שאלה:
צנצנת קפה מזכוכית שנגמרה תכולתה ורוצה להשתמש בה לשים שם סוכר וכדומה האם צריך להטבילו.
תשובה:
כיון שלא נועד מתחילה אלא לשימוש חד פעמי, וגם לא בא להשתמש בה עתה אלא לאחסון בלבד, והיא עשויה מזכוכית ולא ממתכת, אפשר להקל ולהשתמש בה בלא טבילה, והמחמיר תע"ב.
מקורות:
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' מ, וסו"ס קלז ד"ה בדבר הקענס) ובשו"ת אור לציון (ח"א סי' כד) שני נביאים נתנבאו בסגנון אחד, דא"צ להטביל הצנצנות של קפה וכדו', דלא נועדו אלא לשימוש חד פעמי, וא"כ בשעת הייצור אינו נחשב לכלי, ורק בשעה שחושב הישראל הקונהו להשתמש בו ולעשותו כלי, רק אז חל עליו שם כלי, והרי הוא ברשות ישראל כבר וברשותו נוצר הכלי, ובכה"ג לא בעי טבילה, ע"ש. [ברם בכלים שנעשו לשימוש חוזר (כבקבוקי יין ובירה וכדו') דעת האול"צ שם דצריך להטבילם, אבל דעת האגר"מ דאף בכה"ג א"צ, יעו"ש].
ואמנם יעוי' בפמ"ג (או"ח סי' תנא מש"ז סק"ו) דלא מקרי גומרו ביד ישראל אם הישראל לא עשה פעולה משמעותית בכלי, וז"ל, וריב אייזן (פומפיה) שקונה ישראל מעכו"ם בלעכין (חתיכת מתכת) ומנקבן וכלי מדות באופן זה צ"ע, ועיין יורה דעה (סי' קכ ס"י בהג"ה ובב"י שם) נפח ישראל קנה מתכות מעכו"ם ועשה כלי אין צריך טבילה דומיא דמדין בעינן, התם אין שם העכו"ם עליו כלל, מעיקרא נסכא ועתה כלי, 'מה שאין כן בלע"ך רק ישראל מנקבו ועושה מדה י"ל טבילה בלא ברכה', עכ"ל. והביאו בקצרה בפת"ש (יו"ד סי' קכ סק"ז). ולפי"ז גם כלים הנ"ל יש להטבילם בלא ברכה דהא לאו מידי עביד הישראל, ומה שפתחן ונהיו ראוים לשימוש, אינו אלא מעשה בעלמא דגרע טובא מניקוב הבלעך דאכתי שמו של עכו"ם עליו. וצ"ע. [וכן מסיק מו"ר שליט"א בשו"ת ידות הלוי (ח"ה סי' סט) דיטבלנו בלא ברכה, אבל שם מיירי מכלים מכלים שאסור לפתחם בשבת, וצנצנת קפה אין בהם איסור זה וחמיר טפי].
ואכתי בנדון שלפנינו יש לצרף סברת הפוסקים דכלי אחסון אינם בכלל כלי סעודה, וכמו שהביא הכנה"ג (יו"ד סי' קכ הגב"י ס"ק יח) הובא ברעק"א בהגהות לשו"ע (סי' קכ סק"ד). ובשיו"ב (סי' קכ סק"א) הביא דהבית יהודה (יו"ד סי' נב) פטר אבל הבית דוד (יו"ד סי' סב) מחייב. גם ביד אפרים (ריש סי' קכ) הביא דברי הבית יהודה, וע"ש. ובדרכ"ת (סק"ו) כתב דיטבול בלא ברכה. אבל הבא"ח (ש"ר פ' צו הט"ו, ש"ש פ' מטות ה"ה) כתב דחייב בטבילה בברכה, ושכן הסכימו זקינו ואביו ז"ל, ע"ש. ובהליכות עולם (ח"ז עמוד רנו) כתב דיטבלנו בלא ברכה והמיקל שלא לטובלן יש לו על מה שיסמוך, ע"ש.
ומה גם דהמדובר הוא בכלי זכוכית שחיוב טבילתן אינו אלא מדרבנן, דנראה ודאי דחזי לאיצטרופי סברות הנזכרות ולהקל להלכה ולמעשה, והמחמיר תע"ב.
