שאלה:
האם צריך להטביל 'אולר', והוא כלי שיש בו כמה כלים וחלקם הם כלי סעודה (סכין לחיתוך), אבל רובם אינם כלי סעודה (מברג, פותחן ועוד).
תשובה:
אולר שיש בו סכין לחיתוך צריך טבילה.
מקורות:
מבואר בשו"ע (יו"ד סי' קכ ס"ד) דחצובה אינה צריכה טבילה כיון שאין נותנים עליו המאכל עצמו, וכתב הפר"ח (ס"ק יד) דאע"ג דלפעמים צולין עליהם האוכל עצמו, מ"מ אזלינן בכלי בתר עיקר רוב תשמישו. וכ"כ עוד שם (ס"ק יט כב כג), ע"ש. ואמנם דעת הרמ"א (שם ס"ח) שם דאפי' דרך עראי אסור בלא טבילה, ע"ש.
ויעוי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' פד) דאכתי יש אופנים דאזלינן בתר רוב תשמישו ופטור מטבילה, והיינו היכא דעיקר עשיית הכלי ותבניתו וצלמותו לעניינים אחרים שאינם צריכים טבילה, אז אף אם משמש לפעמים לצרכי סעודה לא הוי כדרך תשמישו ובטל לגבי רובא (ולמשל 'חצובה' שאין עשייתה כלל לצורך דבר הצריך טבילה, בכה"ג שפיר אזלינן בתר רוב תשמישו ולכן אפי' צולה מאכל על החצובה א"צ להטבילו), אבל אם כפי תכנית עשייתו ראוי ועומד לכל עניני שמוש אף לצורך סעודה ורק הקונה קבעו לצורך דבר שא"צ טבילה בכה"ג אם משמש לצורך סעודה צריך טבילה (ולמשל סכין קטן שחותכים קלפים), ע"ש. ולפום ריהטא נראה דאיכא תנא דמסייע ליה והוא הפרי תאר (ס"ק יא), ע"ש. [וע"ע בשו"ת שב יעקב (סי' לא) ובחלק"ב (ס"ק סח)].
והנה לענין 'אולר' שיש בו כמה כלים ובתוכם יש סכין המיועד לחיתוך, לכאורה לכו"ע צריך להטבילו. ואין לפטרו משום שרוב הכלים שבו אינם כלי סעודה, דסוף סוף כל כלי משמש בפני עצמו ויש לדון כל אחד בנפרד.
אבל מה שיש להסתפק הוא כשאי אפשר להשתמש בסכין שבו בלי המחזיק, דבכה"ג יש מקום לומר דא"צ להטבילו, כיון דרוב תשמיש ה'מחזיק' הוא לדברים שאינם מצרכי סעודה, וחשיב כאילו אין כאן מחזיק (דהלך אחר הרוב ורוב תשמיש המחזיק אינו לדבר המחויב טבילה), וממילא אין כאן כלי כי בלי המחזיק אי אפשר להשתמש בסכין כלל, ואינו דומה לסכין שהידית שבו עשויה מעץ דאפי"ה חייב בטבילה וכמ"ש בדרכ"ת (סי' קכ ס"ק צו) ושו"ת אור לציון ח"ה (עמוד רפא בהערה), דהתם שאני שהידית נגררת אחר עיקר הכלי והסכין הרי מחויב בטבילה, משא"כ בנדון שלפנינו דהידית נגררת אחר רוב הכלים שאינם מחויבים בטבילה, וצ"ע.
והרה"ג אביחי סעדון שליט"א צידד לחייבו בטבילה ע"פ המנחת יצחק הנ"ל, דהיכא דהכלי נעשה גם לצרכי סעודה אין לפטרו מצד רוב תשמישו, וא"כ הכא נמי הידית ומחזיק הכלים שב'אולר' נעשה גם לצורך הסכין שבו ובכה"ג לא אזלינן בתר רוב תשמישו. – אמנם כן הוא לדעת הרמ"א אבל לדידן דאזלינן בתר הפר"ח בכל גוונא אזלינן בתר רוב תשמישו וכמבואר בפר"ח להדיא, ע"ש.
ולענ"ד נראה דחייב טבילה לכו"ע (גם לדעת הפר"ח), דהא דאזלינן בתר רוב תשמישו אינו אלא לענין תשמיש עראי ודרך מקרה, אבל ידית זו הרי משמשת באופן קבוע לצורך סעודה כמו שמשמשת לצורך תיקון ודברים אחרים (על ידי המברגה או שאר כלים שיש לו), ובכה"ג אין להתייחס למה הוא משמש ברובו, כיון שב' התשמישים עיקריים הם, ואין כאן טפל שבטל ברוב, ודו"ק היטב. וכן אמר לי הגאון ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א דצריך להטבילו.
