שאלה: מי שעושה ניתוח לייזר להסרת משקפים האם צריך לברך ברכת הגומל לאחר הניתוח.
תשובה. העושה ניתוח להסרת משקפים בלייזר בין בשיטת הלאסיק (lasik), ובין בשיטת פי.אר.קי (prk) צריך לברך ברכת הגומל לאחר הניתוח כיון שהיה בזמן של סכנה בשעת הניתוח.
בברכה הרב יעקב ישראל נקי
מח"ס שו"ת בית היין
א. הנה מבואר בשו"ע הלכות ברכות סימן ריט (סעיף ח) שיש לברך ברכת הגומל על כל חולי שנפל ממנו למשכב, ואף אם הוא חולי שאין בו סכנה כל שעלה למיטה וירד מברך מפני שדומה כמי שהעלהו לגרדום דלא בכל שעתא מתרחיש ניסא. ודעת הרמ"א שאין לברך אלא על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל. וכתב שכן נוהגים.
ובדין זה יש ג' שיטת בראשונים כמבואר בבית יוסף, שדעת הראב"ד שיש לברך על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל. ואילו לדעת הר"ר יוסף בתוס' ברכות (דף נד ע"א) דאף בחולי שאין בו סכנה אם נפל מחמת זה למשכב מברך. ולדעת הערוך יש לברך אף באופן שלא נפל למשכב אלא בכה"ג דחש בראשו או בעיניו מברך.
וכתבו האחרונים שהשו"ע פסק בזה כדעת הר"ר יוסף שהיא דרך ממוצעת בין שיטת הראב"ד והערוך, דמצד אחד לא בעינן שיהיה סכנה בדבר, ומאידך אינו מברך על מיחוש בעלמא אלא בעינן שיפול למיטה, וזהו כשיטת הרמב"ן והרשב"א שהביא הב"י וכן פסק הרא"ש בפסקיו. ואילו הרמ"א ס"ל כדעת הראב"ד להחמיר דוקא בחולי שיש בו סכנה או מכה של חלל. וסיים שכן נוהגים. והב"ח פסק בזה כדעת השו"ע. והמג"א (ס"ק ח) כתב שכן נוהגים קצת. וכ"כ באליה רבה לדינא. וכ"פ במ"ב (ס"ק כח). וגם הט"ז (ס"ק ח) כתב, שאף היכא שלא הוי חולי שיש בו סכנה אם נפל למשכב ג' ימים מברך הגומל.
ב. והנה יש לדון בכה"ג שחלה בחולי שיש בו סכנה אך לא נפל למשכב האם יברך הגומל או לא, שהרי מדברי השו"ע משמע דוקא בחולי שנפל ממנו למיטה ולפ"ז אם לא נפל למיטה אין לו לברך. וכ"כ כיו"ב בשו״ת שדה הארץ ח״ג (חאו״ח סימן י) שמה שנהגו העולם שלא לברך הגומל על מי שהיה חולה בעיניו, ואפילו היה מסוכן, משום שסמכו על מש"כ השו"ע שדוקא חולה שנפל למטה מברך הגומל, אבל מי שחש בעיניו ולא נפל למטה א״צ לברך. והובא גם בספר עיקרי הד"ט (סימן י אות כד). וכן פסק הבא"ח (עקב אות ו). וז"ל: מי שחלה בעיניו ונתרפא היה בדין לברך, אך לא נהגו, ומ"מ יברך בעשרה בלי שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו. ע"כ.
אולם מדברי המ"ב (שם) משמע שלא כדברי השדה הארץ והבא"ח, שהמ"ב הביא דברי המגן גיבורים בשם תשובת הרדב"ז ח"ג (סימן תקעב) דחולה שמחללין עליו השבת ע"י עכו"ם מקרי חולה לענין זה ג"כ ולא במיחוש בעלמא, ומברך הגומל. ובשו"ע הלכות שבת סימן שכח (סעיף ט) איתא שמחללים שבת על חולי העין החושש בעיניו או בעינו ויש בו ציר, או שהיו שותתות ממנו דמעות מחמת הכאב, או שהיה שותת דם, או שהיה בו רירא ותחלת אוכלא מחללין עליו את השבת. ע"כ. ומבואר בגמ' הטעם דשוריקי דעינא בליבא תליא. הרי שכל חולי שמחללים עליו את השבת הוי בכלל חולי שיש בו סכנה ומברכים הגומל ואף שבכה"ג לא נפל למשכב מחמת זה.
