הקדמה: שאלת העונש ופתרון התורה
-
אנו נמצאים בימי חודש אלול, בהם אנו מחפשים דרך להתנקות ולצאת מהפח של החטא ומהעונש שהוא מביא עלינו.
-
מאמר חז"ל מפורסם מתאר מה קורה כששואלים גורמים שונים על עונשו של החוטא: החכמה עונה שהרעה תרדוף אותו, הנבואה פוסקת שהנפש החוטאת תמות, התורה אומרת שיביא קורבן ויתכפר לו, והקדוש ברוך הוא אומר שיעשה תשובה ויכופר לו.
-
השיעור מתמקד בפתרון של התורה ("יביא אשם ויתכפר לו") ושואל האם פתרון זה שייך גם כיום, כשאין לנו אפשרות להביא קורבנות.
הסברו של "האור החיים" הקדוש: נשמה מול גוף
-
האור החיים הקדוש שואל מה ההיגיון שהקדוש ברוך הוא יוותר על עונש המוות רק בגלל שהאדם הביא קורבן בהמה.
-
התשובה היא שהאדם מורכב משתי יצירות: נשמה אלוקית וטהורה שלעולם אינה שייכת בחטא, וחלק ארצי-גופני נמוך שבו נעשה החטא (על ידי "רוח שטות").
-
כיוון שהחלק העליון והנשמה אף פעם לא מעורבים בחטא, אי אפשר להרוג את האדם ולהעניש את הנשמה הטהורה.
-
פתרון התורה, שממלא את מידת הדין, הוא לקחת את החלק שחטא (החלק הבהמי שבאדם) ולהביא ממנו קורבן, וכך הורגים ומתקנים רק את החלק הנמוך ולא את הנשמה.
תוספות האר"י ז"ל והכלי יקר
-
האר"י ז"ל מסביר דרך עיקרון זה את ההבדל בין קורבנות: קורבן "חטאת" מובא על חטא שנעשה בשוגג (ללא מחשבה מודעת) ומשתייך לחלק נמוך וחלש באדם, ולכן מביאים נקבה שהיא קורבן חלש יותר.
-
לעומת זאת, קורבן "עולה" מובא על הרהור הלב ומחשבה רעה, שהוא חלק גבוה יותר שקרוב לנשמה (בראש), ולכן דורש קורבן חזק יותר (זכר) וסמיכת ידיים על הראש כדי לנקות את המקום הזה.
-
הכלי יקר מסביר את הפסוק "אדם ובהמה תושיע ה'": הנבואה פוסקת מוות לאדם, התורה פוסקת מוות לבהמה (הקורבן), ואילו הקדוש ברוך הוא מושיע את שניהם ואינו דורש הריגה כלל אם האדם מתבטל אליו.
-
זהו ההבדל בפסוק "יערוף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי": תורת הקורבנות ("לקחי") נמשלת למטר שיש בו לשון עריפה והריגה, ואילו דברי ה' ("אמרתי") נמשלים לטל שהכל שמחים בו ואין בו הריגה.
הפתרון המעשי: כיצד לשוב בתשובה היום?
-
מכיוון שאין לנו קורבנות, אנו צריכים לקחת את הרעיון של התורה: החטא אף פעם לא מתייחס לעיקר צורת האדם, שהוא הנשמה ("אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא") שחצובה מתחת לכיסא הכבוד.
-
החטא נחשב רק לדבר חיצוני כמו בגד, כפי שדורשים חז"ל על הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" – אזהרה מאי-קיום מצוות לא תעשה.
-
כשאדם משעבד את עצמו ללימוד התורה, הוא מגדיר את עצמו ואת ה"אני" שלו כאותו חלק אלוקי טהור, ומפקיע את עצמו מהחלק של החטא, שהופך לשולי.
-
בשם אחד מגדולי המוסר נאמר: כדי לחזור בתשובה, אסור לאדם לראות את עצמו ככולו חטא, אלא עליו למצוא את נקודת הזכות הפנימית שלו שלא חטאה, לחזק אותה כ"אני האמיתי" שלו, ודרך התורה לזכות לתשובה שלמה.
