שאלה: אדם שנסע באותו היום מעיר אחת לעיר אחרת, האם הוא צריך לברך "ברכת הגומל"? האם הנסיעה חייבת להיות רצופה, או שניתן לצרף את ההלוך והחזור? ועד כמה זמן לאחר הנסיעה ניתן לברך?
תשובה:
בעניין זה קיים חילוק משמעותי בין מנהג האשכנזים למנהג הספרדים:
א. מנהג האשכנזים כפי שהובא בשולחן ערוך (סימן רי"ט סעיף ז'), מנהג אשכנז וצרפת הוא שלא מברכים "הגומל" על נסיעה מעיר לעיר. הטעם לכך הוא שחז"ל חייבו ברכה זו בעיקר ב"הולכי מדבריות" במקום שמצויה סכנת חיות רעות וליסטים, אך בדרכים שבין ערים מתוקנות אין זו נחשבת סכנה המחייבת ברכה.
ב. מנהג הספרדים השולחן ערוך מציין שבארצות ספרד נהגו כן לברך על נסיעה מעיר לעיר, שכן כל הדרכים בחזקת סכנה. אמנם בדורנו דנו הפוסקים האם הסכנה עדיין קיימת (שכן אין מצויה סכנת חיות רעות), אך הוסבר (בין היתר על ידי הגר"מ פיינשטיין) שהסכנה כיום היא תאונות דרכים וסכנות אחרות. אף על פי שיש פוסקים ספרדים (כמו ה"אור לציון" ו"כף החיים") הסוברים שבימינו אין לברך על נסיעה בין-עירונית רגילה, דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ומור חמי מרן הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה, שיש לברך ברכת הגומל, אך זאת בתנאים הבאים:
התנאים לברכה (למנהג הספרדים):
-
משך הנסיעה (72 דקות): החיוב לברך הוא רק אם הנסיעה ארכה שיעור של "פרסה". שיעור פרסה הוא כ-4 קילומטרים, וזמן הליכתם הוא 72 דקות. לכן, אם הנסיעה ארכה פחות מ-72 דקות – אין לברך.
-
צירוף הלוך וחזור: ניתן לצרף את זמני הנסיעה. גם אם הנסיעה בהלוך ארכה פחות מ-72 דקות, אך יחד עם הדרך חזור הושלם הזמן ל-72 דקות ומעלה – מברכים.
-
גדר "באותו היום": כדי לצרף את ההלוך והחזור, הם צריכים להיות ב"אותו היום". לעניין זה ישנו חידוש: היום נחשב כולל הלילה שלאחריו. כלומר, גם אם החזרה הייתה בלילה (אחרי צאת הכוכבים), היא מצטרפת לנסיעה של היום שלפניה לצורך חישוב 72 הדקות.
עד מתי אפשר לברך?
-
לכתחילה: יש לברך תוך שלושה ימים מהנסיעה. רצוי לברך בפני עשרה גברים (מניין), בשעת קריאת התורה, וששניים מהנוכחים יהיו תלמידי חכמים.
-
בדיעבד: אם עברו שלושה ימים ולא בירך, יכול לברך כל עוד לא "פג העניין מליבו". הפוסקים הגבילו זאת לשיעור של עד שנה אחת.
