שאלה: האם מפרישים חלה על קוגל ירושלמי
תשובה: עיסה הנעשית לצורך הכנת איטריות מעיקר הדין פטורה מחלה מאחר והיא מבושלת, אך מכיון שי"א שחייבת בחלה טוב להפריש ממנה חלה בלא ברכה. וכשעושים מאטריות אלו קוגל ירושלמי שהדרך לאפותו לאחר הבישול, אין באפיה זו לבטל את הבישול, ופטורה מחלה.[1]
הרב יעקב ישראל נקי שליט"א מחבר ספר "הפרשת חלה למעשה"
[1] בדרך אמונה פ"ו (ס"ק רח) כתב, דקוגל חייב בחלה. וכן שמע ממו"ח הגרי"ש אלישיב. וע"ע בציון הלכה (אות רכב) שכתב, הטעם, משום דדמי למש"כ השו"ע דאם אופה מקצת העיסה חייבים בחלה, ומה שמושחים את הקדירה במעט שמן שלא ישרף העיסה לא מיקרי משקה. ויפריש החלה לאחר שנעשה קוגל. ע"כ. ולכאורה יש לחלק ולומר, דלא דמי לעיסה שנטל מקצתו לאפותו, דמה שאפה הוא בצק שלא ראוי לאכילה. משא"כ בקוגל דהאפיה אח"כ לא מוסיפה בעצם האיטריות, שהרי הם ראויות לאכילה, אלא שהאפיה משפרת את הצורה של האיטריות שמדביקם זה לזה וגורם להשחמה. וצ"ע. ומ"מ צ"ל דהוא משום דאזיל לשיטתו שהאפיה מבטלת הבישול, ומהאי טעמא קובעין סעודה על הקוגל. וכמש"כ בשמו בספר וזאת הברכה (עמוד 218). ודעת הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"ג (סימן קנח אות טז) דקוגל פטור מחלה. וכן דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. וכפי שהביא דבריו בשו"ת מעיין אומר (ח"ה עמוד קלו). והיינו משום דס"ל דאפיה אינה מבטלת הבישול ולכן גם אין שייך בקוגל קביעות סעודה. וכתב שם במעי"א דהרוצים להפריש חלה יפרישו בלא ברכה. וכן שמעתי מתלמידי הגר"מ אליהו זצוק"ל שהורה להפריש חלה בלא ברכה, כיון די"א דקוגל לא הוי מעשה קדירה ושייך בו קביעות סעודה.