וכן מבואר בחזו"ע ברכות (עמוד שעג) שמה שהשו"ע כתב דבעינן שיפול למשכב היינו בחולי שאין בו סכנה, אבל בחולי שיש בו סכנה מברך הגומל מצד החולי שבדבר ולעולם לא בעינן שיפול למשכב בכה"ג, ובזה אף הרמ"א יודה שיש לברך. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סימן סד) לדחות דברי הרב שדה הארץ שכל היכא שעבר ניתוח עין לכו"ע שפיר צריך לברך ברכת הגומל דכה"ג חשיב נפל למשכב. עי"ש. ועין גם מש"כ בחלק יב (סימן יח) שנשאל למעשה מת"ח שעוברים נתוחי עיניים שונים אם צריכים לברך לאחר מכן כשמבריאים ברכת הגומל, וכתב שהדבר פשוט שיש לברך ע"ז ברכת הגומל בשם ומלכות, ולא משני אם בא עי"כ לידי סכנה ממש, או לא, דהעיקר קובע בזה מה שנכנס עי"כ למקום סכנה. עי"ש.
ומבואר למעשה מדברי האחרונים דמש"כ הר"ר יוסף ופסקו השו"ע דבעינן חולי שיפול למיטה, אין הכוונה שיפול למיטה בדוקא, היינו שאין המיטה סיבת הדבר שמחמתו מברך, אלא שהמיטה מהווה סימן לזה שהוא חולה באמת ולא שיש לו מיחוש בעלמא, ולפיכך כל היכא שיש לו איזה חולי שיש סכנה בדבר אף שבכה"ג לא נפל למשכב מחמת זה יש לו לברך הגומל, וכן מבואר באחרונים.
ג. ומעתה כשאנו באים לדון על ניתוח להסרת משקפים בלייזר שהדבר נעשה כיום לאלפים ורבבות ובכל יום עושים עשרות ניתוחים כאלה, לכאורה יש מקום לדון אם יש לברך הגומל לאחר הניתוח, שמצד אחד אין הפעולה בתוך העין עצמה אלא בקרנית שהיא המעטפת החיצונית שבעין, ובכה"ג החשש מסיבוך רפואי שיכול ליגרם מזה הוא קלוש מאוד ושמא בכה"ג אינו בכלל מה שאמרו בגמ' ע"ז (דף כח ע"ב) דשוריקי דעינא בליבא תליא, דדוקא בחולי העין שהוא יותר פנימי אמרינן שמאחר ויש בזה סכנה מחללים עליו את השבת וכן מבואר בשו"ע הלכות שבת סימן שכח (סעיף ט) שכתב: החושש בעיניו או בעינו ויש בו ציר, או שהיו שותתות ממנו דמעות מחמת הכאב, או שהיה שותת דם, או שהיה בו רירא ותחלת אוכלא מחללין עליו את השבת. ע"כ. הרי דדוקא בחולי שהוא במהות העין כגון שיורד לו דם או ריר או ששותתות דמעות מחמת הכאב בזה אמרינן שמפתחי הלב תלויים באותה העין ומשום כך אמרו שמחללים עליו את השבת ולא בחולי חיצוני וכדו'.
אלא שראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (שם חי"ב סימן יח) שנשאל מת"ח שעוברים נתוחי עיניים שונים אם צריכים לברך לאחר מיכן כשמבריאים ברכת הגומל אליבא דהרמ"א דס"ל דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל. והשיב שהדבר פשוט שיש לברך ע"ז ברכת הגומל בשם ומלכות, ומכיון שבנתוחי עין יהיו איזה שיהיו מזעזעים כל שריריה ומערכות עצביה ובתוכם גם המעורין ואחוזים בטרפשי הלב, על כן בודאי בצאתי מזה בשלום צריך לברך הגומל, ולא משני אם בא עי"כ לידי סכנה ממש, או לא, דהעיקר קובע בזה מה שנכנס עי"כ למקום סכנה בדומה ליורדי ים והולכי מדבריות.
