האם מותר לחמם סופגניה בשבת
הדבר תלוי האם הכניסו לריבה מים שאינם מבושלים או לא:
- אם הכניסו מים שלא בושלו לריבה כדי לרככה ולעשותה דלילה וכיוצ"ב, אסור לחממה והעושה כן עובר על איסור בישול מהתורה.
- אם לא הכניסו מים ורק ריבה מכניסים לסופגניה מותר לחממה כיון שהריבה מבושלת, ואפילו שהיא לחה מ"מ אין בזה משום בישול אחר בישול בלח וההבנה בכל זה עיין הערה[1].
כיום ברוב ככל המאפיות מכניסים מים לא מבושלים לריבה ולכן אין לחממה בשבת כלל אלא אם כן התברר אחרת, או שאוכלים סופגניות ביתיות וניתן לברר בקלות אם נתנו מים בריבה או לא.
[1] דין ידוע הוא בהלכות שבת "יש בישול אחר בישול בלח ואין בישול אחר בישול ביבש" (שו"ע או"ח שיח ד). ביאור הדבר: דבר שהתבשל לפני שבת כל צורכו מותר להחזירו על הפלאטה בשבת, ולפוסקים שיש בפלאטה או בבלאך מחזי כמבשל יש להחזירו בתנאי חזרה (חוט שני שבת ח"א, הלכות שבת בשבת עמו' רמב בהערה בשם הגריש"א, אול"צ ח"ב פ"ל יג, שש"כ בשם הגרשז"א פ"א הערה פג, אג"מ ח"ד עד דיני בישול אות לה), ולפוסקים שאין בפלאטה מחזי כמבשל מותר להחזיר את המאכל לפלאטה בשבת ללא תנאי חזרה כלל שאין בזה גזירת "מחזי כמבשל" (חזו"ע שבת א עמו' עח, וכן מקובל בשם הגרחפ"ש זצ"ל).
ואולם כל נידון זה שמותר להחזיר אם בתנאי חזרה אם לא, הוא בדבר שהתבשל כל צורכו והוא יבש, משום שאין בו בישול אחר בישול והשאלה אם יש בו גזירת "מחזי" או לא. אך בדבר לח נפסקה הלכה כהראשונים הסוברים "יש בישול אחר בישול בלח", ונמצא שאע"פ שהתבשל מערב שבת כל צורכו מ"מ כשיחזירו בשבת על הפלאטה אחר שירד מרתיחתו אם יחזירו עובר על איסור בישול מהתורה כיון שדבר לח הוא.
ולאור נידון זה דנו הפוסקים האם מותר לחמם סופגניה על הפלאטה בשבת שהרי בתוך הסופגניה יש ריבה ולחה היא, ועל כן סופגניות מלאות ריבה יהיה אסור לחממם בשבת והעושה כן עובר לכאורה על איסור תורה.
ואעפ"כ חידשו הפוסקים שאין איסור לחמם סופגניה בשבת שהגדרת דבר לח הוא "משקה" כמו מים או יין, אך דבר שאינו מוגדר משקה כמו ריבה אינה נחשבת לחה, לומר בה שאסור לחממה משום דין "בישול אחר בישול בדבר לח", שהרי כל מאכל שמתחמם יש בו לחות ואין אנו מגדירים אותו "לח". ועל כורחך שהגדרת לח היא "משקה" ונמצא שמותר לחמם סופגניות עם ריבה בשבת (הליכות שלמה פרק יז יא, דבר הלכה טו). ויש מי שנתן טעם נוסף שכל דין זה הוא כשהלח הוא הרוב ובנידון דידן הריבה היא מועטת ולכן סופגניה שבה ריבה מוגדרת בדבר יבש, (יביע אומר ח"ז או"ח מב) ונראה שאע"פ שהיא חשובה לאוכל כיון שהיא מיעוט טפלה לרוב והכל נידון כיבש (ועיי"ע בחזו"ע חנוכה עמו' יט בהערה בסוף דבריו).
וכפי שכתבתי בגוף הדברים בזמנינו – כיון שהתברר כיום שבעלי המאפיות נותנים מים מהברז על הריבה כדי שתהא מימית נמצא שהמים שבריבה שתוך הסופגניה אינם מבושלים, ועל כן אסור ליתנם על הפלאטה בשבת והעושה כן עובר על איסור בישול מהתורה.
ואין לטעות ולומר שלשיטת היביע אומר שהזכרנו בגוף הדברים שהסברא להתיר היא שהריבה מועטת והבצק היבש עיקר, ולכן אין אנו מחשיבים את הריבה כדבר לח, דא"כ ייצא שיהיה מותר לחמם את הסופגניה גם אם הריבה לא מבושלת כלל שבהרי היא המיעוט, ובכה"ג לא אומרים שיש בישול אחר בישול בלח. וזה אינו ולא ניתן להיאמר כלל, שכל ההיתר הוא כשהריבה כבר מבושלת אז ניתן לדון ולומר שהיא חלק מהבצק וכיון שכבר הבצק היבש אין בו בישול ה"ה הריבה שכבר מבושלת דינה כהבצק, ששניהם כבר מבושלים ניתן לומר שהריבה טפלה לבצק להחשיבה כחלק מהבצק היבש שמותר לחחמו. משא"כ כשאינו מבושל כלל הרי זה עובר על איסור בישול מהתורה כיון שלא בושל כלל, מה לי טפל מה לי עיקר. וזה ברור ומחייב.
