה עוסקים בעיקר בדעות הפוסקים וסברותיהם ואין בזה חשש ליטול שכר עליהם.
ועל שימוש מראות הדמים נראה דאסור ליטול שכר דרובו עוסק בעניני כרת ומיעוטו בתקנות חכמים. איברא דיש ללמד זכות על הנוטלים שכר בשימוש מראות הדמים, דלא מבעיא אם מלמד גם עניני רפואה דנראה דבכה"ג יכול ליטול שכר, אלא אפי' אינו מלמד אלא מראות הדמים בלבד יש לומר היות ובזמנינו אין אנו מתירים אלא מראה לבן ומראה ירוק וכמראה השעוה או הזהב שאין בהם נטיה לאדמומית כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קפח ס"א), אין זה אלא כמלמד דברי סופרים, דאין אלו ממראות הדמים שאסרה תורה, ומותר ליטול שכר על כך.
ולענין מלמד נערים אם מותר לו ליטול שכר, הנה מלמד תשב"ר בתלמוד תורה שכל עסקו הוא רק בזה, פשיטא דשרי וכמ"ש התוס' ורא"ש ושו"ע, ואם עסקו בזה רק חצי היום ושאר היום מתפרנס ממקום אחר (וכגון שלומד בכולל אחר הצהריים, או שיש לו איזה עסק), בכה"ג אין היתר מצד זה, ורק מצד שכר בטלה יש לדון אם הוא בטלה דמוכח או לא, וכגון שאלולא היה מלמד כלל היה יושב ועוסק בתורה בכולל כל היום, ובכה"ג שפיר יכול ליטול שכר הלא"ה לא. ואכתי הדבר תלוי לאיזה גיל הוא מלמד, דעד כבן עשר שפיר יכול ליטול שכר ויתכן בזמנינו אפי' ביותר מזה נמי מותר דשכר שימור הוא. וכל זה אם הוא מלמד משנה או גמרא אבל אם מלמד תורה שבכתב מותר בכל גוונא ואפי' אינו שכר בטלה, וכן אם מלמד קיצור הלכות וכדומה מדברי סופרים נמי שרי.
ומלמד פרטי לשעות מסויימות, הדבר תלוי ועומד, אם שכר שימור הוא שהוא נער קטן הצריך שימור ודאי שרי, וגם אם הוא גדול קצת, בדרך כלל אם אביו שכר לו מלמד פרטי כנראה שהוא מתלמידי קשיי הבנה ומותר ליטול שכר עליו בכה"ג וכנזכר מהגה"מ וד"מ הנ"ל, ואם הוא נער גדול שאינו צריך שימור וגם אינו מקשיי הבנה אלא שאביו רוצה ללמדו עוד ועוד, בכה"ג אין היתר אלא מצד שכר בטלה וכגון שהוא אברך כולל ומלמד בזמני הכולל ומשום כך מורידים לו מהשעה שאינו נמצא בכולל בכה"ג שפיר דמי ליטול שכר על זה, אבל אם הוא מלמד בין הסדרים, או באמצע הסדר ואין הנהלת הכולל מקפדת עמו על כך, נראה דאסור לו ליטול שכר, דהתינח אם יש לו מלאכה אחרת במקומה ומתבטל ממנה שפיר יכול ליטול שכר דשכר בטלה הוא, אבל אם אין לו שום מלאכה אחרת וכמצוי אצל הרבה אברכים העוסקים בתורת ה' יומם ולילה בלא שום מלאכה אחרת בין הסדרים, בכה"ג אסור לו ליטול שכר דאין זה שכר בטלה וכנ"ל, ומשום שפרנסתו בכך ליכא דאין זה אלא במתעסק בזה כל היום אבל לא במתעסק רק שעה ביום דהא מתפרנס שפיר משאר מלאכתו בשאר היום (והיינו לימוד בכולל).
ואמנם אכתי יש לחלק בין אברך לבחור, כי אברך שמלמד שעה אחת ביום, מן הסתם אין זו פרנסתו ויש לו פרנסה מצד אחר (ומצד שכר בטלה ליכא דהא הוא בין הסדרים בזמן שאין לו מלאכה אחרת וכנ"ל) ולכן אסור ליטול שכר על כך, אבל בחור ישיבה יתכן באמת שזו כל פרנסתו ובכה"ג שפיר שרי, והכל לפי הענין כמבואר.
