זמן תפילת ערבית של חג השבועות
בדיני ספירת העומר התבאר הדין שלכתחילה יש לספור את העומר אחר צאת הכוכבים משום דכתיב "תמימות תהיינה" ותמים היינו שלם, ולכן יספור בצאת הכוכבים שהוא סוף היום. אולם מי שספר בבין השמשות יצא ידי חובת ספירת העומר משום דדין דרבנן הוא ובין השמשות ספק הוא ונחשב הדבר ספק דרבנן ולקולא.
מכל מקום בליל חג השבועות שהוא יום הארבעים ותשע של הספירה כתבו הפוסקים שיש להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים כדי שיהיו ימי הספירה בגדר תמימות היינו שלמות, והימים האלו מסתיימים בליל חג השבועות (משנ"ב תצד סק"א). ואע"פ שיש מהפוסקים שחלקו על דין זה וכתבו שניתן להתפלל ערבית מבעו"י ורק גבי קידוש וספירת העומר בעינן תמימות, המנהג בכל תפוצות ישראל להתפלל אחר צאת הכוכבים כפי שכתבנו, ומטעם שלא יבואו המון העם לטעות ואחר שהתפללו בפלג המנחה אף יקדשו ויאכלו מבעו"י (פסקי תשובות תצד א).
ויש מי שכתב מעיקר הדין מותר להתפלל מבעו"י אלא שהכריעו הפוסקים להחמיר, ועל כן ודאי שלכתחילה יש להחמיר ולא לקדש ולסעוד קודם צאת הכוכבים (בא"ח ש"ש במדבר אות ב אול"צ ח"ג פי"ח אות ד, חזו"ע יו"ט עמו' דש).
מ"מ במקומות שצאת הכוכבים מאוחר – והדבר גורם להפרעה לבני הבית וכן ללימוד הלילה יכולים להתפלל ולקדש מבעו"י קודם צאת הכוכבים (אול"צ שם, חזו"ע שם), ומ"מ אם יכולים לאכול כזית פת לאחר צאת הכוכבים תבוא עליהם ברכת טוב (שם). ולענין התפילה אף שלא לצורך כו"כ ניתן להתפלל קודם צה"כ (שם).
האם יש דין תוספת יו"ט בערב חג השבועות
כתבו הפוסקים אף על פי שיש להתפלל תפילת ערבית של ליל חג השבועות אחר צאת הכוכבים כדי שתהא הספירה שלמה כמבואר לעיל, מ"מ ניתן להוסיף תוספת קדושה מחול על הקודש בערב חג השבועות, ומ"מ כל קבלה זו היא לענין עשיית מלאכה משום תוספת יו"ט, אולם לא יתפללו עד אחר צאת הכוכבים, ואין בקבלת התוספת חסרון ביום המ"ט לעומר (חוט שני שבת ד קובץ ענינים עמו' שכח).
אולם יש מי שכתב אינו כן שהרי אם יקבלו עליהם קדושת חג השבועות מבעו"י הרי זה "כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה" (שו"ע הרב שם) וכוונתו לומר שאם התחיל את החג לפני צאת הכוכבים חיסר את יום המ"ט לעומר והעושה כן הרי זו מצהיר שהסתיימו ימי העומר אע"פ שלא התפלל עד צאת הכוכבים ויסוד מח' ראה בהערה [1].
[1] נראה לי שיסוד מחלוקתם תלוי בגדר מצוות "תוספת מחול על קודש" האם המקבל עליו תוספת היינו שקדושת היו"ט מתחילה אצלו מוקדם יותר מהשאר, או"ד שהחג יתחיל בזמנו היינו אחר השקיעה ומ"מ האדם החיל על עצמו דיני החג וקדושתו, ולכן האוסרים ס"ל כהצד הא' ולכן אם התחיל את החג קודם זמנו הרי זה מחסר בתמימות, אולם המתירים ס"ל כהצד ב' שהאדם מחיל על עצמו קדושת החג ומתנהג כאילו התחיל החג ומ"מ החג עצמו יחל בזמנו ונמצא שלא מגרע וקדושת החג.