וכתב עוד, דלפי הבדיקות הגופניות הכלליות שעורכים הרופאים לפני ביצוע ניתוח בעין, והזהירות המרובה והקפדנית שנוקטים אחרי ביצוע הניתוח, וכלפי התגובות הגופניות המסוכנות והמסכנות שקורים בכמה מקרים אנו למדים שמרובה ההשפעה ביותר על מערכת כל הגוף השונים בביצוע ניתוח בעין מסתם מחלה בעין וצריכים על כן זהירות יתר שלא יפגע ולא יסכן כתוצאה מזה את האדם בפגיעה באחד מאבריו שהנשמה תלויה בו, ועל כן כאשר ניצול האדם אחרי הניתוח מכל התסבוכות שהיו עלולות לגרום לו חלילה כתוצאה מהניתוח והעין נתרפאית בודאי צריך לברך ברכת הגומל. ע"כ.
ולכאורה מבואר מזה דגם בניתוח להסרת משקפים יש לברך הגומל בצאתו בשלום מן הניתוח מאחר ועצם הניתוח מזעזע את השרירים ומערכת העצבים שיש מהם המעורים בטרפשי הלב, וכיון שנכנס למקום סכנה ויצא ממנה בשלום צריך לברך הגומל. וגם ממש"כ בהמשך דבריו דמחמת הניתוח בעין עלול להיות תסביך רפואי אחר בגוף, ובכה"ג שניצל מזה שפיר הוי בכלל חולה שנתרפא ומברך הגומל. לברר אם יש הצהרת בריאות קודם הניתוח בטפסים שממלאים.
והנה ראיתי למו"ר הראש"ל הגר"י יוסף בספר שולחן המערכת (ח"ב עמוד ש) שכתב דמי שעשו לו ניתוח ליזר בעיניו כדי שלא יצטרך למשקפים אין לו לברך ברכת הגומל דהא אינו נפל למשכב וסמך בזה ע"ד הבא"ח (שם) שנהגו שלא לברך על חולי העין. ע"כ. ואחר המחילה נעלמו מעיני קודשו דברי אביו בשו"ת יחווה דעת (ח"ד סימן יד) ובחזו"ע (עמוד שעג) שכתב לדחות סברת השדה הארץ והבא"ח ודעתו שיש לברך הגומל בכל חולי העין. ולפי מה שהעלנו שבכלל זה הוא גם בניתוח להסרת משקפים בליזר א"כ יש להורות לברך הגומל גם בכה"ג. וצ"ע.
ד. עוד ראיתי לאחרונים שדנו לגבי ניתוח קטרקט הנעשה בעין שמוציאים מן העין את העדשה העכורה ומשתילים במקומה עדשה מלאכותית, [הניתוח כולל הרדמה מקומית פתיחת פתח זעיר בגודל 3 מ"מ בקרנית והשתלת העדשה המלאכותית דרך פתח זה החתך מתאחה לרוב מעצמו]. והעלו הפוסקים שיש לברך אח"כ ברכת הגומל, דהגם הוא ניתוח קל ופשוט שהניתוח נעשה בהרדמה מקומית ומיד לאחר הניתוח הולך ומתחזק כבריא, מ"מ הוי בכלל חולי העינים שמברכים עליהן ברכת הגומל. וכ"כ בספר נשמת אברהם ח"ה (מהד"ב הוספות ושינויים עמוד יד) דלפי דעת השו"ע ודעימיה פשוט שגם מי שהיה לו סכנת אבר כגון ניתוח קטרקט צריך לברך וכן הסכים איתי מו"ר הגר"י נויברט זצ"ל, וכן פסק הציץ אליעזר (חלק כ"א סימן סד אות ז). ע"כ. והיינו שהבין בכוונת הציץ אליעזר שאף ניתוח קטרקט הוא בכלל ניתוח בעינים שיש לברך הגומל. וכ"פ בשו"ת בית אבי (חלק ג סימן עט) שיש לברך הגומל על ניתוח קטרקט בעין, כין שכל ניתוח יש בו סכנה וכיון דחזינן שמותר לחלל עליו את השבת, א"כ הוי בכלל חולי שיש בו סכנה שמברכים עליו הגומל. וכ"פ בהלכה ברורה (חלק יא עמוד ריד). ובשו"ת עטרת פז (ח"ה סימן לג). ולכאורה נראה דכמו שבניתוח הנ"ל העלו הפוסקים באין חולק שמברכים הגומל בשם ומלכות, ה"ה לניתוח להסרת משקפים בליזר שיש לברך הגומל בשם ומלכות דלא גרע זה מזה.
