האם מפרישים חלה על עיסה שנילושה במי פירות

שאלה: האם מפרישים חלה על עיסה שנילושה במי פירות

תשובה:

א. עיסה הנילושה במי פירות בלבד בלא שום תוספת מים, או שלש בשאר משקים שאינם מז' משקים, כגון שלש במי ביצים, או בשמן הנעשה מקטניות, או שלש במיץ פירות וכדו', מכיון שיש מחלוקת בראשונים אם חייבת בחלה, יפרישו חלה בלא ברכה.^[1]

ב. אמנם לכתחילה יש להיזהר שלא ללוש במי פירות שאינם משבעה משקים המכשירין לקבל טומאה, מכיון שהחלה עומדת בקדושתה ואסור לשורפה. ולכן אם לש במי פירות צריך שיערב מים או אחד מז' משקים בתוך העיסה, כדי שהעיסה תוכשר לקבל טומאה, ויוכלו להפריש חלה בברכה, וכן לשורף את החלה.^[2]

ג. בימינו שהחיטים עוברים לתיתה (שרייה) במים, כשעושה עיסה במי פירות שאינן משבעה משקים א"צ להוסיף מים בעיסה, וכן הדין אם נתן מלח או סוכר בעיסה, אינו צריך ליתן בתוכה מים בכדי שתוכשר לקבל טומאה, מאחר והמלח והסוכר נעשים ממים הוכשרה העיסה לקבל טומאה על ידם.^[3]

הרב יעקב ישראל נקי שליט"א מחבר ספר "הפרשת חלה למעשה"

[1] הנה דעת השו"ע סימן שכט סעיף י דחייב בחלה בברכה. מיהו כתב הש"ך (ס"ק ט) דמאחר ודעת הרא"ש (סימן ג) דפטור מחלה. וגם הרע"ב מסתפק בזה, על כן יפרישו חלה בלא ברכה, דסב"ל. או אם יש לו עיסה שלא הפרישו ממנה חלה, יפריש ממנה על זו שנילושה במי פירות. וכן העלו הפוסקים. עיין בדרך אמונה פ"ו (ס"ק פד). ובילק"י (עמוד תרצו).

[2] שו"ע סימן שכט סעיף י. דהטעם שאנו שורפים את החלה משום שכולנו טמאי מתים, וחלה טמאה טעונה שריפה. אולם כל זה בדבר שהוכשר לקבל טומאה, אך בדבר שלא הוכשר לקבל טומאה, עדיין הוא בקדושתו ואסור לשורפו, דא"א לשרוף קדשים טהורים, ולתת לכהן שיאכלה גם א"א, כיון שכולנו טמאי מתים, וטמא אסור לאכול תרומה טהורה, ועל כן צריך ליתן עליה מעט מים בכדי שתוכשר לקבל טומאה, ואז יכולים לשורפה. וכן מבואר בשו"ע או"ח סימן תסב סעיף ה. ועיין בפת"ש (אות ד), דשיעור העירוב במים כל שהוא, ובשאר משקין רוב, וי"א דגם במים בעינן רוב. מיהו מדברי השו"ע כאן משמע שאין חילוק, דכתב אא"כ יערב עמהן אחד משבעה משקים. ולא חילק מה השיעור. וביאר הפת"ש, דהשו"ע מיירי שנתן מים בעיסה לאחר שלש במי פירות, אבל כשנתן מים או אחד משאר משקים למי פירות קודם שנתנם בעיסה, לזה אמרינן שבטלים ברוב מי פירות. ועיין בדרך אמונה פ"ו (ס"ק פד).

[3] עיין פת"ש (אות ג). ועיין עוד בשו"ע או"ח סימן תסב (סעיף ז). ובסימן תנה (סעיף ה). והסיבה שלותתים את החיטים במים הוא מפני שבשעת טחינת הקמח נופלת קליפת הגרעין, ובכדי להקל על קליפת הקליפה מהגרעין, וכן בכדי להפריד בין הגרעין הנותן את הקמח הנקי לבין הקליפה, שורים את הגרעינים זמן קצר במים. ומפני כך יש גם חשש חמץ בקמח התעשייתי. עיין מש"כ הר' י. מ. לוינגר בספר מאור לכשרות ח"ג (עיבוד המזון עמוד 83). מיהו ראיתי בחוברת שיצאה ע"י המכון להלכה בהתישבות של הרב יוסף אפרתי (דיני פסח) שכיום אין בחיטים דין של חמץ, ומשום כך אם לא מכרהו לנוכרי, אין בו משום חמץ שעבר עליו הפסח, ומותר באכילה ושכן הורה הגרי"ש אלישיב, דאף שלותתים את החיטים במים,  מכל מקום זה בשיעור מאוד קטן, שאין בו טופח על מנת להטפיח, ולכן בודאי אינו חמץ בכה"ג, וכמבואר בכמה מקומות במ"ב הלכות פסח. ומ"מ יש לעיין אם בכה"ג שהפרי נגע במים שאין בו טופח על מנת להטפיח אם בכה"ג מכשירו לקבל טומאה.

ומה שכתבנו לענין סוכר, דמאחר ובימינו עושים סוכר לבן מן הסלק ומבושל במים, לא גרע ממלח הבא מן המים..