השותה מי גשמים היורדים בחודש אייר כסגולה לרפואה, האם צריך לברך על כך

שאלה:

השותה מי גשמים היורדים בחודש אייר כסגולה לרפואה, האם צריך לברך על כך.

תשובה:

אם שותה לצמאו מברך, אבל אם אינו צמא ורק שותה לרפואה אינו מברך על כך.

מקורות:

סגולה זו מקורה מספה"ק אמרי פנחס (ח"א בין פסח לעצרת אות רכא) להרה"ק ר' פנחס מקוריץ זי"ע שכתב וז"ל, הגשמים שהם מפסח עד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים שאין כמוהו בכל הרפואות, היינו לעמוד ראשו מגולה קצת על הגשם שיורד עליו, גם לפתוח פיו שירדו לתוכו, עכ"ל. ועי' בשבת (קמז:) כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו. וע"ע בתוס' בעירובין (סה. ד"ה וקרי) דהוכיחו מקראי דמים מסוגלים להתברך ברפואה.

ולענין אם צריך לברך על שתיה זו – תנן בברכות (מד.) השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו, ובגמ' שם (מד:) לצמאו לאפוקי חנקתיה אומצא (שעמד לו דבר אכילה בגרונו).

ולכאורה משמע דדוקא בכה"ג דחנקתיה אומצא הוא דלא מברך כיון שלא נהנה כלל, אבל בלא זה כל ששותה מים אפי' שאינו לצמאו מברך עליהם. וכן הוא בספר מי באר מים חיים בברכות שם.

אבל למעשה הסכימו הפוסקים דחנקתיה אומצא לאו דוקא, אלא כל ששותה שלא לצמאו אינו מברך, וכמ"ש הגר"א בשנות אליהו (ברכות פ"ו מ"ח), והיעב"ץ בחי' לשבת (מא.), והתוספת שבת בספר פלאים (או"ח סי' רד ס"ז), וכן הוכיח בביאה"ל (סי' רד ס"ז ד"ה השותה) מדברי הרמב"ם (פ"ח מהל' ברכות ה"א) כדברי הגר"א, ע"ש. וכ"כ בספר יפה ללב (ח"א או"ח סי' רד סק"י). וע"ע בחסד לאלפים (או"ח סי' רד אות ד) שיש מסתפקים בשותה מים קרים בימות הקיץ שלא לצמאו אלא מפני כי יחם לבבו שאין ראוי לברך. וכ"כ החות יאיר בספרו מקור חיים (סי' רד) דשותה מים חמוצים בריבוי בבוקר השכם כנהוג לרפואה, אם אינו תאב וצמא להם אינו מברך. וכן הביא המשנ"ב (סי' רד ס"ק מב) בשם היעב"ץ בסידורו דהשותה מים בבוקר לרפואה לא יברך. וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ט (סי' מב) דסוגיא דעלמא כהביאה"ל ודלא כספר מי באר מים חיים הנ"ל, וע"ע בח"י (סי' מב אות יב).

ומזה יש ללמוד דהשותין מי גשמים מפסח ועד עצרת לרפואה וכנ"ל, וכן השותים חמין במוצ"ש לרפואה וכדאיתא בשבת (קיט:) חמין במוצ"ש מלוגמא, אינם צריכים לברך זולת אם שותה לצמאו.

[ובזה יש להשיב על מה שהביא הגרח"ק זצ"ל בספרו טעמא דקרא (פ' נשא ד"ה שאלו) ששאלו האם הסוטה מברכת על שתיית המים, וכתב שם דברכת הנהנין פשיטא שאין מברכת כיון שנותן דבר מר לתוך המים אינה נהנית, וברכת המצוה נמי אינה מברכת, ע"ש. ולפי האמור הטעם לפטרה מברכת הנהנין הוא משום דאינה שותה לצמאה אלא שותה בעל כרחה מחמת חיובה. אלא דהגאון זצ"ל טעמא דעדיפא נקט דאפי' שותה לצמאה נמי וכגון שנתעייפה שהרי מסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה וכדאיתא בסוטה (ח.) – ועי' בשעה"צ שם (ס"ק לו) שכתב ע"פ הירושלמי דאם שותה 'גם' לצמאו מברך עליהן – אפי"ה אינה מברכת כיון שאינה נהנית מחמת המרירות].