ה. וביררתי למעשה אופן שיטת הניתוח והסיכונים הכרוכים בזה, ומעט ממה שעלה בידי שבניתוח להסרת משקפים יש שני סוגי ניתוחים מצויים, יש ניתוח בשיטת הלאסיק ((lasik, ושיטת פי.אר.קי (prk). בשיטת הלאסיק חותכים את השכבה החיצונית שעל העין, ואח"כ משיפים את הקרנית ולאחר מכן מחזירים את השכבה למקומה. ובשיטת פי.אר.קי. משייפים את הקרנית באפן שנעשית יותר כעורה או קמורה. והנה בשני סוגי הניתוחים צריך זהירות יתירה במהלך הניתוח שלא יהיה טעויות וסיבוכים, ובפרט בניתוח בשיטת הלאסיק שצריך דיוק מירבית בשעת החזרת השכבה החיצונית למקומה, כמו כן יש ליזהר מדלקות או זיהומים שעלולים להתפתח בזמן זה מחמת הניתוח, ובשל כך צריך ליטול בתקופה הראשונה טיפות אנטי דלקתיות ואנטי זיהומיות, ובתחליפי דמעות לשמירה על הלחות בעיניים. יחד עם זאת ישנם סיכונים וסיבוכים תוך ניתוחיים, אם כי שברוב המקרים הניתוחים בעלי אחוזי הצלחה גבוהים, מ"מ יש כמה אחוזים של סיבוכים תוך ניתוחיים המצריכים התערבות רפואית. ועוד בעיות ובפרט למי שחולה בסכרת או לחץ דם ומחלות כלי דם. וחשש מהתפתחות גלאוקומה.
ולפי המתבאר נראה שגם ניתוח זה הוא ככל שאר הניתוחים שבעין שהעלו הפוסקים שעושה אותם מברך הגומל דגם הוא בכלל נכנס למקום סכנה ויצא ממנה בשלום. ואף שגם אחוזי הסיכון הם אחוזים בודדים, ומסתמא הוא מהרוב שלהם לא יקרה כלום, מ"מ הלא מבואר בשו"ע דמי שחלה ונפל למיטה מברך, והגם שרוב החולים בחולי זה מתרפאים, מ"מ מברך שהוא דומה כמי שהעלהו לגרדום לידון בו. וכתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' פ"ב) והביאו הבית יוסף (סימן ריט ס' ח) שכל חולה שנפל למיטה מחמת אותו חולי צריך לברך הגומל, שהוא כמי שעולה לגרדום לידון בו. ואף בחולי שבא מזמן לזמן מברך דאף על פי שנעשה לו נס פעמים רבות וניצל ממנו מן השמים רחמוהו ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. עכ"ל. הרי שעצם זה שעבר בשלום את הניתוח והוא אינו מאותם אחוזים שהתפתח אצלם סיבוכים מחמת הניתוח או לאחר הניתוח זה כבר סיבה שצריך להודות עליה. ואף לדעת הרמ"א שהצריך ברכת הגומל דוקא בחולי שיש בו סכנה כסכנת אבר. כבר ביארו האחרונים שחולי העין הוא בכלל חולי שיש בו סכנה משום דשוריקי דעינא בליבא תליא, א"כ מאחר וניצול מדבר זה, על כן יש להורות למעשה לברך הגומל לאחר שיצא בשלום מהניתוח הנ"ל.
